גנבט הספרים

הכתיבה של מאליק מניחה את הנושאים בצורה מסודרת, יפה וברורה כמו מפה של פארק אנגלי, ומאפשרת לקוראים שלה לבחור בנתיב של אחת התימות שלה ופשוט ללכת איתה קדימה, להנות מהיופי ולהתפעל מהאפשרויות. היא מסמנת את השבילים בלי להצביע על איזה מהם הוא הנכון יותר.

בכלל, אהבתי את המסר המודרני של "נשים קטנות" באריזה חדשה שמותאמת לימינו אנו. הן העלו סוגיות שמעסיקות נשים צעירות רבות, כמו הגדרה עצמית, (למשל: האם השאיפה להינשא לכסף או לחיות חיים פשוטים ונוחים הופכים אותי לפחות פמיניסטית או לפמיניסטית גרועה?), ההשוואה המתמדת לכל מיני מוסכמות ואידיאלים, למצוא את עצמך בין התבניות השונות שאליהן החברה מנסה להכניס אותך והתוויות שיודבקו לך בין אם הן מתאימות לך ובין אם לאו, כל אלה בלטו מאוד בעיבוד הקולנועי והעלו אל פני השטח את הסוגיות שנמצאות בסאבטקסט אצל אלקוט והופכות את ספרה לקלאסיקה שרלוונטי עד היום.

מעבר לעובדה שטווין הוא גאון וצולל עמוק לתוך הדמויות שלו ומבין נערים וילדים בצורה שיכולה הייתה להפוך אותו לעובד הסוציאלי הכי טוב שעבד אי פעם עם נערים בסיכון דוגמת הקלברי פין, לא יכלתי שלא לחשוב כמה מהתיאורים של תום, המשחקים שלו, ההסתבכויות שלו ואפילו הקראש שלו על בקי מזכירים לי את אדם יאנג מ"בשורות טובות". אין לי ספק שגיימן בתור אדם משכיל שמעיד על עצמו שחרש את הספרייה וקרא בילדותו כל ספר הרפתקאות על המדף מכיר היטב את היצירות של טווין, וייתכן שכשאשר הוא מתאר ילדות חופשית, חלומית ואידיאלית באורח כמעט לא טבעי שרק האנטיכרייסט מסוגל ליצור עבור עצמו, אחד ממקורות ההשראה הזמינים ביותר הוא טום סויר.

למרות השם של הספר אין בו שום דבר חידתי או אפלולי, הוא גלוי כל כולו עם הקוראים מההתחלה ועד הסוף, כמעט צפוי אבל באופן חינני ומודע לעצמו. זה לא ספר שבא לעורר אי נוחות או להעלות שאלות קיומיות, זה ספר גלוי לב שבא לעשות עיסוי בגב, לתת חיבוק הגון. לכולם יש את הסופט-ספוט, זה שמתרגש מרגעים רומנטיים, מסופים טובים, מתמונות של חתולים באינטרנט, מתמונות ההשראה הכי קיטשיות שיש. הספר הזה קורא לכולנו לאמץ את הצד הזה בשמחה ובאהבה, להפסיק להסתיר אותו, לא להתבייש, להוציא את אפקט הגילטי מן הפלז'ר.

הצעירים האלה כפי שבדיחי מציגה אותם הולכים לאיבוד בתוך הסיפורים שהם מספרים – לעצמם, למוכרים האחרים, ללקוחות. הדינמיקה הקבוצתית שלהם מושפעת מהצורך להתעלות זה על זה בשקרים שהם מספרים, בכסף שהם מוציאים מעוברי האורח ואפילו בסיפורים שהם סוחבים איתם מהבית, כל אחד וכובד מטענו.

תפניות העלילה היו בלתי צפויות מבחינתי, אולי כי לא ידעתי מראש איזה סיפור אני עומדת לקרוא, ואולי כי הספר סירב להתחייב מראש על השתייכות לז'אנר, כך שהוא הולך בדרכם של הספרים הטובים באמת: משתמש בפלטפורמה מסויימת של ז'אנר כדי לספר סיפור מז'אנר שונה. במקרה הזה, לתוך המבנה של דרמה משפטית בסגנון "פרקליטי אל איי" שוזרת שרר סיפור התבגרות קשה כמו גם סיפור אהבה ודרמה משפחתית, והופכת את הספר שלה לבלתי נשכח.

נוביק לוקחת את המעשייה על עוץ לי גוץ לי ונותנת לה זמן ומקום, משחקת איתה ושוזרת אותה כמו חוט של כסף בעלילה אפית שמתרחשת בתוך הבית פנימה, קושרת בין קסם, סכנה ונישואין ויוצרת שילוב מנצח בין האפיות של טולקין לספירה הביתית של ג'יין אוסטן. מרים, נערה יהודייה בעיירה פולנית היא בתו של מלווה בריבית שנאלצת לקחת על עצמה את העסקים של אביה. שמועה על היכולת שלה להפוך כסף לזהב מגיעה אל כוחות על טבעיים מקומיים ומאלצת אותה להתמודד עם סכנה איומה שמתחילה לרדוף אותה. אל סיפורה של מרים נרקמים סיפוריהן של בת איכר ואצילה עירונית, שלכל אחת מהן יש כוחות גלויים ונסתרים משלה.

החלק הטוב של הסרט, כפי שניתן לצפות, היה הוויזואליות שלו - למה עוד אפשר לצפות מסרט שעוסק בתחרות יופי? הוא היה מלא צבע וחיים בדיוק כמו הספר, וכל כך מנצנץ עד שאני די בטוחה שביציאה מהקולנוע מצאתי כמה נצנצים שלא הצלחתי לנער מהידיים ומהתיק. הליהוק ועיצוב הדמויות היו מושלמים למדי, ואפילו הצליחו לשמור על רוב העלילה - אבל כמו בכל סרט הוליוודי טוב, רוקנו אותה מתוכן כמעט לגמרי.

ברית עולם של טיארי ג'ונס הוא סיפור אהבה וסיפור משפחתי יפהפה, עדין, כואב ועמוק, שעוסק בקשרים שבין הורים וילדים, נשים וגברים. הוא עוסק באספקטים פנים חברתיים של הקהילות הלא לבנות בארה"ב, והקשר שלהן אל החברה הלבנה מועט ביותר, למעט מתן הרקע לאירועים. אני ממש אוהבת את זה בספר כי זה נותן ביטוי, קול וייצוג לחברה שהסיפור שלה לא מסופר לעתים קרובות מספיק.

רסקוביץ' מפצלת את הסיפור כמו שבילים ביער; אנחנו מתחילים ללכת איתה בשביל אחד, מאבדים את הדרך, מתחילים לפסוע בשביל אחר, חוזרים לשביל שהלכנו בו ומגלים שהיינו בשביל אחר כל הזמן. הוא נע לפנים ולאחור בזמן, מהיווצרות המשפחה בהתאהבותם של וייד וג'ני, דרך החיים עם בנותיהם מאי וג'ון ביער ועד לחיים שאחרי. בחיים שאחרי מנסה אן, מורה למוזיקה, מטליאה את הסיפור מהזיכרונות ההולכים ומתפוררים של וייד, אותו היא אוהבת מתוך הקרבה ומסירות אינסופית, ולא תמיד בריאה.