הז'אנרים
כל הז'אנרים
הנערה מהדואר תכבוש אתכם כבר מהדף הראשון
13/03/2016 01:56

גילוי נאות: חששתי מעט לפני שניגשתי אל צוויג. כמו רבים אחרים, גם עבורי האסוציאציה הראשונה הייתה: "אבל זה מדכא נורא, לא??"

ובכן, לא. הרומן של צוויג קצת יותר מורכב מזה.

הספר נפתח עם כריסטינה הופלהנר בת ה-28 שיושבת ומנמנמת בשעמום במשרד הדואר המקומי. היא אינה מכירה חיים אחרים מלבד אלו שבכפר האוסטרי הקטן, בו נולדה וגדלה בצל המלחמה והעוני. אחיה נהרג והותיר את הוריה שבורים, אביה נפטר, היא מטפלת באם זקנה וחולה ועובדת בעבודה המשמימה ביותר בעולם.

כל זה משתנה כאשר אחותה של האם, טיפוס ססגוני למדי שחמקה מזוועות המלחמה לאמריקה והתחתנה עם בעל עסקים מצליח ועשיר כקורח, מזמינה את העלמה הכפרית לבילוי של מספר שבועות בסצנת התענוגות של החברה הגבוהה, בכפר נופש בהרי האלפים.

כאן מתחיל תיאור שמבחינתי הוא לא פחות מאשר אחת מפסגות היצירה של המאה העשרים: הלב נצבט מהאופן שבו צווייג מתאר כיצד נחשפת כריסטינה לראשונה למנעמי החברה הגבוהה. התפעלותה התמימה לנוכח העושר והפאר המהווים עניין שבשגרה עבור בני המעמד הגבוה משובבת את ליבם של כל הסובבים אותה, והתלהבותה הישירה והכנה, הילדותית כמעט ממותרות שלא הכירה עד כה מביאה עמה משב רענן של חיוניות אל כפר הנופש.לראשונה פוקחת כריסטינה את עיניה ליפי העולם ולא מפסיקה להתפעם מן הטבע האלפיני מרהיב העין. היא נעשית מודעת בחדות רבה גם ליופייה שלה ולמושגי הרומנטיקה והחיזור של בני המעמד הגבוה.

ככל חופשה, גם זו עתידה להסתיים, אבל במקרה של כריסטינה (קריסטל, בפי ידידיה החדשים והמהודרים) לא ניתן היה לשער באיזה אקורד צורם תסתיים החופשה. היא מוצאת את עצמה כסינדרלה בחצות הלילה, כשהכרכרה שלה הופכת לדלעת והסוסים לעכברים - קשה שלא לחשוב על המשפט "לכל שבת יש מוצאי שבת" כשכריסטינה מושלכת מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

צוויג מוסיף נדבך על נדבך של מורכבות אפלולית לתיאור של כריסטינה המתקשה להסתגל בחזרה אל חייה הקודמים, בהם היא נאלצת שוב לחשב את הוצאותיה פרוטה לפרוטה כדי להתקיים. המותרות רחוקות שנות אור ממנה והסביבה הקרובה שוב לא מביאה לה נחמה אלא מעיקה עליה בהמוניותה ובאפרוריותה. תחושת חוסר הצדק על כך שעשירים מתבוססים במותרות בעוד היא מתבוססת בעוני הולכת ונעשית בלתי נסבלת והמחשבות הקודרות סוגרות עליה מכל עבר.

כאן ניתן היה אולי לסיים את הספר במן סוף מר וקודר בו אנו רואים את התדרדרותה הנפשית הבלתי נמנעת של כריסטינה - ואי אפשר לומר שזה לא צפוי. אחרי הכל, מדובר בספר של צוויג... אבל צוויג עצמו מתגלה כבלתי צפוי בעליל. אלא שמפגש מפתיע המתלהט במהירות הופך את היוצרות לחלוטין ומוביל לסוף שהשאיר אותי פעורת פה, כמעט שומטת מידי את הספר מרוב הפתעה.

אני לא אגלה אותו כאן כמובן, רק אומר שהוא מעורר מחשבה וכתוב כמלאכת מחשבת. הוא מותח ביקורת חברתית חריפה ונוקבת בלי שמץ של צדקנות או דידקטיות. דמויותיו של צוויג, הראשיות והמשניות שובות לב באנושיותן, רבות מהם מעלות חיוך גם בקטעים העצובים ביותר.

הספר הזה מקסים, מסעיר, מתוק-מריר, מסוג הספרים שנשאר במחשבה זמן רב לאחר הקריאה. מומלץ בחום!

ספריו של צוויג בGetBooks:

הנערה מהדואר

עיני האח הנצחי 

תגובות

לאה אפרת
08/03/2016 12:48
"נערה מהדואר " אכן כובשת מן הרגע הראשון. אופטימיות אין כאן והנושאים אוניברסלים . ספור חייו של הסופר מרחף מעל
העלילה שעיקרה הוא חלומות שאינם מתגשמים וההדגש על 'מה שהיה הוא שיהיה'.
מומלץ מאוד.
קבע סדר יורד

1 פריט(ים)

10

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות