הז'אנרים
כל הז'אנרים
סדרה:‎ בית ספר לחיים

דרג ספר זה מתוך 5
6 דירוגים
2.7
ממוצע
1
2
2
2
3
0
4
0
5
2
1
איך להיות פחות מודאג בגלל כסף
ג'ון ארמסטרונג
44 

איך להיות פחות מודאג בגלל כסף

ג'ון ארמסטרונג

דרג ספר זה מתוך 5
6 דירוגים
2.7
ממוצע
1
2
2
2
3
0
4
0
5
2
1
44 
44 
סדרה:‎ בית ספר לחיים
גודל (עמ'): 166
מו"ל: מודן הוצאה לאור

תקציר

האם כסף יכול להפוך אותך למאושר? 
מערכת היחסים שלנו עם כסף היא לכל החיים, ואף על פי כן, באופן מסורתי ספרים שעוסקים בנושא נוטים להתמקד באחד משני ההיבטים הבאים: איך אפשר להשיג ממנו יותר, או איך להסתדר עם פחות.
ג'ון ארמסטרונג הופך את שתי הגישות האלו על פיהן ולא מבקש להתבונן בכסף עצמו אלא באופן שאנו מתייחסים אליו ובמשמעות שאנו מייחסים לו. 
איך כסף מניע אותנו לפעולה, ומדוע חסרונו מפחיד אותנו? האם הוא יכול להפוך את עולמנו לטוב יותר? כמה בעצם אנחנו באמת צריכים ממנו? 

ספר זה מציע תובנות מפתיעות, שימושיות וחדשניות שיכולות לסייע לקורא לנסח מחדש את מערכת הרגשות שלו כלפי כסף ולאפשר לו לקבוע סדר עדיפויות חדש ואמיתי בחייו.



״בעידן בו רב הבלבול גם בהיבטים המוסריים וגם באלה המעשיים של חיינו, ספרי העזרה-העצמית משוועים לגישה שונה וללגיטימציה מחודשת. בית ספר לחיים מכריז על לידה מחדש בסדרה שבוחנת את הנושאים הגדולים של החיים: כסף, שפיות, עבודה, טכנולוגיה והתשוקה להפוך את העולם לטוב יותר״. - 
אלן דה בוטון, עורך הסדרה

״בית ספר לחיים מציע דרכים מהפכניות שיסייעו לנו להסתער 
על אוצרות הידע האנושי.״ - אינדיפנדנט

המשך קריאה
  • ISBN: 2000528171
  • גודל (עמ'): 166
  • מו"ל: מודן הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 12/08/2013
  • שם המחבר: ג'ון ארמסטרונג
  • תורגם ע"י: ניצן לפידות
  • זמין להשאלה: כן

ממה אנו מודאגים כשאנו מודאגים מכסף?

דאגות כספיות נחלקות בדרך כלל לארבעה סוגים עיקריים:

1. בלי כסף חיי יהיו מלאי כאב ואי נוחות. אחוש השפלה מפני שאין לי מספיק כסף כדי להגן על עצמי. המעמד שלי יהיה נמוך.

2. בגלל כסף יהיה עלי לבזבז את מרבית חיי רק בשביל להרוויח מספיק כדי לשרוד. זה לא בזבוז מוחלט; אבל חיי יהיו מלאים פחות בסיפוק, בהגשמה עצמית ובעבודה ראויה מכפי שהייתי רוצה. אבזבז זמן רב מחיי במחשבות על חובות ועל כרטיסי אשראי - במקום לעסוק בעניינים החשובים באמת. יתר על כן, אי אפשר לסמוך על כסף. אני אחסוך כל חיי, ואז כל החסכונות שלי יתפוגגו בגלל איזה מהפך שיתחולל בשוק.

3. אני אצטרך לוותר על כל הדברים הטובים שאני משתוקק אליהם. לעולם לא אגור בבית מקסים, לא תהיה לי מכונית יפה, לא אסע לחופשות נפלאות, לא אחוש את החמימות הנעימה ואת הנחת שנדמה לי שביטחון כלכלי אמיתי משרה. ובגלל זה יש בי המון כעס על עצמי ועל העולם. מדאיג אותי לחשוב שאני אהיה כישלון, ושיהיה לכך קשר לחוסר היכולת שלי להתמודד טוב יותר עם כסף.

4. כסף הוא כמו וירוס. בשביל כסף אנשים מוכנים לעשות דברים איומים. נדמה כי כסף פועל על פי לוגיקה שכלל איננה קשורה למעלות או לסבל או לצדק. הגורל, ללא כל הצדקה, קובע שאדם אחד ירעב ללחם ואילו אדם אחר יבהה במַאֲזָנים האסטרונומיים שקיבל מסוכני המניות שלו. המערכת גדולה ומשומנת היטב - ואין שום דבר שאני או כל אחד אחר יכולים לעשות בעניין.

אם יש בכוונתנו להתמודד עם הדאגות שלנו, עלינו להבין אותן לפני שנמהר להגיב עליהן. מנַיִן באות הדאגות שלנו? מה עומד מאחוריהן? מה באמת מדאיג אותנו? כשאנו הופכים חרדות לשאלות ספציפיות אנו צועדים קדימה. בתנאי שאנו הופכים אותן לשאלות הנכונות, כמובן.

דאגות כספיות מתעוררות מפני שאיננו יודעים לתת תשובות מספיק מדויקות לשאלות שעומדות מאחוריהן:

1. בשביל מה אנו זקוקים לכסף? כלומר, מה חשוב לנו?

2. לכמה כסף אנו זקוקים?

3. מהי הדרך הטובה ביותר בשבילנו להשיג את סכום הכסף הזה?

4. מהי האחריות הכלכלית שלנו כלפי אנשים אחרים?

השאלות הללו מתמודדות באופן ישיר עם הדאגות שאיתן פתחנו את הדיון. השאלות הללו כבדות משקל, אך יש להן תשובות של ממש.

נטייתנו הטבעית היא לעבור מדאגה אחת לאחרת; לכאורה, אנו משנים נושא - אך למעשה אנו דורכים במקום:

לחלופין, כדאי לנו לסגל לעצמנו הרגל אחר, שלפיו אנו מתעמקים בדאגות במטרה להפוך אותן לשאלות אמיתיות:

אני לא רוצה לנדנד, אבל זהו עיקרון מכריע שיש לשים עליו את הדגש. לעולם לא נצליח להתמודד עם הדאגות הכספיות שלנו אם לא נכיר בעובדה שהן נובעות מסדרה של שאלות כמוסות. השאלות הללו עוסקות בערכים שלנו, בצורת החיים שלנו ובהשקפת עולמנו. בכל הנוגע לכסף, הדאגות שלנו עוסקות לא פחות בפסיכולוגיה מאשר בכלכלה, ולא פחות בנפש מאשר בחשבון העובר ושב שלנו.

לפיכך המשימה הראשונה שלנו היא להכיר את הדאגות שלנו ולנסות לחשוף את השאלות שעומדות מאחוריהן. ייתכן בהחלט שבפעם הראשונה שנתבונן בדאגות שלנו, הן ייראו מעורפלות למדי. אני בדרך כלל לא בדיוק יודע ממה אני מודאג. אין בכך כדי לומר שלמצוקה שלי אין כל סיבה. אני פשוט לא יודע בדיוק מהי.

לדוגמה, לעיתים די קרובות אני מביט במכונית שלי ומתעוררת בי חרדה בנוגע לכסף. המכונית הזו ברשותי זה עשר שנים והיא צברה מספר לא קטן של שריטות ותקלות קלות. היא חורקת בצורה מאוד מסוימת; המגבים רועדים ומקפצים כשהם נעים על השמשה הקדמית; כיסויי הפלסטיק שמעל לגלגלים התפרקו ונפלו במשך הזמן. החלל הפנימי אף פעם לא נראה ממש נקי. יש כיפוף בפח באחד הצדדים בגלל נסיעה לא נבונה במיוחד לאחור במגרש חנייה תת־קרקעי. אבל היא נוסעת, והיא אמינה. ואין לי כסף לקנות מכונית אחרת.

אבל משהו בתוך־תוכי אומר לי שזאת לא המכונית שאמורה להיות לי. אני מדמיין משהו הרבה יותר מעניין או יותר יפה - או אולי פשוט יותר יוקרתי. כשאני מחנה את המכונית מחוץ למועדון הטניס, אני חש הקלה אם אני מבחין במכוניות צנועות נוספות במגרש החנייה, ולבושתי הרבה (אך זוהי אמת לאמיתה) אני מתרגז כשאני רואה שם מכוניות אלגנטיות יותר.

הסיבה לחרדה שלי היא המחשבה שאני תקוע עם הגרוטאה הזאת, ושמצבי לעולם לא ישתפר: לעולם לא אוכל להרשות לעצמי לרכוש מכונית שאהיה מרוצה ממנה.

הדאגה הזאת, כך מתברר, כלל לא קשורה למכונית עצמה, אלא לדמיון ולאינטראקציות חברתיות. אז ממה בדיוק אני מודאג? כשאני חושב על זה, נראה שאני מודאג מכך שאינני מטפל בדברים שלי כמו שצריך. לו טיפלתי במכוניתי כמו שצריך, היא יכלה להיות במצב מצוין, ואז לא הייתי מודאג מכך שהיא בת עשר שנים ושהיא מתוצרת לא־מי־יודע־מה. כשאני מתבונן במכונית, אני רואה (עכשיו אני מבין) את התוצאה של העצלנות שלי - אני דוחה את כל התיקונים הקטנים, לעולם אינני מנקה את המושב האחורי וכדומה. וגם אם ארכוש מכונית חדשה - דבר שיהיה לי קשה מאוד לעשות - גם בה לא אדע לטפל כמו שצריך. למעשה, אני חושב שמכונית חדשה קורצת לי רק מפני שזוהי הזדמנות להתחיל מחדש: בפעם הבאה, אני אומר לעצמי, אני אטפל במכונית שלי כמו שצריך. אבל זו סתם אשליה. לא נהגתי כך בעבר. למה שאשתנה פתאום?

חשוב לשים לב שה'אובייקט' של הדאגה כלל לא ברור מאליו. פירוש הדבר הוא, כאמור, שהמשימה הראשונה שלנו היא לחשוב, במקום לרוץ לעבר פתרון.

בואו נתבונן בדוגמה נוספת: כשאני חושב על מלון מסוים בוונציה, מתעוררת בי חרדה. זהו מלון מאוד יוקרתי ומקסים ויקר לאין שיעור, ובכל פעם שאני חושב עליו אני מרגיש מתוסכל ומדוכא. אני נזכר בשאט נפש בחשבון הבנק האומלל שלי. לעולם לא אוכל להרשות לעצמי ללון לילה במלון הזה. כמובן, יש מיליון דברים אחרים שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי, מיליוני מלונות יקרים. מנַיִן נובעת הדאגה בנוגע למלון הספציפי הזה?

כשאני חושב על זה, אני פתאום מבין - בפעם הראשונה - שאני מקשר בין המלון הזה לבין דמויות היסטוריות שאני מעריץ. אני חושב שג'ון ראסקין היה אורח של המלון הזה. אני די בטוח שגם הסופר סיריל קונולי התארח שם, וגם ההיסטוריון קנת קלארק. מבחינתי המלון הזה פירושו: גם אתה יכול להיות כמוהם. אם כי עכשיו, כשהמחשבה הזו ראתה אור יום, היא נשמעת די טיפשית. גם אם אתארח במלון הזה, הדבר לא יקרב אותי אל האישים הללו בשום דרך משמעותית. אבל עכשיו אני רואה שהדאגה הזאת בכלל לא קשורה לכסף. בסופו של דבר, אני מודאג מכך שבהשוואה לאישים הנערצים עלַי, אני לא מספיק ממוקד ואמיץ. אלה חששות שראוי להתמודד איתן; אבל מלון פאר איננו הפתרון.

דאגה כספית נוספת שיש לי היא שכאשר הילדים שלי יגדלו הם לא ירוויחו מספיק כסף. אני מנסה לחשוב על דרכים לחסוך עכשיו כדי להבטיח את עתידם. אם אשים בצד סכום קטן של כסף בכל שבוע, כמה כסף יהיה לי בעוד חמישים שנה, יחד עם הריבית הצבורה? (אני מודה, הסכום הזה לא יספיק.) אבל הדאגה האמיתית נוגעת לעצמאות שלהם ולטבעו הלא־ידוע של העתיד. אולי הדברים שחשובים לי לא יהיו חשובים בעיניהם. אני מתמודד עם העובדה שאינני יכול לדמיין אותם כמבוגרים. איך ייתכן שהילדה הקטנה שמשחקת בארגז החול תרוויח יום אחד משכורת נאה? על כן, הדאגה שלי היא דאגה קיומית: הילדים שלי יגדלו, והם ישפטו את חייהם בעצמם; חייהם יהיו נפרדים מחיי.

לעיתים קרובות איננו יודעים מהי הבעיה שאנו צריכים לפתור. הדאגות שלי, כפי שהצגתי אותן כאן, עוסקות בכסף רק מבחינה מסוימת. הדאגות הללו עוסקות גם ברצון להיות נאהב, ברווחתם של ילדיי, בתקוות הכמוסות שלי להגשמה ולהישגים, ובקוהרנטיות של חיי. אך כמובן, אלה הן נקודות מוצא מעורפלות למדי. אנו יכולים להתייחס אליהן בביטול מפני שהן כל כך מעורפלות - הפיתוי הוא גדול. אך למעשה, בדיוק מפני שהן מעורפלות, הן דורשות תשומת־לב והבהרה מיוחדות.