הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
0
גם ב - Kindle
אומן - המסע הישראלי לקברו של רבי נחמן מברסלב

במקום 37 

27 

אומן - המסע הישראלי לקברו של רבי נחמן מברסלב


דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
0

במקום 37 

27 

במקום 37 

27 

גודל (עמ'): 399
מו"ל: ידיעות ספרים

תקציר

מדי שנה בשנה, בסוף חודש אלול, אורזים את מזוודותיהם בין עשרים לשלושים אלף ישראלים – חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים – ויוצאים לעלות אל קברו של רבי נחמן מברסלב בעיירה אומן שבאוקראינה.
מה מניע ישראלים מכל שדרות החברה, מכל מעמד ומגזר, לעזוב את משפחותיהם ובתיהם, ולהסתופף במשך ימים ושבועות באוהלים ובחדרי מגורים דלים? מה הם מחפשים בעיירה האוקראינית הנידחת? מה באמת מתרחש באומן בראש השנה?

מה קורה במפגש בין יואיליש, חרדי אדוק ממאה שערים, ובין נדב, איש העסקים החילוני מתל אביב?

מה עובר על תום, שנפרד מבת זוגו הגרמנייה והגיע לאומן ברכיבה על אופניו, כשהוא פוגש ילד חרדי שמעולם לא ראה אדם כמוהו? עם איזה מטען חוזרים כל האנשים הללו לישראל? איך משפיעה השהות באומן על חייהם בארץ? האם הם חוזרים בתשובה?

ספר זה הוא המסמך הראשון המתעד מבפנים את חוויית המסע לאומן. באמצעות שיחות עם אנשים, התבוננות בתופעה והתנסות אישית, המחבר מנסה להתחקות אחר שורשי התופעה, להתבונן בביטוייה השונים, להקשיב לעדויות הנוסעים, ולהבין את החוויה שגורמת לישראלים כה רבים לחזור לאומן שוב ושוב, שנה אחר שנה.

אומן הוא תיעוד חי ועדכני של תופעה מרתקת, שניו אייג', פוסט-מודרניות ועלייה דתית לרגל חוברים בה ויוצרים פסיפס כמעט בלתי-אפשרי.

ד"ר משה וינשטוק, נשוי ואב לשניים, עוסק בחינוך, בכתיבה ובהוראת מחשבת ישראל וחינוך, בבית מורשה בירושלים ובמכללת הרצוג. מנהל את תוכנית "לב לדעת" העוסקת ברענון ופיתוח הלמידה המשמעותית במערכת החינוך. בשנים תשס"ט ותש"ע יצא למסע שהחל באומן והסתיים בכתיבת ספר זה.

המשך קריאה
  • ISBN: 3624504
  • גודל (עמ'): 399
  • מו"ל: ידיעות ספרים
  • יצא לאור ב-: 13/09/2011
  • שם המחבר: משה וינשטוק
  • זמין להשאלה: כן
id="Uman-10" lang="he-IL" xml:lang="he-IL">

פרק ראשון

למה נוסעים לאומן?

ההחלטה וקשייה

מה מניע אדם מן היישוב לעזוב בחג את משפחתו ולצאת לקבר של רב באוקראינה, מדינה המצויה על סף העולם השלישי? מה מניע אנשים שאינם אמידים לצאת למסע שבו נוחות מועטה והוצאות מרובות (כאלף דולר לאדם)? מה מניע אותם לעשות צעד כזה שלעתים קרובות נתקל בהתנגדות ובחוסר הבנה מצד סביבתם? לאומן מגיעים אנשים שונים מאוד זה מזה ומסיבות מגוונות.

במהלך השיחות מזכירים רבים מן הנוסעים את מורכבות ההחלטה וכיצד ביחד עמה החלו לצוץ קשיים, הן התלבטויות פנימיות והן התמודדויות חיצוניות. הסיבוכים נובעים מחוסר ההסכמה ומהפחד של החברה הנותרת מאחור, מקשיי המשפחה להיוותר לבד בחג, ומהקושי הכלכלי לגייס סכום נכבד באופן יחסי. מסיפורי הנוסעים עלה שהקשיים שעמדו בפניהם משקפים את כבלי העולם המובנה של חייהם, עולם שממנו הם מנסים לצאת לזמן קצר למציאות אחרת. תובנה זו התחזקה בעקבות המשמעות שרבים מהם מייחסים לעמידה בפני התנגדויות אלו ולהתגברות עליהן. מספר פעמים הם אף ציינו שבעיניהם ההחלטה וההתמודדות עם הקשיים הסובבים היוו למעשה את תחילת המסע.

