הז'אנרים
כל הז'אנרים
על שנינה ורכילות: ספריו של פ.ג. וודהאוס
13/03/2016 01:53

יש נטייה כזו באוכלוסייה הכללית לחשוב שקלאסיקות הן דבר יבש ומשעמם. די במילה "קלאסיקה" כדי להעלות בתודעתם של מרבית האנשים מחסן מאובק שמתוכו שולף ספרן בא בימים ספר בעובי של כיכר לחם ובערך באותו הגודל, מלא בתיאורים משמימים וכתוב בכתב מחובר ששורותיו צפופות כשיירות נמלים.

בהרבה מקרים הם גם צודקים, לפחות בקשר לתיאורים המשמימים (סלחו לי סופרי המאה ה-19, אתם אחלה ואתם יודעים שאני אוהבת אתכם הכי בעולם אבל "עריכה" זו לא מילה גסה!)

עם זאת, יש קלאסיקות שמתנהגות קצת אחרת. קלאסיקות שלא צריך להתאמץ יותר מדי בשביל לקרוא אותן, אבל כן מצריכות מאמץ כלשהו להימנע מלהתפוצץ מצחוק כשקוראים אותן במקומות ציבוריים. הקלאסיקות של פ.ג. וודהאוס למשל הן מאגר בלתי נדלה של הומור אנגלי ציני, קריר ומשעשע, בהוצאת חרגול ובתרגום מוצלח למדי של דן דאור - בהחלט מגיע לו קרדיט על זה כי קשה מאוד לתרגם ספר שבו כל משפט הוא פנינה של שנינות בריטית.

בעט מושחז מאוד מפליא בנו פי ג'יי וודהאוס את אמיתות החיים בזו אחר זו. הוא מבחין בכל פרט קטן בהתנהגות האנושית, מכוון אליו זרקור של ציניות וחושף אותו במלוא הגיחוך. הוא מראה לנו עד כמה חיי היומיום שלנו מורכבים למעשה מקטנוניות, צרות מחשבה, רחמים עצמיים, אנוכיות ועיוורון מוחלט לכל מה שנמצא ממש מעבר לאפנו. ברם, ההומור של וודהאוס מצליח בכל זאת להיות הומור אוהב, המשגר קריצת עין משועשעת אל עבר הקורא מעל לראשן של הדמויות הנלעגות אך האהובות.

ספריו של וודהאוס מתרחשים רובם ככולם באנגליה, לרוב בכפר אבל לעתים העלילה משרכת דרכה בלית ברירה ללונדון הסואנת ברכבת הבוקר. העלילות של וודהאוס איכשהו מצליחות תמיד לתפוס את אנגליה במזג האוויר היפה ביותר שלה, בימים אביבים וקיציים שטופי שמש - זמן מושלם לאצילים האנגליים לצאת ממחילותיהם ולעסוק במה שהם יודעים לעשות הכי טוב: נופש ואהבהבים.

אחד הסטריאוטיפים שוודהאוס מנפץ בחדווה הוא ייצוגם של האנגלים כבריות יבשות ומשמימות: כל דמות ודמות אצל וודהאוס היא "טיפוס" בפני עצמה; כולן אוחזות ברפרטואר מרשים של התנהגויות הזויות, תחביבים מוזרים, שאיפות מפתיעות וחולשות לדברים שרק מחבר בעל דמיון פרוע ביותר מסוגל להעלות בדעתו. כיוון שהדמויות קפריזיות ובלתי יציבות להחריד, העלילה מתפתלת אל מחוזות לא צפויים בעליל.טוויסט מפתיע רודף את משנהו עד שנראה כי העלילה עצמה עוצרת מדי פעם כדי לתהות: "איך לכל הרוחות הגעתי לכאן??" לפני שהיא נחפזת הלאה לדרכה.

דבר נוסף שהופך את וודהאוס לרב אומן של כתיבה הוא הדימויים שלו, שבהם גדולתו. הוא הופך כל תיאור לחגיגה של שנינות עוקצנית, מתובלת היטב בחריפות מענגת. הוא מצייר קריקטורות מפורטות של סיטואציות במוחו של הקורא בעזרת שלוש או ארבע מילים קולעות בלבד – לעתים נאלצתי לעצור ולצחוק ארבע פעמים בעמוד אחד! עם כל האנגליות שספריו ספוגים בהם הוא מצביע על תופעות מתופעות שונות הקיימות כמעט בכל חברה על פני כדור הארץ.

מסיבה כלשהי פ"ג וודהאוס פחות מוכר בארץ מאשר בשאר העולם דובר האנגלית, וחבל שכך. אני חושבת שחובבי הספרות הבריטית לא יצליחו להוריד מהידיים את יצירת האמנות הנהדרת הזו, מלבד כמובן לטובת הפוגות ארוכות של צחוק.

לרכישת ספריו:

משהו רענן

עונת הזיווגים

טוב ויפה ג'יבס

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות