הז'אנרים
כל הז'אנרים
להעיר את העיר: על "שומרי הערים" מאת רותם ברוכין
10/05/2022 09:10

העיר שלך מיוחדת.


זו עובדה. יש בה משהו שאין בשום עיר אחרת.


היא יכולה להיות דומה להן במראה או באווירה, אבל לעולם יהיה בה משהו ייחודי, מכיוון שהעיר היא סך כל תושביה, ואנחנו שונים אלו מאלו מבפנים ומבחוץ – לא תמצאו שניים כמונו שהם בדיוק בדיוק אותו הדבר.


בספר "שומרי הערים" לוקחת רותם ברוכין את הייחודיות של כל עיר ומאנישה אותה, מעניקה לה קול, פנים, לבוש ומחוות אופייניות. למעשה, היא לוקחת את ההאנשה עד הקצה. הערים של "שומרי הערים" אנושיות מספיק כדי שנתחיל לשאול את עצמנו מה זה אומר בעצם, להיות אנושי.


הרעיון גאוני בפשטותו – לכל מקום יישוב ישנה רוח מקום. היא אנושית לחלוטין (חוץ ממתי שהיא לא), והיא נראית, מתנהגת ומתפתחת בהתאם לגיל המקום, הדמוגרפיה שלו, מספר התושבים שלו והתרבות שלו.



רק אנשים מסוימים יכולים לראות את רוחות הערים האלה, לזמן אותן, לשוחח איתן, לסייע להן לפתור בעיות שצצות בינן לבינן או בינן לבין ערים אחרות. רוחות הערים בתמורה דואגות לשומרים לחניה פנויה, מקומות שווים במסעדות יוקרה ובתי מלון טובים – מה שפותח פתח להרבה מאוד משחקים קלילים ופרועים עם האופי של כל עיר והדרך המיוחדת שלה לדאוג לשומר שלה.


הספר מתחיל כשערי גוש דן המודאגות פונות לשומר הערים הישראלי יונתן לגבי רוח העיר של תל אביב. משהו קרה לה. היא מתחילה להשתנות. יונתן, שיוצא לחקור, נסחף לתוך תעלומה מלאת אקשן ששורשיה נעוצים לא רק בעברו שלו, אלא בעבר רחוק ועתיק בהרבה ממנו.


ברוכין מפליאה לספר כיצד יישובים נולדים, מתבגרים ואפילו מתים. התיאורים של הערים הקיימות והמוכרות בנות זמננו מספקים לנו רגעים קומיים רבים, אבל יש תיאורים נוספים שמספקים לנו רגעים אפיים ומעוררי יראה, ורגעים קטנים יותר שמרסקים את הלב בעדינות של פטיש לבדיקת רפלקסים.


אחד הדברים שהכי נהניתי מהם בספר זה הדימויים. קשה למדי להעביר קסם ודימויים הם כלי מצוין להעביר דרכו את אותו פלא חמקמק שנקרא "האווירה של הספר". הדימויים יצירתיים ומלאי חיים, משתלבים אלו באלו לספר סיפורים קטנים משלהם בתוך הסיפור הגדול. הם לעתים קרובות מבדרים בפני עצמם והם מרימים את הסיפור למעלה כמו מנוע סילון.


השמות של הפרקים נקראים על שם משקאות שמאפיינים את הערים השונות באופן שגורם לקוראים להרגיש שהם סופגים לתוכם את האווירה של העיר.הבחירה הזו במשקאות הייתה מסקרנת ומרתקת בעיניי. מצאתי שהיא מעסיקה אותי לאורך הקריאה וניסיתי לחשוב למה דווקא משקאות הם אלה שמאפיינים את המקומות השונים. בהתחלה חשבתי שזו אולי הקלילות של המשקאות, הפשטות שלהם; המשקה מעניק לך "טעימה" מהעיר בלי לחייב אותך לשבת ולהשתקע כמו ארוחה - פגישה על משקה מציעה בדרך כלל מפגש קליל יותר באופיו. מעבר לכך יש בהם גם משהו מרענן, ממריץ, משהו שוקק כמו בערים עצמן, כמו בחברה. לא סתם משתמשים במילה "תוסס" כדי לתאר חיי חברה. האנושות נדדה תמיד בעקבות מקורות המים והתיישבה ליד חופים של ימים ואגמים, מעיינות וסכרים. המים הם חלק מאיתנו, אנחנו עשויים מ-70% מים – והעיר עשויה מאיתנו. בספר שמדגיש את החיבור הזה בינינו לבין הערים שלנו, החיבור למשקאות הוא כמעט מתבקש מאליו ויוצר אמירה נהדרת על החיבור שלנו למקומות דרך מה שהם מציעים לנו לשתות. 


זה ספר שבו במידה רבה האווירה חשובה כמו העלילה, אולי אפילו יותר. במידה רבה התחושה שעולה מהספר היא של מעין מדריך טיולים מלא קסם עם פחות המלצות על סוכנויות להשכרת רכב ויותר תיאורים ציוריים ומפוארים של אווירה. התיאורים והדימויים החיים יוצרים תחושה של טיול וחופש, שמתכתבת עם הקונפליקט המרכזי של הספר.


"שומרי הערים" מסב את תשומת הלב שלנו לשני צרכים אנושיים שמתנגשים זה בזה כל הזמן ומתקיימים בנו בו זמנית – הצורך בעצמאות וחופש מול הצורך בשייכות, הדחף להכות שורשים. יונתן לא יכול לבחור את גורלו, הוא נולד שומר ערים והוא נמצא במאבק פנימי מתמיד בין דאגה אמיתית לעיר ואהבה לעבודתו לבין הצורך לבחור בעצמו את גורלו. המאבק הזה מגיע לשיא עם הקונפליקט הגדול יותר של הספר והם משתלבים זה בזה היטב, באופן שבוחן את הקונפליקט מכל צדדיו ומעניק לו נופך עתיק ומכושף.


זה ספר נהדר שאני חושבת שגם מי שאינם חובבי פנטזיה במובהק יהנו ממנו, ואני חוששת שאם הוא יתורגם לאנגלית פרוייקט "תגלית" עלול לחוות עומס קשה בשל ביקוש יתר.


אסיים בציטוט מתוך ספר אחר שאני אוהבת במיוחד, שבעיניי לוכד את המהות של "שומרי הערים", שהוא כל כולו מתחילתו ועד סופו אהבה למקום ולעולם:


"מוזר," מלמל המלאך. "יש לי הבזקים של, של..."
הוא הרים את כפות ידיו אל רקותיו.
"של מה? מה?" שאל קראולי.
אזירפאל הביט בו.
"של אהבה," ענה. "מישהו ממש-ממש אוהב את המקום הזה."
"סליחה?"
"אהבה עזה שורה על המקום הזה. אני לא יודע איך להסביר את זה אחרת."
מתוך: בשורות טובות, טרי פראצ'ט וניל גיימן.


לעמוד הספר
לרשומות נוספות בבלוג

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות