הז'אנרים
כל הז'אנרים
אי אפשר להוציא את הפאנדום מהפאנגירל: על ''הפאנדום'' מאת אנה דיי
09/12/2021 16:08

הוצאת אגם

הפאנדום / אנה דיי

תרגום: יעל אכמון

עריכה: ורד שוסמן דיין

הוא צוחק על עצמו. הוא מודע לעצמו היטב. הוא לא לוקח את עצמו ברצינות בכלל - ועדיין הוא מצליח לייצר סצינות נוגעות ללב, להקסים וליצור דיון מעניין על ז'אנרים ספרותיים ויחסים בין בני אדם.


מה שהכי אהבתי בספר הזה זה שבסופו של דבר התימה העיקרית בו היא שלמות, תבניתיות, ומה שביניהן.
הספר מתחיל מויולט, מעריצה של יצירה שנקראת "מחול הגרדומים" – דיסטופיית נעורים גנרית לעילא שמכילה את כל אחת מקלישאותיו של הז'אנר כמו רשימת מכולת. ויולט ושתי חברותיה קייטי ואליס שחולקות איתה את האהבה, שלא לומר אובססיה לסדרה, מגיעות לכנס חובבים ומשם עוברות בטעות לעולם של הסדרה, ותופסות בו את מקומן של חלק מן הדמויות, נאלצות לחוות את כל מה שעובר עליהן, להצליח במקומות שבהן הן מצליחות ולשלם על כשלונותיהן.


אבל מה יקרה אם הן ישנו יותר מדי את העלילה של הסיפור? האם יש להן איזושהי דרך לחזור הביתה? האם טינייג'רית מהמאה העשרים ואחת בכלל מצויידת בכלים לשרוד דיסטופיית נוער רצחנית?


אישית, נהניתי מהספר בטירוף. צחקתי הרבה, בכיתי לא מעט ובאופן כללי, מבחינתי עברתי איתו חתיכת חוויה.


קודם כל, זה היה אחד הייצוגים הכי מדוייקים של פאנגירל שחיה בעולם שלנו, או יותר נכון – הכי קרוב לחווייה שלי כפאנגירל שיצא לי לקרוא עליה.
אנחנו עדים לחיים של ויולט שאמורה ומנסה לתפקד בעולם האמיתי לצד העיסוק האובססיבי בספר ובסדרה. אני מדבר מניסיון כשאני אומרת שזה לא קל בכלל, גם כשוילט חיה בסביבה יחסית מקבלת, שבה היצירה שהיא אוהבת פופולארית ומוכרת לכולם וגם מי שלא מכירים כל פרט שמעו לפחות על היצירה.




ויולט עדיין חווה את הקיטלוג הזה בתור "המשוגעת האובססיבית ל'מחול הגרדומים' עם כל הלעג שמתלווה להתלהבות שנעשית בטורבו ובווליומים גבוהים, בלי יכולת לסנן ולמנן את ההתרגשות. שליטה ברגש ובעוצמה שלו זה קשה זה משהו שצריך ללמוד. ואת החוויה הזו אנחנו רואים את ויולט עוברת בקטע כואב כשהיא מדברת על היצירה בכיתה שלה ונתקלת באנשים שאוהבים להסתלבט על התלהבות, אלה שכשהם רואים להבה בוערת מעקצץ להם תמיד באצבעות לכבות אותה.


בתוך העולם הדיסטופי מצער לומר שנסחפתי לתוך הסיפור של הדיסטופיה הגנרית הזאת אף על פי כן ולמרות העובדה שהמחברת טרחה להזכיר לי שוב ושוב שמדובר ביצירה בתוך יצירה, ועוד יצירה שלכאורה מסתלבטת בלי חשבון על הז'אנר שבו היא כתובה.


אשמתי שהיא יוצרת על פי קלישאות הז'אנר עולם מרתק ודמויות שכיף לקרוא?!


ויולט, אליס וקייטי, המעריצות שנקלעו אל העולם של "מחול הגרדומים", מייצגות כל אחת סוג שונה של מעריצה, יחס שונה לז'אנר ולטקסט – וזה נושא שיפהפה ומרתק בעיניי לחקור דרך טקסט ספרותי, איך אנחנו כאנשים שונים ניגשים לטקסטים, מפענחים ומפרשים אותם דרך המבט הייחודי שלנו. במובן הזה לפחות, הספר עשה בדיוק את מה שהוא בא לעשות, בדיוק את מה שהוא הכריז שיעשה.


אבל הדבר שהכי מצא חן בעיניי היה העיסוק בשלמות. ופה הזליגה של המציאות והדמיון שבספר, הגבול שמיטשטש בין הספרות והמציאות, היה הכי אפקטיבי. הדיסטופיה של "מחול הגרדומים" כמו הרבה דיסטופיות אחרות בנויה על שלמות, על עולם שמחולק לנעלים ונחותים על פי קריטריונים נוקשים שמוכרים לנו היטב מהעולם שלנו.




ויולט כגיבורה עסוקה מאוד בשאלת השלמות, ברצון להיות מושלמת על פי הקריטריונים החברתיים ומסתכלת על הסביבה שלה, בעיקר על חברותיה הקרובות לה ביותר דרך המשקפיים האלה של השלמות – מי קרובה יותר לאידיאל? מי רחוקה יותר? איפה אני ממוקמת על הסקאלה? אלה שאלות שמאוד מעסיקות אותה. השאלות הללו באות לידי ביטוי באחד הקונפליקטים המרכזיים של הספר ונפתרות בעיניי בצורה יפהפייה שהתיכה לי את הלב לשלולית (למקרה שתהית כן – זה החלק שבכיתי בו).


ברובד נוסף, שאלת השלמות עולה אולי מהז'אנר עצמו והעיסוק בו. זה לא סוד שדיסטופיות הנוער לא בדיוק נחשבות לספרות גבוהה. כפי שחבריה של ויולט לספסל הלימודים טורחים להבהיר לה בתחילת הספר, זה ז'אנר שזוכה להמון זלזול לצד ההתלהבות המתמסרת של המעריצים שלו.


לאורך הספר העיסוק בשלמות, באבות ספרותיים (הסיפור של קייטי, למשל, פאנגירל מס' 1 בעולם של וויליאם שייקספיר) ובקלישאות, בצפוי ובבלתי צפוי, בדמיון ובמציאות ובמה שאמור לקרות מול מה שיכול לקרות, מעלה את דיון השלמות של וויולט רמה אחת למעלה ושואל האם יצירה תבניתית וגנרית לא יכולה להיות מושלמת? האם תיתכן בכלל שלמות כשמדברים על אמנות, במיוחד על אמנות הכתיבה. מה המקום של השלמות והשאיפה לשלמות בעולם שלנו כקוראים וקוראים, כותבות וכותבים?


בסופו של דבר אנה דיי משאירה אותנו עם השאלות האלה, עם המון מחשבות וכן – עם לא מעט "בשר" להמשיך לנתח ולפרש ביצירה הזו.
ואני מתענגת על כל שניה מזה.


בתאכלס? אם פאנדומים ומטא זה הקטע שלך, אני ממליצה ממש.

קריאה מהנה!

לעמוד הספר

לספר ההמשך

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות