הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
2
11
דואט הפיתויים 2: פיתוי מסובך

דואט הפיתויים 2: פיתוי מסובך


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
2
11
35 
35 
סדרה:‎ הפיתויים
גודל (עמ'): 350
מו"ל: אדל

תקציר

שם עצם: גבר אמיד אשר מקדיש את זמנו לבילויים ולהנאה, ובפרט אחד שמתנהל בחוסר אחריות או במופקרות מינית.

מילים נרדפות: רודף הנאות, איש החברה הגבוהה.

נוח

יש לי הכול. יש לי כסף, אני נראה טוב, ואני יכול להשיג כל אישה שרק אבחר.

עד שאני פוגש אותה. היא מטלטלת את עולמי, והיא לא מעוניינת בי.

קיילי

המוטו שלי: לא לצאת פעמיים עם אותו גבר. כך פוחת הסיכון שליבי יישבר.

עד שאני מבחינה בגבר היחיד שעבורו אחרוג מהכלל.

היא חושבת שהיא יכולה לברוח. שאתן לה לחמוק.

הוא חושב שהוא יכול להתמודד עם אישה כמוני.

אין לו מושג.

גבר שיש לו הכול זקוק לדבר אחד בלבד. הוא זקוק לאשה פתיינית.

בואו ותראו איך אני מפתה את הפלייבוי.

פיתוי מסובך מאת הסופרת נטשה מדיסון הוא קומדיה רומנטית וסקסית שלא תצליחו להפסיק לקרוא. הספר כיכב ברשימות רבי המכר בארצות הברית. הספר הראשון בסדרה, פיתוי משעשע, נעשה רב מכר כבר בימים הראשונים לצאתו לאור.

  • ISBN: 11-13-2018-1
  • גודל (עמ'): 350
  • מו"ל: אדל
  • יצא לאור ב-: 13/05/2018
  • שם המחבר: נטשה מדיסון
  • תורגם ע"י: ליז טרוסטוניצקי
  • זמין להשאלה: כן

פרק 1

קייליי

ביפ. ביפ. ביפ. הצלילים הבוקעים מחדרה של אחותי גורמים לי להתהפך במיטה ולבדוק מה השעה. "חמש וחצי," אני גונחת לתוך הכרית ומתכנסת שוב לתנוחת עובר חמימה. הדבר הראשון שעשיתי כאשר עברתי לגור עם אחותי היה להתקין וילונות שחורים, אטומים לאור. אה, והתקנתי מנעול על דלת חדרי. אני אוהבת לישון עירומה ואין לי רצון שאחייני בן העשר ואחייניתי בת השש ייכנסו שוב לחדרי בעודי ישנה. אני עוצמת עיניים אבל תוך שש דקות שוב נשמע הצפצוף. אני מושכת את השמיכות מעל לראשי וחושבת על השינוי העצום שחיי עברו בששת החודשים האחרונים.

הייתי אז רווקה צעירה, ונהניתי מהחיים. סוף כל סוף הייתי הבוסית של עצמי הודות לסטודיו ליוגה ופילאטיס שפתחתי. קרעתי את התחת בשביל זה מאז גיל שמונה עשרה. לעזאזל, תרגלתי יוגה באדיקות עוד לפני שהיא נהייתה פופולרית כל כך. עדיין גרתי בבית וזו הייתה הסיבה שיכולתי להרשות לעצמי את המקדמה על הסטודיו. הכול התנהל על מי מנוחות, עד שקיבלתי את שיחת הטלפון הנוראית מאחותי, אשר התקשרה בוכה בהיסטריה ממכוניתה. הוא בגד בי. אלו היו המילים היחידות שאני זוכרת מהשיחה, המילים המשמעותיות באמת. בעלה הבוגד וחסר עמוד השדרה בגד בה. נוסף על כך, כאילו שזה לא היה מספיק, הוא זיין את המורה של בנו בן העשר, גייב. מסתבר שהוא שילם על יותר מאשר עבודת ההוראה שלה. אז תפסתי את כל הדברים השייכים לו אשר יכולתי לתפוס בשתי ידיי, ירדתי איתם במדרגות וזרקתי אותם לגינה הקדמית.

לורן החנתה בצמוד למדרכה בדיוק כשהתחלתי ללכת בחזרה. הגחתי מצד הבית כשבידי מכל דלק. שפכתי את הדלק על כל הבגדים שלו, התקדמתי לעברה של לורן והגשתי לה את קופסת הגפרורים.

"בואי נשרוף את כל הדברים של הבן זונה הזה."

ישבנו על הדשא והתבוננו כיצד הכול נשרף, עד שאחד השכנים קרא למכבי האש ואלה מיהרו לצאת לדרך. שלוש משאיות כיבוי מלאות, אורותיהן בוערים בחשכת הלילה, חובש וניידת משטרה אחת, התבוננו בלהבות העולות מתוך הערמה של כל רכושו, ואז הכול כוסה מים.

כשהחלאה הגיע זמן לא רב לאחר מכן, מכבי האש כבר כיבו את השרידים האחרונים של השריפה. לא נותר דבר כעת מבגדיו מלבד אפר. הדברים היחידים ששרדו בשריפה היו כמה ממקלות הגולף שלו.

בעודו מושך בשערו בידיו החל לצרוח, "זה הקש ששבר את גב הגמל. לורן, אני לא רוצה שהיא תתקרב לילדים שלי."

ישבתי על מרפסת הכניסה לבית שאותו בנו לא מזמן, כשאחותי פשוט ישבה לידי. היא מצמצה בעיניה ומבטה נראה מרוחק. "שכבת עם כרמן," לורן אמרה לבסוף. "זה היה הקש ששבר את גב הגמל."

"זין עיפרון." המילים פשוט יצאו החוצה וראשו נע לעברי. "שמעת אותי." התרוממתי מתנוחת הישיבה בה התמקמתי. "היא נשאה ברחמה את שני ילדיכם, לא אחד, אידיוט שכמותך. שניים." הצבעתי עליו. "היא דאגה שהבית יהיה נקי בזמן שהלכת להרטיב את הזין שלך. תסתכל סביבך." החוויתי בידיי. "איבדת את כל זה. תתכונן קאובוי, אנחנו הולכות על כל הקופה".

עיניו הצטמצמו בעודו מעכל את האיום שלי. "מה זה אומר בכלל?" שאל, מעביר את מבטו ממני ללורן.

היא נעמדה והתקדמה לעברי כדי לעמוד לצדי.

"זה אומר שהיא הולכת לקחת הכול אידיוט. למה שלא תיקח את התחת המסכן שלך ותעוף מפה עכשיו." הבטתי לעברה של לורן, "אמרתי לך שהיינו צריכות ללכת למטווח וללמוד איך לירות." תפסתי בידה והובלתי אותה לתוך הבית.

ברגע שהדלת נסגרה מאחורינו, לורן התיישבה על הספה. "הוא הזדיין עם מישהי אחרת," לחשה. "הסקס איתי נמשך לרוב דקה, לכל היותר."

התיישבתי לידה וכרכתי את זרועי על כתפה. "אוי, מתוקה, זה היה הסימן הראשון לכך שהיית צריכה לעזוב אותו כבר מזמן."

ראשה נפל על כתפי.

"את יודעת, כפות הרגליים שלו מסריחות כמו גבינת עובש."

היא הנהנה בהסכמה.

"הזין שלו קטנטן וסתמי."

היא המשיכה להנהן.

"הוא אפילו לא ירד לך. כבר שנה." אילצתי אותה להביט בי. "הוא לא שווה את הדמעות שלך. בסדר, אולי שתיים-שלוש דמעות כי יצרתם ביחד את שני הילדים הנפלאים ביותר בעולם, אבל מלבד זאת, מתי הייתה הפעם האחרונה שהוא באמת היה כאן?"

היא הטתה את ראשה לצד וניסתה להיזכר.

"בדיוק, הוא היה כאן אבל גם לא היה כאן, והאמת היא שמגיע לכם יותר מזה לעזאזל."

"באמת מגיע לי יותר." קולה בקע בלחישה. "איפה הילדים?" היא הסתכלה סביבה.