יש לי משהו שזועק בלב ואני לא מבין

רבים מן הנוסעים לאומן מציינים שסיבת נסיעתם הייתה חיפוש אחר משמעות, רוחניות, או "עבודת השם". תהליכי חיפוש אישיים אלו מצויים ומועצמים בתורתו של רבי נחמן מברסלב. ברבים מסיפוריו מצוי העיסוק בחיפוש האישי אחרי הנשמה, אחרי משמעות החיים ואחרי עצמיותו של האדם. בניגוד לתפיסות דתיות רבות המפחדות מחיפוש זה, מנסות לגונן על המאמין מן היציאה אל הלא ידוע, וחוששות מתוצאות המסע האישי - היציאה לחיפוש המשמעות טמונה בתוככי הגותו של רבי נחמן.26 כך למשל בסיפוריו "מעשה מאבידת בת מלך", "מעשה מבן מלך ובן שפחה שהתחלפו", "מעשה מרב ובן יחיד", החיפוש והשינוי מהווים מוטיב עמוק ומהותי, והדבר נכון גם לגבי תורותיו.27 החיפוש הברסלבי לא נותר נחלת הספרים, הוא מושרש בחיי חסידי ברסלב גם במקומות האורתודוקסיים ביותר. הרב שלום ארוש, אחד המפיצים הגדולים של תורת ברסלב, ממחיש באחד משיעוריו עד כמה החיפוש נתפס כמשמעותי בקרב החסידים "'לך לך' זה לא ציווי של אברהם, זה ציווי של כל אחד מאיתנו 'לך לך'... חפש את עצמך, חפש את השליחות שלך, חפש את היעוד שלך, חפש את התיקון שלך... מי אתה? מה באת לעשות בעולם הזה? מה תפקידך?".28

את קובי (בן 37), פגשתי בקבר בנימין שליד כפר סבא, לשם הוא הגיע לשמוע שיעור של הרב שלום סבג.29 קובי, בעל פאות מסולסלות ועיניים ירוקות בורקות, דיבר בקול צרוד קמעה ובלהט של אמונה. חשתי כנות עמוקה בדבריו. הוא הגיע לאומן בגיל עשרים ושלוש כשלדבריו "ברקע שלי לפני אומן, לא היה שום מושג של יהדות, בכלל". בכמה קטעים בסיפור הוא הרים את קולו וניכר שהדברים היו מהותיים עבורו. חיפוש המשמעות שקובי מתאר היה דרמטי וקשה. הוא בחר להתחיל את סיפורו לפני כחמש עשרה שנים, בתיאור טיול ארוך בתאילנד שבו חיפש משמעות לחייו:

הסתובבתי בעולם וחיפשתי מה החיים האמתיים, איך אדם יכול לקחת מהעולם הזה את החַיוּת הכי גדולה שיש. שנה לפני שהגעתי לאומן החלטתי שאני נוסע למזרח הרחוק, לתאילנד. המטרה שלי הייתה להשתגע עד הסוף, למצוא את השיגעונות הכי גדולים בעולם עד שאני אמצא את מה שזועק לי בתוך הלב, כי יש לי משהו שזועק בלב ואני לא מבין מה. נסעתי לתאילנד ושם לא חסכתי את עצמי מלעשות שום דבר, כל מיני סוגים של סמים ושיגעונות הכי קשים בעולם...

קובי התנסה בחוויות רבות, וכמעט איבד את חייו כתוצאה מהרעלת סמים קשה. בעקבות אירוע זה חזר לחברתו שהמתינה לו בארץ.

חזרתי לארץ. וחזרתי לחיפושים שלי, ואני מחפש להשיג את הרוחניות שלי, ואין לי דרך להשיג אותה. רק דרך סמים אני משיג אותה. אני מחפש איך להשיג רוחניות כזאת גבוהה... התחלתי להבין במהלך השנה שאני רוצה לחזור בתשובה... והחברה שהייתה לי בתוך המהלך גם רצתה לחזור בתשובה אִתי ביחד. בסוף השנה... פנה אלי איזה חבר ואמר לי: "תשמע יש איזה אחד, רבי נחמן מברסלב, שעכשיו, אם אתה רוצה להגיע אליו, יש לך כרטיס מוכן, עם אוכל, עם לינה, הכול, רק תבוא לאומן". לא הבנתי מה זה. אמרתי "בסדר".

באתי הביתה ואמרתי לחברה שלי, שגרתי אתה, שאני נוסע לרבי נחמן. היא קיבלה את זה קשה מאוד, ארזה את כל הדברים שלה, ואמרה לי: "עוד הפעם אתה רוצה לברוח? אמרת שאתה חוזר בתשובה!". קיפלה את כל הדברים ואמרה לי: "אני הולכת מהבית...". פתאום הרגשתי שיש פה כוח עליון שהוא כל כך חשוב לחיים שלי, שאני צריך לוותר גם עליה וגם על כל החבילה. אמרתי לה: "תשמעי אני בטוח במאה אחוז שאני נוסע, החיים שלי תלויים בזה,30 את יכולה ללכת. אני נוסע, מאה אחוז!". רק אמרתי לה ככה, והתהפך לה המחשבה שלה. התמתקה, והסכימה עם זה.

הקושי שהיה לקובי עם חברתו מאפיין מתחים משפחתיים שעלו גם אצל דוברים נוספים בעקבות החלטת האיש לנסוע לאומן. עם זאת, הכרעתו של קובי "את יכולה ללכת", חריגה. למעשה, מדובר בפעם היחידה שבה אחד המרואיינים אמר שהתכוון לנסוע ללא הסכמת בת זוגו (ואולי הסיבה היא שהם עדיין לא נישאו).

מלבד הקשיים המשפחתיים, רבים מן הנוסעים נאלצים להתעמת בעקבות ההחלטה עם תפיסות ערכיות שעליהן גדלו, ועם החברה הסובבת המאלצת אותם לבחון שוב ושוב את עָצמת רצונם. עם אריאל, מחנך ואיש רוח, נפגשתי בביתו בשכונה ירושלמית ותיקה. הוא איש משכיל ונעים שבא ממשפחה בעלת השכלה אקדמית בשכונת קטמון בירושלים. דיבורו הקרין שמחה. הוא חייך הרבה במהלך השיחה עמי וצחק מידי פעם בפליאה מעורבת בתמיהה כשתיאר דברים שראה בנסיעה. היה חשוב לאריאל לומר שהוא מגדיר את עצמו דתי-לאומי והוא חזר על כך מספר פעמים. בתחילת דבריו הזכיר אריאל את מניעי נסיעתו:

אני חושב שזה מתחיל לפני שלוש שנים, שקצת נשבר לי, שאני אומר לעצמי: "אני בסדר, אני דוס, אני לומד תורה, יש לי משפחה מקסימה, יש לי עבודה טובה, יש לי עשייה ערכית, אני מתנדב, הכול בסדר". והכול כל כך לא בסדר!!! [אריאל הרים את קולו מעט, וניכר בו כאב]. הרגשתי בעיקר במפגש עם התלמידים שלי שאני מזייף. מדבר איתם על חוויות, מדבר איתם על משמעות, מדבר איתם על אמת, ואני לא שם, פשוט לא שם... ובעצם הפסקתי להתפלל. זאת אומרת התפללתי, אבל הפסקתי להתפלל... לא הייתי מסוגל יותר והתחלתי לחפש. הלכתי לכל מיני שיעורים, התחלתי לקרוא מאמרים... הדברים האלו הובילו לתסכול וייאוש גדול...

החלטתי שאני צריך קצת לפרוץ את הגבולות של עצמי, אני עוד לא בגיל שמונים, זה בסדר. זה מצחיק שאומן זה להעז אבל כן, מבחינתי אומן זה ממש להעז... למשל תפיסת ה"צדיק"... שזה דבר שגם בסביבה שבה גדלתי מאן דכר שמיה! תורת הצדיק? על מה אתה מדבר? באמת על מה אתה מדבר? ולנסוע לקבר של מישהו, ושם להתפלל? ולעזוב את המשפחה בראש השנה? יש כל כך הרבה פרדוכסים בסיפור הזה. בקיצור בסביבה שבה גדלתי זה מעשה פרימיטיבי, וגם בתפיסה השכלית שלי זה מעשה פרימיטיבי לחלוטין.

הגדיל לעשות אבא של אשתי שאמר לי שהוא מאוד מאוכזב ממני ושמבחינתו זה הדבר הכי קרוב לעבודה זרה, ושהוא מבקש שאחשוב עוד פעם על זה. הוא אדם שאני מאוד מעריך, מאוד מכבד... החלטתי שאני צריך ללכת לאומן לא בשביל רבי נחמן אלא בשביל התפילה. חיפשתי מקום שבו אוכל להתפלל בצורה משמעותית... החלטתי שאני רוצה לנסוע למקום שיש עשרות אלפי אנשים שכל מטרתם היא עבודת השם. ויש רק מקום אחד כזה: אומן. גם בכותל זה לא ככה. החלטתי שאני רוצה לנסוע לאומן, לא בשביל רבי נחמן, לא בשביל הקבר, בשביל האנשים, נקרא לזה ככה... יש פה צורך רגשי של התחברות לתפילה, לא לרבי נחמן אלא לתפילה...

כל שנה היה דיון ביני לבין אשתי והחלטתי שאני לא נוסע. לפני שנתיים היא אמרה לי "סע" ואני אמרתי: "אני לא נוסע כשאת בהריון...". איך אני יכול להשאיר אישה בהריון ועם ילד נוסף? היא אמרה: "אני אהיה אצל אבא ואמא", אמרתי: "אני לא נוסע". שנה אחרי זה אשתי הייתה עם שני ילדים וחמותי בדיוק נפטרה, אמרתי "אני לא נוסע". השנה אשתי אמרה לי בשבועות: "תשמע, השנה זו פעם אחרונה שאני מוכנה לתת לך לנסוע, זאת אומרת, אל תאשים אותי בזה שאתה לא נוסע. אם אתה לא רוצה לנסוע אז תחליט שאתה לא רוצה. אין בעיה, אבל מבחינתי אני מוכנה לשלם את המחיר, אם זה משמעותי בשבילך. אני לא מבינה מה אתה רוצה מזה, אני לא מבינה מה הסיפור שלך בעניין הזה, אבל אם זה משמעותי בשבילך אז בסדר גמור, אבל תפסיק לבלבל את המוח, ואם אתה מרגיש שלא, אז זה גם מאה אחוז...". זה טלטל אותי לגמרי, זה העיף אותי לגמרי. זה אולי הרציונליזציה אצלי במקום הזה. זאת אומרת ה"מניעות" הפכו אצלי למקום מאוד מאוד שכלי. כשאשתי דחפה לי מראָה לפנים: תחליט אם אתה רוצה לנסוע או לא רוצה לנסוע, אבל אל תאשים את המשפחה כי זה פשוט לא נכון. ואני אומר לעצמי "לעזאזל, אני בשבתון, המחיר שולי מבחינת העבודה... אשתי אומרת לי שזה בסדר וזו הזדמנות אחרונה... יאללה מה כבר יקרה?". טיילתי בהמון מקומות בעולם, "יאללה תיסע חמישה ימים לאוקראינה מה כבר יקרה? היית כמעט שנה בדרום אמריקה, כמה חודשים במזרח, היית באירופה, באפריקה, לא מתאים לך, תלך הצידה, מה הסיפור?".

וזו ההתחלה של המסע, המסע מתחיל אז, כשאתה מחליט את זה באמת, כשאתה מתחיל להגיד את זה בקול, כשאתה מוציא כסף מהבנק, כשאתה מתחיל לעשות סידורים למשפחה, כשאתה מתחיל להגיד לאנשים... אימא שלי עד היום מדחיקה את הסיפור לחלוטין, מבחינתה זה כבשה שחורה, היא לא מבינה מה נפל לי בראש, ואם נפלה לי שטות כזאת אז איך לעזאזל אשתי לא עצרה אותי...

גם לאחר ההחלטה הראשונית המשיך אריאל להיתקל בהתנגדות הולכת וגוברת מצד העולם הסובב אותו: