הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
דרום אמריקה באופנוע
39 

דרום אמריקה באופנוע


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
0
39 
39 
גודל (עמ'): 198
מו"ל: חרגול

תקציר

"האיש שכתב את הרשימות האלה מת ברגע ששב ודרך על אדמת ארגנטינה. האיש שעורך ומלטש אותן עכשיו, 'אני', אינו אני, או לכל הפחות אין זה אותו אני פנימי. השוטטות חסרת המטרה ברחבי 'אמריקה הגדולה' שלנו שינתה אותי יותר משציפיתי." האיש שכתב את הרשימות במהלך מסע של שבעה חודשים באמריקה הדרומית,  היה ארנסטו גווארה, סטודנט ארגנטינאי לרפואה בן 24 – האיש שהתפרסם כעבור שנים אחדות בעולם כולו בשם צֶ'ה, מהפכן וסמל.

מסעם של ארנסטו וחברו הטוב אלברטו גראנאדו, לאורכה ולרוחבה של היבשת, התחיל בדצמבר 1951, על אופנוע נורטון 500, ונמשך "על-פי אותו עיקרון בסיסי שהוליד אותו: אילתור", גם אחרי שהאופנוע שבק חיים, כששני הנוודים עושים את דרכם ללא פרוטה, במשאיות, ברגל באונייה ובמטוס, מארגנטינה דרך צ'ילה, פרו וקולומביה עד ונצואלה.


תזזית ורעננות מאפיינים את הכתיבה של צ'ה הצעיר, הנע בקלות מפגישות מרגשות או משעשעות עם אנשים בדרך, למחשבות על הסבל של האינדיאנים ולניצני מודעות לצורך במהפכה; מסיפור יבשושי ואירוני על קשיי המסע לתיאורי נוף קצרים ופיוטיים; מדיווח מפורט על מכרה נחושת או מושבת מצורעים לרשמים מפתיעים ברחבות הדעת על קוסקו האגדית, בירת האינקה; ממחאה על הקפיטליזם הדורסני של ה"יאנקים" דרך הרהור על "רוחו הכמעט-אינדיאנית של בן אמריקה הדרומית", ועד לנבואה מצמררת על עתיד המהפכה ועל גורלו שלו.

אורי פרויס, היסטוריון המתמחה באמריקה הלטינית, תירגם את הרשימות והוסיף אחרית-דבר על חייו ומותו של האיש שהיה לאגדה, ועל ההקשר

המשך קריאה
  • ISBN: 965-7120-14-4
  • גודל (עמ'): 198
  • מו"ל: חרגול
  • יצא לאור ב-: 04/07/2004
  • שם המחבר: צ´ה גווארה
  • תורגם ע"י: אורי פרויס
  • זמין להשאלה: כן

בואו נבין זה את זה

אין זה אוסף של עלילות גבורה מאלפות, וגם לא סתם תיאור "קצת ציני". לא זו הכוונה, מכל מקום. זוהי פיסה משני סיפורי חיים, שנעו כברת דרך יחד עם שאיפות זהות וחלומות משותפים. מחשבות רבות חולפות בראשו של אדם בתשעה חודשי חיים, מהגיג פילוסופי נעלה ועד השתוקקות בזויה לצלחת מרק; הכל תלוי במצב הבטן. ואם הוא גם קצת הרפתקן, הרי שבאותו פרק זמן יוכל לצבור חוויות העשויות לעניין אנשים אחרים, וסיפורו הגולמי ייראה כמו היומן הזה.

וכך, המטבע הוטל, והתגלגל באוויר מצד אל צד; פעמים נחת ופניו כלפי מעלה, ופעמים כלפי מטה. האדם, אמת-המידה של הדברים כולם, הוא שמדבר כאן מגרוני ומספר במילים שלי את שראו עיני. ייתכן שמתוך עשר הטלות אפשריות של "עץ" ראיתי אני רק "פּאלי" אחד, ולהיפך. בהחלט ייתכן, ושום תירוץ לא יועיל; פי מספר את שאמרו לו עיני. האם היה מבטנו חפוז מדי, לא מקיף דיו, ולא תמיד מאוזן, ושיפוטינו חותכים מדי? יכול להיות. אבל זוהי הפרשנות שהעניקה מכונת-הכתיבה לאוסף הדחפים אשר הניעו את המקשים, ודחפים חולפים אלה היו ואינם. אין עוד את מי להאשים. האיש שכתב את הרשימות האלה מת ברגע ששב ודרך על אדמת ארגנטינה. האיש שעורך ומלטש אותן עכשיו, "אני", אינו אני. או לכל הפחות, אין זה אותו אני פנימי. השוטטות חסרת המטרה ברחבי "אמריקה הגדולה" שלנו,3 שינתה אותי יותר מכפי שציפיתי.

בכל מדריך לאמנות הצילום אפשר למצוא תמונת נוף לילי ובה ירח מלא זוהר, וכיתוב נלווה החושף את סוד האפלה המוארת. אלא שטיבה המדויק של התמיסה העדינה המכסה את הרשתית שלי אינו ידוע לקורא. אני עצמי בקושי מודע לה. לכן אי-אפשר לבחון את לוח הצילום ולקבוע בוודאות את רגע החשיפה. אם אציג בפניכם תמונה לילית תצטרכו לתת בה אמון, או שמצידי תתפוצצו. כי אם לא ראיתם במו עיניכם את הנוף המצולם ברשימותי, תתקשו להגיע לאמת שונה מזו הנמסרת כאן על ידי. וכעת אותיר אתכם עם עצמי – עם האיש שהייתי...