הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
1
אף מילה על אהבה

במקום 44 

30.8 

אף מילה על אהבה


דרג ספר זה מתוך 5
0 דירוגים
0
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
0
1

במקום 44 

30.8 

במקום 44 

30.8 

גודל (עמ'): 231
מו"ל: כתר הוצאה לאור

תקציר

אף מילה על אהבה הוא רומן נפלא על אודות החיפוש אחר האהבה, הכמיהה לאושר והחרדה מהחמצת החיים.


איה יכלה להישאר בבית, להמשיך לאכול חביתות בבוקרי שבת, לשכב עם בעלה פעם בשבוע, לחיות חיים חסרי תשוקה ולהחביא את דמעותיה עמוק בתוך הלב, אבל היא ארזה את אגם הדמעות שלה ואת המחשב הנישא וטסה לתאילנד.

גיבורת אף מילה על אהבה יוצאת למסע המכריח אותה להכיר במאווייה הכמוסים ביותר, מסע ההולך ומסתבך בסמטאות בנגקוק, בתוך אורבניות אפופת ריח אורז מטוגן, בין ילדים מקבצי נדבות, רוכלי אריגים פסיכודליים ובובות עץ, עד לסוף המפתיע.

חנה גולדברג היא מהכותבים הבולטים בתעשיית המוסיקה המקומית. היא נחשבת לכותבת עזת ביטוי ומשובחת, ורבים משיריה היו ללהיטים ואחר כך לקלאסיקה. ביטויים שלה כמו "אין סוסים שמדברים עברית", "נאחז באוויר", "הרווח בין הגבר לחולצה", "אש על הפנים", "לא רוצה לזמביה" ו"החתול שלי מתחיל לעוף" הפכו למטבעות לשון בשפה העברית. אף מילה על אהבה הוא הרומן הראשון שלה.

המשך קריאה
  • ISBN: 10-279160
  • גודל (עמ'): 231
  • מו"ל: כתר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 08/03/2018
  • שם המחבר: חנה גולדברג
  • זמין להשאלה: כן

1

המרָאה של מטוס תמיד גורמת לי התרגשות מינית. הגוף הענק שמתרומם מעל עיר גדולה, הולך ומגביה, הולך ומגביה.

תמיד אני מופתעת לגלות איך שוב זה קורה לי, הנשימות הכבדות, האנחות, אפילו עכשיו, אחרי אחת־עשרה שנות נישואים, כשסקס הפך בשבילי להתעמלות המשעממת הזאת שאורי ואני מבצעים על המזרן האורתופדי שההורים שלו קנו לנו לחתונה. תמיד אנחנו עושים את זה בימי שישי אחר־הצהריים, כשתמר הולכת לצופים, ותמיד אני חושבת על דברים אחרים או על גברים אחרים. והרי החלטתי להתחתן עם אורי, בעיקר בגלל שלא יכולתי להפסיק לגעת בו. בסך הכול רציתי שיהיו לי יותר הזדמנויות לעשות אתו אהבה, חוץ מהזיונים החפוזים באוטוביאנקי שלי, כשההגה משאיר לי סימנים כחולים בכל הגוף.

אחרי שנתיים, כשתמר נולדה, אורי בא אלי לבית־החולים עם זר פרחי־בר ענקי. בכיתי מאושר. אחרי עוד ארבע שנים, כשאמא שלי מתה, בכיתי בפעם האחרונה. מאז לא הצלחתי לבכות, וכל הדמעות הצטברו לי בפנים והפכו לאגם קטן. אבל עדיין מצאתי נחמה בגמירות המתוקות במיטה הזוגית, ונורא התלהבתי מזה שאורי אוהב לנשק אותי גם כשאני לא מאופרת, וכשיש לי חצאי עיגולים שחורים מתחת לעיניים, ואפילו כשאני לא מצחצחת שיניים. אהבתי לאונן לידו חופשי ולפנטז אורגיות עם כושים גדולים. אחר־כך הוא היה שואל: ״גמרת?״ אמרתי שכן, והוא היה מחבק אותי ונרדם כמו תינוק שגמר לינוק.

בעלייה למטוס יש תור ארוך. לפני עומד זוג מבוגר. לה יש שיער כתום דליל ופנים קטנים ורעים. כל היופי שלה כבר הלך לעזאזל מזמן. כשהיא מדברת אל בעלה היא יורקת עליו את המילים שלה, הפנים שלה מתעוותות ומתכערות עוד יותר, והיא נראית כאילו תקוע לה בפה משהו מר, שהיא לא מצליחה להיפטר ממנו. בעלה הקטן מביט בה בהבעה כלבית, מנסה להשביע את רצונה, וכבר ברור לו שאין סיכוי שהוא יצליח. על הפנים של שניהם תלויה האכזבה הזאת, שאני רואה לעתים קרובות על פניהם של אנשים זקנים. היא מאוכזבת ממנו, הוא מעצמו, מהילדים, מהחברים. גם לי יהיו פנים כאלה בעוד עשרים־שלושים שנה?

תרמילאים, שני נזירים בודהיסטים דקיקים שקופי־עור בגלימות כתומות, שלושה נערים ונערה יחפה בחולצה סגולה. המבט שלי נעצר על אשה מיניאטורית עם תווי פנים אסיאתיים וקרחת. בדרך־כלל נשים אסיאתיות נוהגות לגדל את שערן המבריק, ואני לא מצליחה להיזכר שאי־פעם ראיתי תאילנדית קצוצת שיער, ובוודאי לא עם קרחת. אני בוחנת אותה. עיניים נטולות גבות קרועות לרווחה, רזון צהבהב חולני. ברור לי שהקרחת שלה היא תוצאה של טיפולים כימותרפיים. אני מכירה היטב את הסימנים מהתקופה שבה שרצתי במחלקה האונקולוגית עם אמא שלי בחודשים שבהם עדיין האמנתי שאולי הטיפולים האלה יצילו אותה. היא אוחזת בידה של בתה הקטנה בהירת השיער, ילדה חיוורת עם עיניים אחוזות אימה בערך בגיל של תמר. הילדה נאחזת בידה הקטנטונת של אימה הקטנטונת כמו מישהו שמנסה להישען על גפרור כדי לא ליפול לתהום. היא עדיין לא יודעת איך זה להמשיך ולהתהלך בעולם, כשמשהו אצלך מת. גל של חמלה מציף אותי, בא לי לחבק אותה, ופתאום אני מתגעגעת לתמר ומצטערת שלא הערתי אותה לפני שיצאתי מהבית.

העיניים שלי פוגשות את מבטה של הדיילת. היא עומדת בפתח המטוס ומחייכת אלי.

״הלו,״ אני מחזירה לה חיוך וחולפת על פניה בדרך למושב שלי.

ואז אני רואה אותו: גבר עצוב בגיל העמידה.