הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
3
ממוצע
1
1
2
0
3
0
4
0
5
1
1
בגן של אלוהים
44 

בגן של אלוהים


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
3
ממוצע
1
1
2
0
3
0
4
0
5
1
1
44 
44 
גודל (עמ'): 266
מו"ל: מודן הוצאה לאור

תקציר

"זאת הפעם הראשונה שאני מרגיש שאני יכול להכתיב את רצוני לעולם במקום להיכנע לו. כבר שלושה חודשים לא חייכתי. ועכשיו, כשאני יודע שאני מנצח, אני באמת יכול למות רגוע". כך אמר ע' לעו"ד רוזנבלום, בעריכת צוואתו הביולוגית לפני מותו.

• האם יכול להיוולד תינוק לאדם שכבר נפטר?

• האם העולם מסוגל להכיל אהבה אסורה על פי דת ודין?

• כיצד שינוי חברתי מתחיל ממעשי האנשים ומהו מקומנו במהפכה?

אי אפשר להישאר אדישים אל מול מפעל חייה של עו"ד אירית רוזנבלום, המחוללת מזה שני עשורים מהפכה חברתית וחוקית מהחשובות ביותר בתחום המשפחה. החזון האנושי המרגש בספר זה, מבטא גישה פילוסופית חדשה ורב-תחומית בלשון בהירה וקולחת. זוהי דוגמה כיצד הופכים חלומות למציאות וכיצד באמת עוד לא אבדה תקוותנו. "בגן של אלוהים" הוא לא רק סיפורה האישי של המחברת, אלא למעשה סיפורה של החברה כולה ושל הגיבורים האמיתיים שלה, שכוחם העל-אנושי מאפשר את המשכיותנו. זהו ספר על אודות אמונה ושליטה והכוח שמניע אותנו לחיות וליצור חיים חדשים.

 

אירית רוזנבלום, עורכת דין מומחית בדיני משפחה וטכנולוגיות פריון, מייסדת ארגון "משפחה חדשה" (1998), והאישה המובילה את המהפכה האזרחית בתחומי החיים ובדיני המשפחה. בפעילותה הרב-תחומית משלבת רוזנבלום חשיבה פילוסופית, משפטית וסוציולוגית. את רעיונותיה יישמה באמצעות "המוצרים המשפטיים" פורצי הדרך שפיתחה, ושעליהם זכתה בפרסים ובהכרה בינלאומיים. בין המוצרים - "תעודת הזוגיות", פתרון ייחודי לנישואים אזרחיים בישראל ו"תעודת הנצח".

המשך קריאה
  • ISBN: 20-53151
  • גודל (עמ'): 266
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 20/01/2016
  • שם המחבר: אירית רוזנבלום
  • זמין להשאלה: כן

ארגון 'משפחה חדשה' - מתחילים

הייתי בת שש בערך. נסענו כל ילדי כיתה א' לבריכה העירונית בירושלים. המורה שאל מי יודע לשחות. הייתי משוכנעת שכולם יודעים ורק אני לא, ולכן הרמתי מייד את ידי.

"את יודעת לשחות?" שאל המורה.

הבטתי במים העמוקים, ליבי פעם במהירות. "כן," אמרתי.

"בואי תדגימי לנו," ביקש המורה.

הבנתי שלא אוכל לסגת ונכנסתי. תחילה הרגשתי תחת רגליי את המדרגות בכניסה למים הרדודים, אך לפתע לא הרגשתי קרקע יציבה מתחת לרגליי. כל הכיתה נעצה בי מבטים. נשמתי נשימה עמוקה וצללתי מתחת למים. רק אלוהים יודע אילו תנועות עשיתי כדי להתקדם אבל יצאתי מצידה השני של הבריכה.

כך נהגתי גם כשהחלטתי שאני הולכת לשנות את התפיסות החברתיות־דתיות המגבילות שנוגעות למהות המשפחה. כן, אני, אירית מירושלים, שהוריה ניצלו מהתופת של המלחמה הנוראית באירופה והקימו משפחה נגד כל הסיכויים. אני רוצה להגיע למצב שבו לא יהיה זוג אחד שירצה להקים משפחה והמדינה לא תכיר בו. שלא יהיה אדם אחד שרוצה להעמיד דור המשך גם לאחר מותו – ושלא תינתן לו האפשרות, הזכות והחירות לעשות כך.

***

מי עמדו לנגד עיניי? כל אלו שאינם עונים להגדרה שקבעה המדינה בהגדרת המושג 'משפחה' - כאמור, גבר ואישה יהודים נשואים כדת משה וישראל. חשבתי שמבחינה משפטית קיימים תאים משפחתיים רבים אחרים: גבר וגבר, אישה ואישה, זוגות לא נשואים, זוגות נשואים בנישואים אזרחיים, בני זוג בני דתות שונות ומשפחות חד־הוריות.כשבדקתי את הסטטיסטיקה מצאתי כי 48% (!) מהתאים המשפחתיים לא עונים על הגדרת המבנה המשפחתי המקובל על המדינה.

היו כאלו שאמרו שאני הוזה, שיצאתי מדעתי, נתנו לי "לשחק" כמה חודשים וניבאו שאחזור עם הזנב מקופל בין הרגליים לעיסוקי הנוח. הם טעו כמובן. בשנים שעברו מאז הקמתי את הארגון, ובעקבות התיקים שבהם טיפלתי, הבקשות שהגשתי, הדחיות שספגתי אבל גם המודעות שעוררתי בעקבותיהם, בזכות כל אלו התחוללה בארץ המהפכה שאני מכנה "המהפכה המשפחתית". מהפכה שחוללנו כשהתחלנו להאמין בכוחנו כיחידים, כאינדיבידואלים המסוגלים להשפיע על גורלם בעצמם.

הארגון שהקמתי היה רק שלב בתהליך אל עבר המהפכה החברתית שביקשתי לחולל. המהפכה הזו ריתקה אותי והיא ממלאת את עולמי. היה לי ברור שלמענה אני מקדישה את מרצי, את כישרונותיי, את ימיי וגם את לילותיי. ידעתי שכאן טמונה משמעות חיי. גם אם בדרך איאלץ למלא מיליוני טפסים, לעבור משפטים מייגעים, להילחם בדעות קדומות, בהתנגדות של גופים חשוכים, בקנאה ובמה לא, לעולם לא אשכח את המטרה שלשמה אני פועלת ולא אחדל מלהתבונן בתהליך המופלא הזה ממעוף הציפור.

היה עלי למצוא בתוכי שני כוחות מנוגדים, לגייס אותם ולשלב ביניהם: מבט פילוסופי, ובה בעת גם יכולת מעשית וקונקרטית להתמודד עם המהמורות הצפויות לי בדרך: בבתי המשפט, בכנסת, בתקשורת ובציבור.

***

מאז שהקמתי את ארגון 'משפחה חדשה', אני מנסה לגשר בין הרעיונות המופשטים שלי ובין מאבקי ליישומם המעשי בשטח. לקשר בין מציאת פתרון מעשי לאי הצדק שנעשה לאישה מאפריקה, ובין החשיבה והמבט הכללי על החברה שבה חיה האישה הזו, ואיך אפשר לשנות את התפיסות המקובעות, את הגזענות, את חוסר החמלה לאחר, לשונה, ואת חוקי המשחק החברתיים.

חיסון פוליטי נגד ציד מכשפות

עברנו לשוהם כשילדיי היו קטנים. מראשית ימי היישוב התנדבתי לקדם בו את מערכת החינוך שהייתה אז בחיתוליה. פעולותיי משכו את תשומת לב התושבים, והוצע לי לרוץ למועצת העיר.

מעולם לא היו לי יומרות פוליטיות. למעשה, היום אני יודעת שפוליטיקה היא מתכון לאומללות עבורי. אבל בזכות אותה תקופה, בזכות אותן מלחמות שנאלצתי לנהל, בזכות התושייה והיצירתיות שמצאתי בעצמי להפתעתי הרבה, אגרתי מספיק כוחות לכל השנים שיבואו. וזה לא יהיה בלתי מדויק לומר שאני חבה רבות לפוליטיקה ולניסיון הקצר שרכשתי כחברת מועצת שוהם בגיבוש חוסני הנפשי והמקצועי, ובגיבוש הביטחון העצמי שלי והאמונה ביכולותיי מול ההתנגדויות שקמו לי. נזקקתי לביטחון ולכוחות האלו שוב ושוב. הדבר מוכר מן הסתם לכל מי שמבקש לפלס דרכים חדשות.

בצעירותי הייתי ספורטאית מצטיינת. אני מניחה שהדבר הטמיע בי את יצר התחרותיות ואת כושר ההתמדה או ליתר דיוק, את כושר הסבל. שתי עוצמות אלו חייבות להופיע אצל יזמים. הקמת 'משפחה חדשה' הייתה סטארט־אפ לכל דבר – חברה שיש לה חזון, בין שהוא עסקי ובין שהוא חברתי, עוברת למעשה את אותם שלבים בדרכה לקדם אותו.

יוזמה זו חייבה אותי להשקיע כוחות עצומים, ואין לי ספק שהעבר הספורטיבי שלי העניק לי את הכלים החשובים הללו בהחלטתי להקדיש את חיי למהפכה הזו. שום דבר ואף אחד לא היו יכולים לעצור בעדי.

איך אפשר לתאר דרך של 17 שנים? איך מתארים את החלום, את הכאב, את המלחמות, את המשברים, את הבדידות, את האושר, את האכזבות, את הכעס, את השמחה? החוויה חזקה מהמילים המתארות אותה. ובכל זאת מצאתי לכל אלו מכנה משותף: המהפכה הזו מעניקה משמעות לחיים.

כדי ליצור מהפכות היסטוריות צריך לגבש תוכנית אסטרטגית מעמיקה. לא סתם להיגרר.

כיצד הגענו למצב הזה? היסטוריה על קצה המזלג

חזרתי אל התהליך ההיסטורי. אל סוף ימי הביניים, אל ימי המהפכה התעשייתית ותחילת הרנסאנס, אל תקופת הרומנטיקה,2 שהעלתה על נס את חופש הדמיון. שאלתי את עצמי בתדהמה איך ייתכן שדווקא את המשפחה שכחו לשחרר? מה עם חופש המשפחתיות?

הבחירה החופשית3 חלה אז כמעט על הכול: על הזכות להצביע ולבחור את הריבון, על חופש הביטוי, חופש ההגירה, חופש העיסוק ועוד. אבל הזוגיות, המשפחה, ההורות – אלו נותרו תחת מרותה של הכנסייה. הפרדוקס שנוצר היה עצום: אנשים החלו לנהל את חיי היומיום שלהם בחופשיות, אבל חיי המשפחה שלהם נותרו בחשכה המפלה והמגבילה. גבר לא יכול לבחור לשאת כל אישה, ואישה לא יכולה להתחתן עם כל גבר אם אינם עונים על תנאי ודרישות הכנסייה.

כנראה בשל כך, בסוף המאה השמונה־עשרה הפסיקו אנשים להתחתן. הם פשוט חיו יחד גם ללא היתר הכנסייה. המדינות השונות החלו להבחין בשינוי, בירידת הכנסייה מגדולתה, בחילוניות המתעצמת. המדינה הבינה שהפקרת תחום זה גורמת לאובדן השליטה של המדינה על נתיניה.4 התוצאה הייתה שמדינות רבות באירופה החלו לייסד נישואים אזרחיים. זו הייתה לדעתי טעות איומה, שכן על פי חוקי הנישואים האזרחיים, רק שני אנשים מאותה מדינה יכולים להינשא זה לזה, ואם קודם לכן חוקי הכנסייה התירו לגבר ואישה להינשא גם אם לא היו מאותה מדינה, עכשיו נוספה עוד מגבלה. אך לא רבים הבינו מייד את גודל הבעיה.

לאדם יש חירות מחשבתית וזכותו לקבוע בינו לבין עצמו, ועם בן או בת זוגו, את הבחירות האינטימיות שלו, ולא באמצעות גורם חיצוני. נישואים אזרחיים הם אותה גברת בשינוי אדרת. הבעיה היא לא החילוניות אלא הפגיעה בפרטיות! אף אחד לא רוצה שיחליטו בשבילו.

חשבתי שהדבר הנכון ביותר הוא להתחיל מהמקום שבו מגדירים את הבעיה, כלומר בבית המחוקקים. על כן, זמן קצר אחרי שהקמתי את 'משפחה חדשה' ישבתי וניסחתי הצעת חוק תחת השם 'חוק יסוד: המשפחה'. חיפשתי דרך לממש את הרעיון הגדול הזה לפיו לכל אדם זכות למשפחה והגעתי למסקנה שהגדרה חוקית תחולל את השינוי.