לִכְתֹּב לְךָ זֶה לְהִפָּרֵד עוֹד קְצָת,

לְהַקְרִיא לֶחָלָל, וְלֹא לָעֵינַיִם,

זֶה עוֹד קְצָת לְהִתְרַחֵק,

לַחְשׂף אֶת חֶלְקֵי הַלֵּב הַמִּתְפָּרְקִים

בִּפְנֵי הָאֲחֵרִים,

זֶה כְּבָר לֹא לְהַרְגִּישׁ אוֹתְךָ לְיָדִי.

רוֹצָה לַעֲשׂוֹת

שֶׁתֵּשֵׁב עוֹד קְצָת מוּלִי

בְּכֻרְסַת הַגּוֹבְּלֵן

וְאֶשְׁאַל, "אֵיךְ אַתָּה?"

וְתַגִּיד, "יוֹתֵר טוֹב."

וַאֲנִי מַזְמִינָה אוֹתְךָ לְהִתְקוֹטֵט

כְּדֵי לֶאֱחֹז חָזָק יוֹתֵר,

וּשְׁנֵינוּ יוֹדְעִים

שֶׁרַק מְשַׂחֲקִים בִּכְאִלּוּ,

צוֹחֲקִים בַּפֶּה

וּבוֹכִים בַּלֵּב,

מִתְפַּלְּלִים בִּדְמָמָה וּבְסוֹד

שֶׁנִּהְיֶה נִגְמָרִים

וּשְׁלֵמִים כְּמוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ,

מֵתִים

כְּמוֹ שֶׁחָיִינוּ,

מְחֻבָּקִים חָזָק-חָזָק.

בֵּינְתַיִם אֵשֵׁב עַל הַסַּפְסָל מוּלְךָ,

אֶסְתַּכֵּל בָּרְגָבִים שֶׁל עֵינֶיךָ,

אֹחַז בֶּחָרוּבִים שֶׁל יָדֶיךָ,

אֲדַבֵּר לַפְּרָחִים שֶׁל אָזְנֶיךָ,

אֲבָל

אֵיךְ יִהְיֶה שֶׁלֹּא תּוֹשִׁיט

יָדֶיךָ לְחַבֵּק

וּשְׂפָתֶיךָ לְנַשֵּׁק?