הז'אנרים
כל הז'אנרים
קלאסיקה שמסרבת להעלות אבק: על "אבק כוכבים" של ניל גיימן
01/07/2021 16:39

את היחסים שלי עם "אבק כוכבים" התחלתי מהסרט.שיצא ב-2007, והקסים אותי לחלוטין. הבנתי כמה אני אוהבת אותו ברגעי המתח האחרונים לקראת הסיום, כשחשתי פחד אמיתי ועמוק לגורלן של הדמויות. שם קלטתי כמה אכפת לי מהן ומצאתי את עצמי נאלצת להזכיר לעצמי ש"זה רק סרט" כאילו אני בת חמש .

הסיפור היה נפלא בעיניי והאסתטיקה משגעת, וכמובן שאי אפשר לכתוב על סטארדאסט בלי להתלהב מאוסף השחקנים המרשים, שכלל את קלייר דאנס ומישל פייפר המלכות, וכמובן השואו הקסום, עטור הנוצות והבלתי נשכח של רוברט דה נירו.

[רוברט דה נירו, מתוך הסרט "אבק כוכבים" 2007]

יצאתי מהסרט עם כזה זיכרון טוב, שחששתי להכתים אותו עם הספר, בעיקר אחרי שכולם אמרו לי עד כמה הוא שונה בתכלית.

ואז הוצאת הכורסא תקפה.

בעקבות התרגום החדש והנוצץ של תומר בן אהרון, זה עם הכריכה המשגעת בתמונה המצורפת, החלטתי ש- 14 שנים הן די והותר זמן להתגבר על הסרט ולצלוח סופסוף ספר נוסף של גיימן, להשלים לעצמי חור בהשכלה. אז חזרתי אל "אבק כוכבים", ויצאתי משם עם כוכבים בעיניים.

כמו עם "בשורות טובות", העיבוד לסרט הוסיף לספר כמה וכמה סצינות דרמטיות שלא היו קיימות במקור, אבל לאחר קריאת הספר אני יכולה לומר בוודאות שתוספות לא גרעו שום דבר ובסך הכל הסרט נשאר נאמן למדי לעלילה ולרוח הספר, וחבל שאי אפשר לומר זאת על עיבודים נוספים לספרים אהובים (שר הטבעות, נבט? אחרי כל הזמן הזה? תמיד!)

אם לא הכרת, הסיפור, בקצרה, הוא על נער בשם טריסטרן ת'ורן מכפר של בני אנוש הנמצא על גבול ממלכת הפיות. הוא רואה כוכב נופל ומבטיח לנערה שהוא אוהב להביא לה אותו בתמורה לרשות לנשקה. הוא נכנס אל ארץ הפיות (עניין חריג כשלעצמו עבור בן אנוש) ומגלה עד מהרה שבארץ הפיות ששום דבר הוא לא בדיוק כמו שהוא נראה.

לארץ הפיות של ניל גיימן יש נטייה לקחת דברים באופן מילולי למדי. מטאפורות קמות לחיים ונעשות בעלות משמעות, אפילו משמעות קריטית לעלילה ולדמויות. גיימן לוקח את הקונספט שלפיו למילים יש כוח ומשמעות עוד צעד אחד קדימה ורוקם אותו לתוך הסיפור בצורה נהדרת.

ואם כבר דיברנו על ארץ הפיות, אני יודעת שהדעות חלוקות בנושא הזה, ובכל זאת זה כנראה הזמן להתוודות על אחד מחטאי הספרותיים: אני סאקרית של איב"י. האפל יותר בוגר יותר עובד עליי לגמרי. אני לא מחפשת יצירות כאלה באופן אקטיבי אבל כשאני נתקלת בטרופ הזה, וכשהוא נעשה היטב, הוא קונה אותי לגמרי.

ארץ הפיות של גיימן ב"אבק כוכבים" היא ארץ יפהפייה וקסומה, וגם אכזרית ומסוכנת מאוד. מעבר לסכנות ולתלאות הרגילות שהגיבורים מתמודדים איתם ברוב המוחץ של ספרי הז'אנר, יש בספר לא מעט תיאורים אכזריים למדי - אכזריות אגבית, כמעט יומיומית, שמצופה למצוא בממלכת פנטזיה עתיקה עם חוקים משלה. תיאור של ארנבת נצלית על המדורה, למשל. או של קסמים שדורשים קרבן כלשהו.

לזכותו של גיימן ייאמר שהתיאורים האכזריים שלו קצרים ותמציתיים. הם לא נועדו כדי שהקוראים יתפלשו בהם או יפיקו מהם סוג של הנאה חולנית, הם שם בשביל לעשות את המינימום ההכרחי כדי להמחיש כמה מסוכנת ארץ הפיות, וכדי להוציא אותה, שוב, בתחילת שנות האלפיים, מחדר הילדים, על פי מיטב המסורת שטולקין התחיל בשנות החמישים. פיות וחדי קרן חמודים ומעוטרים בנצנצים זה טוב ויפה, אבל גיימן בא להזכיר לנו שהקרן של חד הקרן מחודדת וקטלנית מסיבה מסויימת, ושקסם של פיות יכול להיות בוגדני מאוד.

הקסם של גיימן שואב השראה הן מהשפה והן מעולם הטבע, ודרך האכזריות של ממלכת הפיות גיימן מדגיש לנו כמה בעצם שני הדברים האלה שנראים לנו לעתים רגילים או תמימים ומלאי יופי, למעשה יכולים להיות גם מאוד מסוכנים.

אין זאת כדי לומר שהספר רציני עד אימה, קורע לב וטרגי, ההיפך הוא הנכון. כמה מרגעי האימה הטובים ביותר מלווים בהומור הציני של גיימן ששזור בקלילות בלתי מתאמצת לכאורה לתוך הנרטיב. לארץ הפיות יש גם את הצד הגחמני, היפהפה והמפתיע שלה, וגיימן לא מניח לקוראיו לשכוח את זה גם כשהוא כותב פנטזיה אפלה יותר ובוגרת יותר. .

עניין נוסף שחיבבתי מאוד בספר קשור למוצא של טריסטרן, והקשר שלו לממלכת הפיות. בדרך כלל במעשיות שמערבות ירושה וקסם, מתגלה כי הנער העני הוא למעשה בנו ויורשו של המלך או משהו מעין זה. לגבי ילדים, בסיפורים כמו במציאות בדרך כלל קל יותר לדעת מי האימא של התינוק מאשר מי האבא של התינוק, והספרות מלאה באבות נוטשים ונעדרים וירושות נסתרות ובלתי צפויות. גיימן הפך את הקונספט על הראש ושיחק עם הטרופ המגדרי באופן שלא יכולתי שלא להעריך.

[מלכה, נסיכה לוחמת]

רבים מכם בוודאי יופתעו לשמוע זאת - אבל אני טולקינאית, כזו שהוגה חיבה רבה ל"שר הטבעות", "ההוביט", "הסילמריליון" ואפילו לקובץ "סיפורים שלא נשלמו". לכן המחווה לטולקין בסיום הספר הרגה אותי לגמרי.

ההשוואה לסיפורם של אראגורן וארוון ב"שר הטבעות" מתבקשת ממש מבחינתי. בפרק האחרון מספר לנו גיימן על סופם המתוק-מריר של זוג האוהבים: הם נדדו יחד זמן רב בעולם (באופן שמזכיר יותר את ברן ולותיין מאשר את אראגורן וארוון) עד שהשתכנו יחד בארמון ולקחו על עצמם את השלטון המשותף בממלכתם.

[ארוון ואראגורן, מתוך סרטי "שר הטבעות" מאת פיטר ג'קסון, 2003]

אבל גיימן לא מסיים את הסיפור בחתונה ומלוכה באושר ועושר, אלא מתאר גם כמה קצת מועד היה אושר הזה, ואיך בסופו של דבר המוות הפריד ביניהם.

אפשר לראות פה מחווה לאוסקר ווילד, שגם סיפורי המעשיות שלו שמסתיימים טוב למעשה מסתיימים רע בשורה האחרונה, אבל מה שאני ראיתי בתיאור של איביין שעולה בכל ערב להתבונן בכוכבים, זה את התיאור של ארוון אונדומיאל, "כוכב הערב", שהולכת למות תחת העצים הכמשים של לותלוריין הנטושה. למי שרוצה לקרוא הסיפור המלא והנוגה שלה מסופר בנספחים של "שר הטבעות".

איביין וארוון שתיהן נתנו את ליבן למלך בן תמותה ושתיהן משלמות את המחיר על אהבתן ונאלצות להיפרד מאנשיהן וממשפחתן, ואני חושבת שזה לא יהיה לא במקום לשער שגיימן, שבחר עבור גיבוריו בסוף המתוק-מריר הזה, הושפע בין השאר גם מהכתיבה של טולקין.

[מתוך סרטי "שר הטבעות" מאת פיטר ג'קסון 2003]

התרגום של תומר בן אהרון מעולה, ארץ הפיות נשמעת היטב גם בעברית עם כל משחקי המילים והמטאפורות וההומור ההו-כה-גיימני שבכתיבה. שאפו.

תודות רבות להוצאת הכורסא על התרגום החדש, אני ממליצה בחום לכל חובבי הפנטזיה שעדיין לא קראו את הספר, ובעיקר לחובבי ניל גיימן.

מזמינה את כל מי שרוצה לקבוצה שבה גיימן תמיד און טופיק, הקבוצה הישראלית הנחמדה והמדוייקת

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות