הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
3
ממוצע
1
1
2
0
3
0
4
0
5
1
0
גם ב - Kindle
דברים שלחש לי לו
30 

דברים שלחש לי לו


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
3
ממוצע
1
1
2
0
3
0
4
0
5
1
0
30 
30 
גודל (עמ'): 199
מו"ל: פרדס

תקציר

לוּ - כך אני פונה אל מה שנוגע בי במעמקיי, מציף אותי בקדושתו, מעלה בי ערגה, התפעמות, יראה. זוהי מילה ללא תיאוריות, ללא הסברים של אנשי דת מלומדים, ללא מצוות עתיקות ונוסחי תפילה ופולחנים, רק פנייה טהורה אל המרחבים. לוּ הוא הממשות הגדולה לפני שהאדם מתחיל להתחכם ולהתיימר ללכוד אותה בהסבריו".
(מתוך הספר, עמוד 103)

"דברים שלחש לי לוּ" הוא קובץ של הרהורים רוחניים שצפו ברוחו של המחבר בעת שיטוטיו ביערות, בתקופות ההתבודדות הארוכות שעבר, ובשהויותיו במנזרים שתקניים. לוּ מעלה השראה באדם, כך מסביר המחבר, ומעלה בו דברי חוכמה והשראה, לא מפני שהאדם הוא מלאך מואר אלא מפני שהוא אדם - כלומר ערימה גדולה של בוץ פסיכולוגי ובתוכו כמה בועות זעירות של אור. ודווקא מפני שאני אדם בוצי כזה, לוּ לוחש בי את דברו.

ספר זה נכתב על ידי אדם עבור הקורא שהוא אדם, כלומר בוץ המשתוקק להכיל כמה בועות של אור. הקטעים הפואטיים הקצרים מסודרים בסדר אלפביתי כאילו היו ערכים בלקסיקון של רוחניות, אולם למעשה אלה הם קטעי הגות והשראה לעיון רוחני.

"רן להב כותב ברגישות ובתבונה על מה שקשה כל כך לדבר עליו, בוודאי לכתוב אותו. הוא מצליח לגעת במסתורין באינטימיות השמורה למחפשי קרבתו הכנים ביותר."
ד"ר תומר פרסיקו, חוקר ומרצה בתחומי הדת והרוחניות העכשווית במכון שלום הרטמן ואוניברסיטת תל אביב

רן להב הוא סופר, מרצה לפילוסופיה ולפסיכולוגיה, ומחלוצי הייעוץ הפילוסופי בארץ ובעולם. פרסומיו הקודמים כוללים את "לו - יומן פנימי" (אסטרולוג 2004), "היכלות בשמיים" (כרמל 2010), וכן ספרים ומאמרים רבים בשפות שונות בתחום הפילוסופיה והייעוץ הפילוסופי. מאז שנטש את חיי האוניברסיטה הוא חי באזור כפרי מיוער בצפון ארה"ב, מלמד באמצעות האינטרנט, מרבה להתבודד ומגיח לתקופות קצרות להעברת פעילויות פילוסופיות והגותיות ברחבי העולם.

המשך קריאה
  • ISBN: 978-1-61838-670-0
  • גודל (עמ'): 199
  • מו"ל: פרדס
  • יצא לאור ב-: 05/12/2016
  • שם המחבר: רן להב

א'

א' היא כביכול נקודת ההתחלה, אבל רק כביכול, שהרי א' היא כבר אות, ו"נקודת התחלה" הן מילים, ומילים הן כבר התפתחות מאוחרת, ומי יודע מה קודם לנקודה שבה מתנסחים הניסוחים המילוליים.

אפשר להשיב: בריאת עולם, אלוהים, אנרגיה, מדע — אבל גם אלו הן מילים, ובעניינים של התחלה, של שורש, של ממשות, אין ביכולתן לעשות הרבה. הן יכולות להצביע על חפץ זה או זה, לכוון את המבט שיביט כך או כך מבעד לדימוי כזה או כזה, להזכיר חוויות שהיו ורגעים מן העבר, אולם לעולם הן נשארות מילים בלבד. אין הן מסוגלות להקיף את הממשות העוטפת אותן מכל הכיוונים, את הרֶחֶם המאפשר את הולדתן. לעולם לא תוכלנה להצביע על מה שקודם להיווצרותן, כפי שאצבע לא תצביע על היום שחלף.

ובכל זאת, על אף שמילים הן רק מילים, הן גם הרבה מאוד. הן יכולות לעורר כמיהות מתרדמתן, להעיר חדרי לב נשכחים ולפתוח מחיצות, לכוון את הקשב אל עומקים פנימיים, להעלות הבנות חדשות, להציף ביראה ובהשתאות.

כך שכאשר אני שוזר כאן מילים, דומה כאילו אני נושא דברי הרצאה, כביכול מציג איזו דוקטרינה על הנפש והאדם והשמים, אולם לאמִתו של דבר המילים הללו אינן מכריזות דבר. אין הן מצהירות שכך הם פני הדברים ולא אחרת. רק מכוח כללי השפה הן נאלצות לדבר במשפטי חיווי והצהרה, אבל לא זו כוונתן. הן מבקשות רק לשיר הלל, לקרוא בהתפעמות, לגנוח במבוכה, לכמוה.