"אבא בא לאסוף אותם," יידעתי אותה. "הם יחזרו מחר. בגלל שהלילה..." ניגשתי למקרר ופתחתי את הפריזר, מוציאה את בקבוק הגריי גוס שתמיד שמרה שם, "...אנחנו שותות את הגבר הזה החוצה מתוך המערכת שלך." הוצאתי שתי כוסיות צ'ייסר מהארון. "או לפחות עד שתאבדי הכרה." מזגתי את הצ'ייסר הראשון. "לחארות ולשרמוטות שמזיינות אותם."

היא לקחה את הצ'ייסר והורידה אותו, מעווה את פניה. "זה שורף." היא הניחה את הכוסית בחבטה ומילאתי אותה בשנית. "לחיי נשים עם שיער מושלם וללא כתמים על חולצותיהן."

הרמתי גבה בשאלה אבל לקחתי את כוסית הצ'ייסר ומזגתי שוב.

"לחיי בעלים שמרימים את קרש האסלה בשירותים ולבסוף מגלחים עבור אישה אחרת."

"אוי מתוקה." הנחתי את הכוסית שלי על השולחן. "באמת היה לו שיח?"

דמעות מילאו את עיניה. "זה היה צריך להיות הרמז הראשון שלי, נכון?"

"זה צריך היה להיות הרמז הראשון לרוץ ולברוח לגבעות, אבל מי אנחנו שנשפוט." הרמתי את הכוסית. "לחיי איברי מין גדולים יותר ושיער ערווה גברי מעוצב."

היא הקישה את הכוסית שלה בשלי והורידה את הצ'ייסר השלישי שלה.

"אני חושבת שאני הולכת להקיא." היא יצאה מהחדר בריצה. זו הייתה ההתחלה של בואו נהרוס את ג'ייק. היא עשתה ניקוי רציני כמו שאומרים, התחילה לעשות איתי יוגה ולקחת שיעורי ספינינג. היא השקיעה את כל התסכול שלה במה שאני מכנה 'גוף נקמה'.

דפיקה על הדלת גורמת לי להרים את ראשי. "דודה קיי, את יכולה לעשות לי צמה?" אחייניתי רייצ'ל אומרת מעבר לדלת. "בבקשה, אימא מודדת שמלות."

אני מתגלגלת מהמיטה ולוקחת את חלוקי לפני שאני פותחת את הדלת הנעולה. היא רצה לתוך החדר וקופצת על המיטה הזוגית שלי. חדרי קטן, ויש בו מקום רק למיטתי ולשידה, אבל יש בו ארון ענקי אז אני מסתדרת. המצעים נראים כאילו אני ישנה על ענן מפני שאני אוהבת לישון עם שתי שמיכות.

“אז איזה סוג של צמה את רוצה?" אני שואלת אותה ומתיישבת מאחוריה על המיטה.

"אחת כמו של אריאל1."

אני ממשיכה לסרק את שערה, וקולעת בשערה צמת בתולת-ים קצרה. "אוקיי, קטנטונת, לכי להתלבש לפני שאימא שלך תתחיל לצרוח שוב בלי אזהרה." אני מנשקת אותה על קודקוד ראשה ומתבוננת בה מקפצת אל מחוץ לחדר. היא סוגרת את הדלת. אני מתלבשת ויורדת למטה כדי להכין לעצמי קפה. נעצרת ליד הדלת ומכניסה את העיתון שהושלך על שטיח הכניסה לבית.

אני יושבת על השרפרף בעודי קוראת את העיתון, אחותי בינתיים מתרוצצת וצועקת דברים שקשורים בזמנים. היום הוא יומה הראשון בעבודתה החדשה. היא חוזרת לעבוד. היא לקחה משרה כעובדת זמנית, לא מה שחיפשה, אבל זה עדיף על כלום. אני יודעת שהיא פקעת עצבים מפני שהיא מתהלכת ללא הפסקה, מבלי לשים לב לכך. אני לבושה במכנסי היוגה שלי, ומנסה ליהנות מספל הקפה השני שלי, הסוודר הרפוי שלי מחליק מעבר לכתף אחת. אני לא לובשת חזייה בגלל שלא בא לי על זה היום, למען האמת. חזה ה-B קאפ המושלם שלי לא הולך לשום מקום. "איך את זוכרת את כל הדברים האלה?" אני שואלת אותה בעודה מתחילה לשים את צלחות ארוחת הבוקר בכיור.

"זה קסם. כשתהפכי להיות הורה גם את תשימי לב לדברים האלה," היא משיבה לי בגיחוך קל.

"אז איך ג'ק נכנס לכל הסיפור?" אני מחייכת אליה בחזרה ולוגמת מהקפה שלי אשר כבר התקרר.

"בסדר, אני לוקחת את זה בחזרה. כשאת הופכת להיות אימא, את מתחילה לשים לב לדברים. כלומר, אני לא חושבת שכל הגברים הם שמוקים. קחי לדוגמא את אבא." היא אומרת, מחזירה את החלב למקרר ואת קופסת דגני הבוקר לארון. השעון המעורר שבטלפון שלה מצפצף שוב. דבר נוסף, אחותי אובססיבית לגבי איחורים. "שתי דקות, חבר'ה!" אפילו יש לה צלילי תזכורות שונים.

"את לא תאחרי?" היא שואלת אותי בעודה אוספת את קופסאות האוכל והולכת לעבר הדלת עם הילדים.

אני מקפלת את העיתון. "לא, יש לי לקוח בעשר וחצי. אנחנו נעשה יוגה בפארק היום. נתחבר לאנרגיה של האדמה וכל זה." אני מסיימת במחוות ידיים של נמסטה והיא יוצאת עם הילדים לתחנת האוטובוס.

אני בודקת בנייד שלי מה עוד צופן לי היום. אני יכולה להרשות לעצמי לגור במקום משלי; אני פשוט בוחרת להיות כאן כרגע. אני מתבוננת סביבי, על השינויים שהתרחשו בבית מאז אותו יום הרה גורל, לפני שישה חודשים.

כשצפירת האוטובוס נשמעת מבחוץ אני שבה בחזרה להווה. אני עוברת לסלון, מזיזה את שולחן הקפה ומתחילה בתרגילי מתיחה. לורן נכנסת בחזרה לבית ומתוודה שהיא עצבנית ונרגשת.

"את הולכת להיכנס לשם ולהמם אותם. ואם לא תעשי זאת," - אני מושכת בכתפיי - "אז לא. מה הדבר הנורא ביותר שיכול לקרות? תיפלי ישר לתוך מפשעתו של הבוס?"

היא בוהה וזורקת את ידיה באוויר.

"אל תשכחי, הילדים יורדים מהאוטובוס בשתיים ארבעים וחמש. שמת לך תזכורת?" היא שואלת אותי.

"כן, בשעון הפנימי שלי." אני מגלגלת עיניים לעברה. "תפסיקי להילחץ. הכול יהיה בסדר. את עוד תאחרי אם לא תצאי עכשיו." אני מובילה אותה אל מחוץ לדלת. "אל תשכחי לשחק יפה ולהתחבר עם אנשים חדשים. חברים נחמדים וסקסיים עם זין גדול!" אני צועקת בעודה נכנסת למכונית וסוגרת את הדלת. גברת פלאונדר, השכנה מן הבית הסמוך, מכוונת לעברי אגודל פונה למעלה, מסכימה איתי ככל הנראה. אני מנופפת ללורן לשלום בעודה יוצאת מן החניה, היא צופרת וממשיכה בנסיעתה.

"יום יפה, נכון?" שואלת אותי גברת פלאונדר מהצד שלה של הגינה.

"בהחלט." אני מהנהנת בהסכמה. "את יודעת מה יהיה אפילו יותר טוב? דמייני את איש משלוחי החבילות החתיך הזה שמסתובב כאן רודף אחרייך. בטח יש לו חבילה ענקית במשאית הזאת שלו." גברת פלאונדר זורקת את ראשה לאחור וצוחקת צחוק גדול. "יקירתי, אם הייתי קצת צעירה יותר בהחלט הייתי מבררת אילו שירותים הוא מספק." היא קורצת לעברי.

"על זה בדיוק אני מדברת." אני מצביעה עליה. "אני צריכה להתארגן. שיהיה לך יום נפלא גברת פ." אני מנופפת לעברה, נכנסת פנימה ומתארגנת.