הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
3
ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
0
5
0
2
את ממש לא נראית בגילך... ועוד מעשיות

במקום 44 

26 

את ממש לא נראית בגילך... ועוד מעשיות


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
3
ממוצע
1
0
2
0
3
1
4
0
5
0
2

במקום 44 

26 

במקום 44 

26 

גודל (עמ'): 194
מו"ל: כתר הוצאה לאור

תקציר

את הספר הזה כתבה החברה הטובה שמעולם לא ידעת שיש לך,אחותך החכמה שכבר עברה את כל מה שעומד בפנייך, החברה ההיסטרית שלך שהסיפורים שלה מצחיקים אותך עד בכי. דרך עיניה החודרות, את עומדת להכיר את עולמך מחדש. כי מישהו צריך להגיד את האמת, להסתכל בישירות ובאומץ על האתגרים המורכבים של החיים בגיל המעבר.


את ממש לא נראית בגילך הוא אוסף ספר מתוק-מריר על התמודדויות יומיומיות שכל אישה מגיל מסוים מכירה – החיים בעולם של גברים, הפחד להתבונן במראה, הסודות שמגלים תלושי השכר של הקולגות שלך, וגם על הסוד לחיי נישואים ארוכים (וכן. יש קשר לחדרי שינה נפרדים).


שילה נווינס מציגה את הכביסה המלוכלכת לראווה. אז מה אם היא עשויה מפוליאסטר?


שילה נווינס היא מפיקת סרטי תעודה ושימשה ראש מחלקת סרטי התעודה של HBO במשך שלושים שנה.

"תודה לשילה נווינס על שהיא מעניקה את הידע הזה לדורות הבאים. נשים זקוקות לחשיפה הכנה הזאת של תהליך החיים." מריל סטריפ
"מצחיק, עצוב, מלא תובנות, חכם נוגע ללב! היו רגעים שחשבתי שנווינס חולקת איתי את סודותיה... אהבתי את כולם. זהו ספר מיוחד, וכשסיימתי, הרגשתי שקיבלתי מתנה שלא ציפיתי לה." ברברה טיילור בראדפורד.

  • ISBN: 10015407122
  • גודל (עמ'): 194
  • מו"ל: כתר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 01/12/2019
  • שם המחבר: שילה נווינס
  • זמין להשאלה: כן

למה דווקא עכשיו

את רוב חיי ביליתי ביצירת סרטי תעודה. ורוב הזמן הזה הסתתרתי מאחורי האנשים שבסרטי התעודה האלה. הם - עצובים או שמחים, עשירים או עניים, פיקחים או סתומים, רוצחים או נדבנים - היו אחראים לדיבורים, לווידויים. הסיפורים שסופרו היו שלהם, ומעולם לא שלי.

מה מפחיד אותי כל כך באפשרות החלופית? אני, כנראה. אין לי בעיה להביע את דעתי בין חברים או לחקור אנשים על סודותיהם הכמוסים ביותר. אינני ביישנית ואני ידועה דווקא כגלויה מאוד בכל הנוגע לדעותי (במיוחד בחדר העריכה). אבל את הווידויים האישיים באמת שלי החזקתי קרוב לחזה. בכל הנוגע לחשיפה עצמית חייתי חיים מאופקים.

אז מה קרה פתאום? מה פתאום ספר של מסות כנות ועצובות, ולפעמים מטופשות? לפני שנים רבות עבדתי על סרט שעסק בפנתרים האפורים, קבוצה שהוקמה לצורך מאבק באייג'יזם, אך מעולם לא עלה על דעתי להצטרף אליה. התיידדתי עם המייסדת, מגי קון, למרות פער הדורות בינינו. פעם שאלתי את מגי על ההזדקנות ועל המלחמה בה, והיא אמרה שזהו היעד הגדול הבא שיש להיאבק עליו. מה שנהדר בהזדקנות, אמרה, הוא שסוף סוף את יכולה לומר מה שאת רוצה, ולעשות מה שאת רוצה, ולהיות מי שאת רוצה. לאורך כל השנים שמעתי את סיפוריהם של מושאי הסרטים שלי. עכשיו תורי. הגעתי לגיל שבו אני מרגישה שאני יכולה לומר סוף סוף את מה שאני רוצה. אין לי כל סיבה להימנע מכך. ולכן הגיע תור הסיפורים שלי.

כך מרגישים אפוא כששופכים הכול החוצה? ובכן, עדיין אינני ניצבת בכל מאת האחוזים בחזית ובמרכז. בספר הזה אני עדיין סמויה קצת - לפעמים אני מסתתרת מאחורי דמויות כמו פריסילה או מליסה או אנת'יאה או טרודי. ולפעמים אני פשוט אני. אני כולי? אתם תצטרכו לברור מה מכל זה הוא באמת אני. האני המספר איננו תמיד אני עצמי - ואולי כן? אתם תחליטו. אני מספרת לכם את מה שסופר לי, מספרת לכם את מי הכרתי, מספרת לכם מה חשבתי, מספרת לכם מה אני עושה, מספרת לכם את מי אני רואה בעיני רוחי. אולי אני מתחבאת קצת, אבל האמינו לי - אינני משקרת כלל בדברים שנחשבים בעיניי לאמיתיים. אינכם חייבים לאהוב את הקולות השונים כאן, אבל הם מספרים תמיד את הדברים כמות שהם, או כפי שהם מאמינים שהם.

המצלמה מופנית עתה אליי, ולצידה חבריי הדמיוניים במקצת, וכל הכביסה המלוכלכת תלויה עכשיו בחוץ. אז מה אם היא עשויה פוליאסטר?