הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
8 דירוגים
4.4 ממוצע
1
0
2
1
3
0
4
2
5
5
1
ביקורת המילים

ביקורת המילים


דרג ספר זה מתוך 5
8 דירוגים
4.4 ממוצע
1
0
2
1
3
0
4
2
5
5
1
35 
35 
גודל (עמ'): 147
מו"ל: כרמל

תקציר

ביקורת המלים מציג פן חדש ביצירתו של צ'אפק, מחבר "שנת הגנן", "המלחמה בסלמנדרות" ו"בית חרושת למוחלט": הוא מתגלה כאן כמסאי וכמבקר. מעצם עיסוקו בשפה ובלשון, היווה הספר תמיד אתגר עצום למתרגמים, וייתכן בהחלט כי מדובר בספר הכי פחות מתורגם של הסופר שתורגם כבר בחייו לשפות רבות. הוא מובא כאן בתרגומו של פאר פרידמן, שאף הוסיף לו הקדמה והערות.
על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים? מה אנחנו מסתירים מאחורי המלים שבהן אנחנו בוחרים להשתמש? עד כמה ערים אנו לבחירותינו אלה – ומדוע ראוי שנהייה ערים להן? בעשורה השני של המאה העשרים פרסם קארל צ'אפק הצעיר – שיהפוך בעשור הבא לסופר הצ'כי המשפיע ביותר ולדובר מרכזי בחברה הצ'כוסלובקית – את קובץ "ביקורת המלים" שלו. המאמרים הקצרים הללו, שכל אחד מהם עוסק במלה אחת, מציעים ניתוח חד, ביקורתי אך גם שנון ומשעשע ביותר, של הלשון והנפש האנושית. למרבה הפלא – והאימה – ניתוחיו של צ'אפק וביקורתו לא איבדו גם היום דבר מברקם וכוחם יפה אף לימינו. ביקורת המלים מציג פן חדש ביצירתו של צ'אפק, מחבר "שנת הגנן", "המלחמה בסלמנדרות" ו"בית חרושת למוחלט": הוא מתגלה כאן כמסאי וכמבקר. מעצם עיסוקו בשפה ובלשון, היווה הספר תמיד אתגר עצום למתרגמים, וייתכן בהחלט כי מדובר בספר הכי פחות מתורגם של הסופר שתורגם כבר בחייו לשפות רבות. הוא מובא כאן בתרגומו של פאר פרידמן, שאף הוסיף לו הקדמה והערות.
המשך קריאה
  • ISBN: 9789655404197
  • גודל (עמ'): 147
  • מו"ל: כרמל
  • יצא לאור ב-: 07/12/2014
  • שם המחבר: קארל צ'אפק
  • תורגם ע"י: פאר פרידמן
  • זמין להשאלה: כן

I

"אנחנו" לעומת "אני"

בזמנים קשים, ובקול מודאג, אומרים "אנחנו"; זוהי מלה ידידותית, סוציאלית ומחזקת, בעוד ש"אני" איננה חברתית, כי אם פרטית, גאה ואנוכית. כך לפחות היא נראית. אך למלה "אנחנו" יש פגם משלה. היא נוחה מדי ובלתי מחייבת. קל לומר, למשל, "אנחנו אומה יוֹנִית ומתונה", אך קשה יותר לומר "אני אדם בעל דעות יוֹניוֹת". כל אחד יכול לומר: "פועמת בנו מורשתו הגדולה של הוּס", אך מי מכם יכול לומר: "בי פועמת מורשתו הגדולה של הוס"? "אנחנו" הקזנו את דמנו והקרבנו את חירותנו למען האומה, אך סלחו לי, "אני" לא הקרבתי דבר; אם "אנחנו" התייסרנו בזה ובזה, "אני" ישבתי בבית. "אנחנו" גיבורים מראשון עד אחרון, "אנחנו" מרטירים, אחים זה לזה, "אנחנו" רוחב-הלב וחוסר-האנוכיות עצמם, "אנחנו" נלחמים, "אנחנו" דורשים; אמת, אני יכול להתגאות ב"אנחנו" נאה להפליא, "אנחנו" נועז, מהולל וראוי; אך אוי לי, אם אין "אני" עצמי אוחז בְּדבר מאותן איכויות "שלנו"! "אנחנו" מושלם ככל שיהיה אינו מוסיף לדמותי אף לא נימה, אין הוא מוסיף אף לא מעט לכף הזכות שלי; שום "אנחנו" לא יגאל את נפשי, אם לא אתן אני לפחות כמה אגורות כנדבה. "אני" היא מלה פרקטית, מחויבת ופעילה; היא מתנשאת הרבה פחות מן ה"אנחנו", היא מדאיגה ומכבידה יותר. "אני" היא בה-בעת מלה של המצפון ומלה של המעשה.