הז'אנרים
כל הז'אנרים
דרקון הוד כירבוליותו – על ''דרקון הוד מלכותו'' מאת נעמי נוביק
18/05/2022 09:54

נכון שכשהיינו ילדים פינטזנו על חיית מחמד קסומה שתוכל לתקשר איתנו, לשאת אותנו ממקום למקום (רצוי בתעופה), כזו שנוכל לטפל בה ולהרגיש בוגרים וחזקים ושתאהב רק אותנו ותהיה מוכנה תמיד לליטופים ולישון איתנו בחיבוק, וכמה שיותר גדולה יותר טוב?

אז נעמי נוביק עפה עם החלום הזה עד הסוף וכתבה את פנטזיית הילדות האולטימטיבית של להחזיק בעל חיים קסום מהסוג הזה בדיוק.

סדרת טמרר או "דרקון הוד מלכותו" נולדה מתוך אהבתה של נוביק לספרים שעוסקים במלחים ויורדי הים של הצי הבריטי במהלך מלחמות נפוליאון, ככל הנראה באופן ספציפי ספרי סדרת אוברי/מאטורין, שאולי מוכרת יותר לקוראים הישראלים בזכות הסרט "אדון ומפקד" בכיכובם של ראסל קרואו ופול בטאני. "דרקון הוד מלכותו" ככל הנראה היה במקור סיפור מעריצים על סדרת הספרים הזו שהתפתח בסופו של דבר בעקבות מחקר מעמיק על התקופה לרומן בפני עצמו, שזו כבר סיבה בפני עצמה לאהוב אותו.

העולם שבו מתרחש הספר הוא עולם זהה לשלנו, שבו המדינות נלחמות בעזרת דרקונים כמו גם בעזרת ספינות.

קפטן ויל לורנס, המפקד על ספינה של הצי הבריטי, לוכד ספינה צרפתית שנושאת על סיפונה ביצת דרקון שטרם בקעה. הבקיעה מתרחשת על הספינה וסוחפת את לורנס לעולם חדש שלא הכיר – עולמם של האוויראים. יש דמיון בינו לבין הצי אבל גם הבדלים רבים – פחות רשמיות, יותר נשים. מה שלא שונה כלל בין האוויראים לבין המלחים בצי זו הפטריוטיות והאהבה לאנגליה, אומץ, תושייה ומקצועיות שלא יסולאו בפז וקשרי האהבה בין הנוסעים לכלי המלחמה שלהם - הקשר בין לורנס לטמרר בהחלט מזכיר את הקשר בין קפטן ג'ק אוברי לספינה שלו, HMS Surprise, אילו הספינה הייתה מסוגלת לדבר.

נוביק בונה את העולם שלה היטב ולאט, מתחילה בקטן מדמות שהיא אמנם בוגרת אבל מתחילה במקצועה, ועם דרקון שזה עתה בקע מהביצה ולומד את תפקידו כדרקון צבאי אבל גם על העולם. טמרר הוא השילוב המושלם בין חיה חמודה בסגנון דיסני, חיית רכיבה, כלי מלחמה תבוני ותינוק שהופך לילד סקרן וחמוד ששואל שאלות רבות שלא תמיד יש להן תשובות ומתגלה במהרה כחכם יותר מכל אלו שאמורים ללמד אותו.

רגעים רבים בספר עוסקים בפיתוח מערכת היחסים המיוחדת של הדרקון והרוכב, ואני מודה שלקח ללורנס וטמרר בדיוק שלושה פרקים לדרדר אותי לדמעות, ואני די בטוחה שמדובר בשיא חדש. נוביק מוצאת בקלות את המתג שמפעיל את כל הרגשות החמימים ויודעת מתי ואיך להפעיל אותו ובאיזו מידה. היא מעולה בליצור את הרגעים הקטנים האלה בין דמויות, החלפה של שניים שלושה משפטים משמעותיים שפורשים ומגדירים את כל מערכת היחסים וגורמים לכל דבר שקורה מעתה והלאה ועלול לטלטל את הסירה שלהם להיראות כמו אסון בקנה מידה עולמי. עצם האפשרות שיקרה משהו רע לאחד מהם או שתתרחש הפרדה ביניהם הופכת לבלתי נסבלת ממש, ונוביק מציבה את הסיכונים שלה מאוד מאוד גבוה.


טמרר הסקרן, האמיץ והמתוק ולורנס ההגון והמודע היטב לחובתו הם זוג הדמויות המושלם להוביל את הספר הזה. משעשע לציין כי בסדרת "אדון ומפקד" דוקטור מאטורין שמוביל את הסדרה יחד עם קפטן אוברי מתואר כבעל "עיניים נחשיות" ו"מבט של זוחל", כך שייתכן מאוד שמדובר בהשפעה של חומרי המקור על הקשר האמיץ הזה בין השניים - הקפטן החזק והאמיץ ועמיתו המלומד.


העיסוק המגדרי של נוביק בספר הזה הוא גאוני בעיניי.


ניכר גם בספרים האחרים שלה שהנושא קרוב לליבה, ובעוד בספרים של פטריק אובריאן הנשים אמנם חשובות ומעניינות ודמויות שלמות ומרתקות בפני עצמן, כתובות בלי צל של ספק בהשפעת האם הספרותית הגדולה ג'יין אוסטן – הן לא נלחמות לצד הגברים ובקושי משתתפות בהרפתקאות.
זה מובן בהחלט, מכיוון שאובריאן רצה להיות נאמן למציאות ככל האפשר. אבל בספרים של נוביק הפנטזיה בהחלט משחקת תפקיד והיא מצאה דרך פשוטה וגאונית להכניס דמויות נשיות לסיפור כחלק מהכוח הלוחם. היא מציגה גם את הקשיים של מי שבאו מהעולם של המאה התשע עשרה להתרגל לעולם של האוויראים שבו החוקים הם אחרים, אבל היא מראה גם את הטבעיות שבה מסתגלים לעניין ושבה הנשים עצמן תופסות את המקום שלהן באחוות הלוחמים.


ואם בנשים עסקינן, באמצי הקריאה בלי שום אזהרה התיזה שלי על אלימות כלפי נשים בספרות המאה התשע עשרה צלצלה וביקשה למסור ד"ש.
בלי יותר מדי ספוילרים אני רק יכולה להגיד שנוביק מציגה דרך אחד הנבלים שלה מערכת יחסים שוברת לב של הזנחה והתעללות שמתכתבת היטב עם הייצוג של גברים מתעללים בספרות המאה התשע עשרה – מביל סייקס דרך סנטג'ון ופרסיבל גלייד ועד להנלי גרנדקורט קר הלב והמבט. הסיום של עלילת המשנה הזו שובר לב ומזכיר מאוד את הסיפור "המטופלת בבית החולים" בקובץ "רשומים מאת בוז" של צ'ארלס דיקנס. זה היה אחד מהרגעים האלה שגורמים לקוראים להרים את העט או המקלדת ולהתחיל לכתוב סיפור מעריצים שיתקן את הכל מיד, על המקום.


הנבל בעלילת המשנה הזו תופס את מקומו המפוקפק לצד דמויות כמו הנסיך מארק ב"עקורה" ויורש העצר מירנטיוס ב"חוט של כסף", ולתחושתי לפחות בכתיבה מעמיקה של נבלים מורכבים נראה שנוביק הולכת ומשתפרת מספר לספר.


בסופו של דבר מדובר בספר מתוק ומהנה שיש בו את כל מה שכיף בספרות מעריצים ואת כל העושר הספרותי של כתיבה תקופתית, ספציפית על המאה התשע עשרה, שיושבת על כתפי ענקים ומודעת לכך היטב.


לעמוד הספר
לספר "עקורה"
לספר "חוט של כסף"
לרשומות נוספות בבלוג

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות