גאווה ודעה קדומה הוא הרומן הידוע ביותר של הסופרת הבריטית ג'יין אוסטן. הוא נכתב בין השנים 1796–1797, ונקרא בתחילה "התרשמויות ראשוניות" (First Impressions). הרומן עבר הגהה ב-1811 ופורסם שנתיים לאחר מכן ב-1813.

עלילת הרומן נסובה סביב נישואים במאה ה-18, למרות שבמובנים רבים הנושא הוא אוניברסלי ומתאים גם לימינו. הדמות הראשית היא אליזבת בנט, בת העשרים, צעירה דעתנית, חכמה ושנונה, ובעלת חוש צדק מפותח. אמה של אליזבת, גב' בנט, נחושה בדעתה להשיא את בנותיה בהצלחה לג'נטלמנים (אצילים) בעלי הון מספיק כדי לתמוך בהן. פרט זה מהווה ציר חשוב בעלילה מאחר שביתו ורכושו של מר בנט היה מוגבל בהורשה רק לבנים. אך כיוון שבמשפחת בנט לא היו בנים יורשים, עתידה הירושה לעבור לענף אחר במשפחה. דבר שיעמיד את הביטחון הכלכלי של גברת בנט ובנותיה בסכנה אחרי שמר בנט ימות.