הז'אנרים
כל הז'אנרים
חרדים / פרדריק בקמן
13/04/2022 11:01

זה הסיפור של כל אחת מהדמויות שנקלעו לסיטואציה, והסיפור על כמה החברה שלנו הזויה, מצחיקה, טרגית, נוגעת ללב, פצועה עד העצם ואנושית להחריד.

 

נכון יש את ה"אוף" הזה שאנחנו פולטים כשאנחנו נכנסים לתוך חלל צר ולא ממש נוח?

 

אז הספר של בקמן מכריח אותנו קצת להיכנס לחלל הלא נוח הזה. הוא משאיר אותנו בו בעזרת שידולים, פיתויים, בדיחות וכמה מילות נחמה ועידוד עד שאנחנו מתרגלים אל החלל הזה. לאט לאט אנחנו מעיזים לפקוח את העיניים, להביט קצת מסביב ולגלות שהחלל סביבנו לא כל כך דחוס וחשוך כמו שחשבנו בהתחלה. הקירות לא סוגרים עלינו, והעיניים מתרגלות לאור המועט - אנחנו יכולים להישיר מבט אל החלקים שהשארנו בחושך.

 

וזו הגדולה של הספר הזה בעצם, להישיר מבט בחמלה אל המקומות שלא נוח לנפש שלנו בהם; המקומות שבהם אנחנו יותר שבירים, יותר פגיעים, יותר חלשים. אל המקומות שבהם אנחנו פוחדים, שמהם נובעות החרדות שלנו – לא הפחד מתיקנים או מהחשכה או מהלא נודע, אלא הפחדים שנוגעים לאנשים אחרים כמו הפחד לאבד אותם, או הפחד להישאר לבד.

 

 

אחת השאלות שהספר הזה עוסק בהן היא על מה, בעצם, הספר. הרבה פרקים נגמרים או מתחילים במשפט "זה בעצם סיפור על" והתשובה משתנה מדי כמה פרקים, כשהפוקוס עובר לדמות אחרת. זה יוצר מבנה סיפור מאוד מציאותי שבו כולם הגיבורים וכולם גיבורי משנה בסיפורים של כולם, כי ככה זה בחיים האמיתיים – וככל שנקדים להבין את זה כן ייטב.

 

לכל אחד מן הנוכחים בדירה ומהמעורבים בסיטואציה מבחוץ מהם יש סיפור משלו על האופן שבו הפחד מנהל אותו – הפחד מאנשים אחרים ומהקשר איתם. לכן זה גם הסיפור על האופן שבו אנחנו מרפאים אחד את השני כשאנחנו מושיטים יד אל הסובבים אותנו ומבקשים עזרה. לא בצעקה אל היקום או אל מרחבי הרשת החברתית, אלא דרך הקשר המיידי שלנו אל הסובבים אותנו.

 

הדמויות של בקמן מפחדות להיקשר, מפחדות לאבד, מפחדות לפעול או לעמוד מנגד. הן מפחדות זו על זו וזו מזו, מפחדות להזיק ולגרום נזק, מנסות לעזור ונכשלות.

 

יחד עם זאת אי אפשר לומר שזה ספר מלא התרחשויות; העלילה היא לא העיקר, והתחושה היא שהעלילה היא רק תירוץ עבור המחבר לכתוב את סיפורי הרקע של הדמויות ולעסוק בהם, להראות איך דמויות מסויימות זוהרות בייחודיות שלהן וממגנטות אליהן דמויות אחרות שכמהות אליהן ונאחזות בהן. במובן הזה הספר מזכיר את הרומן הראשון שלו שפורסם בישראל, "איש ושמו אובה" המקסים.

 

זה ספר על הפחדים הקיומיים שלנו כמעט בכל שלב של פירמידת הצרכים של מאסלו. בקמן מציג ניתוח אנטומי מדוייק של המקומות בנפש שנפגעים כאשר בני אדם חווים חסך בשלב כלשהו של חייהם באחד משלבי הפירמידה – צרכים בסיסיים, ביטחון אישי, שייכות, ערך ומימוש עצמי. כל אחד מהדמויות מייצגת מי שסבלה בשלב מסויים ממחסור באחד מאלה.

 

הבעיה עם בקמן שהוא גם מצחיק אותנו על הדרך. בטירוף. הוא אחד כזה שמסוגל לרסק את הלב במשפט אחד ובמשפט הבא להצחיק עד דמעות. ההומור שלו מלא חמלה כלפי הדמויות והביקורת החברתית שלו ספוגה באהבה לאנושות.

 

אז אם מתחשק לך לצלול לכמה שעות לתוך הסיפורים של אנשים אחרים ואין לך חשש להישיר מבט אל הפחדים שלך ולגלות שהם מלווים את האנושות מאז ימי קדם בדרכים שונות ומגוונות – אני מאוד ממליצה על הספר הזה!

 

בונוס: האופן שבו הספר משחק עם מתח מגדרי ועם מוסכמות בנוגע למקומם של גברים ונשים בחברה הוא פשוט נפלא בעיניי. נהניתי ממנו מאוד. 

לעמוד הספר

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות