הז'אנרים
כל הז'אנרים
הכיני גופך לקיץ - על נערות חורף וסופגנית
23/11/2017 04:21

"נערות חורף" של לורי האלס אנדרסון בהוצאת "כנרת" בתרגום יעל אכמון ו"סופגנית" של ג'ולי מרפי בהוצאת "כתר" ובתרגומה של נעה שביט, נחתו באתר זה לא מכבר, והם מקיפים את אותו נושא כפי שטיטאן וקליפסו סובבים סביב כוכב שבתאי: דימוי גוף בקרב נערות מתבגרות.


ייתכן שזה לא הוגן מצדי להשוות בין הספרים הללו, ולא רק בגלל שאני בצד של השמנמנות ושם אשאר, תודה רבה. שני הספרים נכתבו במטרה לעורר רגשות שונים לגמרי; בעוד נערות חורף" בא לזעזע, לטלטל ולהפחיד, "סופגנית" הוא קומדיה רומנטית במשקל כבד ומטרתו להנעים, לשעשע ולעורר מחשבה אגב כך, מעין ליצן החצר שרק לו מותר לומר את האמת כיוון שהוא עוטף אותה בשריון הומור קשיח.

ליצן החצר - רק לו מותר לומר את האמת


ובכל זאת אני רואה טעם להשוות ביניהם, כי בעיניי הם מדברים על שני הצדדים השונים של אותו מטבע:;התבגרות של נערות בחברה שמקדשת את המראה החיצוני בעיקר עבור נשים (אבל לא רק)בשני הספרים ניכרת מחאה כנגד הסטנדרטים הבלתי אפשריים כמעט של יופי ושלמות גופנית, והלחצים החברתיים שמופעלים על נשים ונערות להיראות טוב, לרצות ולספק את כולם.;
שני הספרים מראים כיצד יחס החברה לנשים והסטנדרט הכפול גובים את מחירם מנערות בצורת התפרצות של הפרעות אכילה ודימוי עצמי רעוע.

נערות חורף / לורי האלס אנדרסון



אחרי הספר הקודם שלה, "דברי", ספר מטלטל ועמוק שנוגע בכל מה שכואב ומותיר את הקוראים חסרי נשימה ומוצפים ברגש, ציפיתי בדריכות לספר הבא שלה. הציפייה שלי נמהלה בחשש כשהבנתי שהוא עוסק בהפרעות אכילה - וקריאה על הנושא עלולה להיות קשה ולהציף כל מיני דברים. ובמקרה של הכתיבה של לורי האלס אנדרסון ההצפה היא בקנה מידה של צונאמי בינוני.


כמובן שקראתי את הספר ממש ברגע שהוא יצא, ומה אני חושבת עליו התגלה כעניין מורכב בהרבה ממה שסברתי בהתחלה. בתור מישהי שהנושא מעסיק אותה לא מעט, אני מכירה היטב את הז'אנר הספרותי שעוסק בהפרעות אכילה ולפיכך באתי עם סט מסוים של ציפיות. לזה מצטרף הניסיון שלי בקריאת הספר הקודם של אנדרסון, שייתכן שהיה בעוכריה. "דברי" הציב ציפיות כמעט לא ריאליות לספר הבא, ממנו ציפיתי שיעתיק את נשימתי, לא פחות.


"נערות חורף" עוסק בליה, נערה אנורקטית שמתמודדת עם מותה של מי שהייתה חברתה הטובה ביותר. הוא עוקב אחרי התדרדרותה של ליה, כמו גם אחרי הקשר שלה עם משפחתה והניסיון להבין מה קרה לחברתה, קאסי, בלילה הגורלי שבו היא מתה.


במהלך הספר נחשף תהליך ההתדרדרות של ליה, הסירוב העיקש שלה להתמודד עם משפחתה, עם המוות של קאסי, עם החיים. היא מפליגה בזיכרונותיה שוב ושוב לנקודות שבהן חייה החלו להתפורר בעקבות האובדן שחוותה, והיא שרויה בתהליך של הרס עצמי עמוק ומכאיב.


להתמודד עם השדים. מקור: Mundo de libros y sombras


הספר כתוב מעולה, אין ספק שלורי האלס אדרסון היא אמנית הנרטיב. היא יודעת לספר סיפור בצורה נהדרת, הדימויים שלה רבי עוצמה והיא משתמשת היטב בכלי פשוט ונדוש יחסית – שורות מחוקות המעידות על מאבק השליטה בסיפור, שמתכתב עם השליטה שמנסה הגיבורה להשיג במחלה שלה. היא כותבת יפה ובחדות את הפחדים של ליה ואת השיח הפנימי של מי שפיתחה חרדה אמיתית וטהורה מאוכל.


בדומה למה שעובר על הגיבורה ב"דברי", מעבר לרגשותיה המסוכסכים של ליה החולה, חושפת אנדרסון בחדות מבהילה את הלחצים הבלתי אפשריים שנערות מתבגרות מסוגן של קאסי וליה חוות ומתמודדות איתם.



לורי האלס אנדרסון אלופה בלהציג את ההשפעה של עולם המבוגרים על הנערות המתבגרות במלוא כיעורה. היא מראה בלי רחמים כיצד מכבש הציפיות של ההורים מבנותיהן רומס אותן באיטיות מייסרת, מאלץ אותן להגמיש את עצמן פעם אחר פעם כדי לשמור על שפיות. כדי לשרוד.
ההורים מנסים לעצב את הבנות בצלם ודמות שהולמים את המשפחה, וגם מחוץ לבית מנסים להתאים את הנערות לקופסה קטנה ויפה. כמו ב"דברי", גם כאן ההזנחה ההורית זועקת לשמיים, לצד הצביעות של היחס לילדות ולנערות - האימהות אוסרות על ילדותיהן לאכול ממתקים אבל מתחרות זו בזו על הכנת המאכלים המגרים ביותר. אנדרסון מראה איך החברה האמריקאית מאביסה את הילדות באוכל עתיר שומן וסוכר ובה בעת אוסרת עליהן באיסור חמור להשמין.


יחד עם זאת, למרות שהכתיבה עוצמתית מאוד והרקע שופע ביקורת, נראה שאפילו כותבת מדהימה כמו אנדרסון נפלה למלכודת שאליה מגיעים כותבים רבים שמנסים להתמודד עם הפרעות אכילה בכתיבה שלהם. ייתכן שזו רק אני כקוראת מנוסה מאוד של סוג כזה של ספרות שבאה עם ציפיות מוגזמות לגמרי מכותבת שגרמה לה לחבק ספר ולבכות במשך חצי שעה (לא מגזימה הפעם, באמת!), אבל מהבחינה הזו הספר באמת היה לוקה בחסר, מעמיק פחות מ"דברי" האיקוני.


בשלב מסוים נדמה שהאנורקסיה הצליחה להשתלט לגמרי על הכתיבה ועל הנרטיב, ולא במובן הטוב. הספר מתעמק כל כך בחשש של ליה מאוכל, בספירת הקלוריות שלה ובניסיון לזעזע אותנו עם כל התסמינים וההשלכות המחרידים של המחלה, עד שהוא שוכח להתמקד במה שחשוב, עוצמתי ומרגש באמת: הקשרים של ליה עם הסובבים אותה והתהליכים שהובילו את ליה למצבה הנוכחי.


מקור: fasttrack.hk


הקשר עם קאסי, החברה המתה, נראה כמו תקציר של מה שהיה ביניהן באמת. הכתיבה של אנדרסון מדגדגת את פני השטח של החברות ביניהן ותו לא, ומעדיפה במקום זה להתמקד יחד עם קאסי בחישוב הקלוריות של פריכית אורז וכמה היא רוצה את חתיכת העוגה הזו שהיא מעבירה לאחותה. גם הצלילה לעומק הקשר בין ליה לבין ההורים שלה נעצרת ברדודים. התהליך הנפשי של ליה בקושי בא לידי ביטוי כמו גם תהליך ההחלמה, ולי אישית זה הפריע. 


הקשר עם הבחור של העלילה (כי כידוע כמעט בכל ספר נוער על נערה מתבגרת חייב להיות בחור), היה מאוד לא ברור. בנקודות האלו במיוחד הספר גלש למעין סוריאליזם מוגזם שגרע במקום להוסיף, לדעתי. אם היה פה ניסיון ליצור אמירה כלשהי, הרי שהוא מפוספס לגמרי, הולך לאיבוד בתוך שלל המסרים.


עוד היה חסר לי המתח שליווה את "דברי" לכל אורכו. לא היה ברור מה תעשה הגיבורה, מה יקרה איתה, הייתה תחושה שמשהו עומד להתפרץ, לרתוח. הבעבוע האיטי עומד לעלות על פני השטח ואין לדעת איך הוא יתפרץ. ב"נערות חורף" לעומת זאת, אולי בגלל ההיכרות שלי עם הז'אנר, הסיום היה הרבה יותר צפוי, ומבחינתי לפחות גם לא מאוד מספק.


האם אני בכל זאת ממליצה על הספר?


בפירוש כן. להורים וחברים מודאגים, למבוגרים שמטפלים או עובדים עם בני נוער ורוצים לדעת עוד על הסכנות שאורבות להם מבית ומחוץ. גם למי שאוהב ספרי נוער ואת הכתיבה היפהפייה של לורי האלס אנדרסון הספר בהחלט מומלץ.


ואגב הכתיבה של אנדרסון קשה לציין אותה בלי לציין גם את "המגבר" התרגומי שלה, יעל אכמון, שגם תרגמה מדהים וגם הייתה נגישה, רגישה וקשובה מאוד בכל הפניות שלי אליה לגבי הספר – אני חבה לה תודה מיוחדת. כפול מאתיים.

סופגנית / ג'ולי מרפי



על "סופגנית" יצא לי כבר לכתוב בפייסבוק אי אז בפברואר.
פה כבר מדובר באופרה אחרת לגמרי וכידוע, זה לא נגמר עד שהשמנה מזמרת. ובמקרה הזה יש לה קול יפהפה, אותו היא משמיעה היטב.


בניגוד ל"נערות חורף" הוא לא נוגע כמעט בכלל בעניין האוכל. אני מעריכה את זה, כי בהמון יצירות מהסוג הזה, שעוסקות בנושא דימוי גוף של נשים ונערות, תיאורי המאכלים, הכמיהה של הגיבורה המיוסרת אליהם ואכילתם הבלתי נשלטת, מפרנסים לעתים פסקאות שלמות מהרומן.


אבל זה לא הסיפור של ווילודין.


ווילודין היא נערה מבריקה, מצחיקה, מקורית ונועזת. אימא שלה, שמכנה אותה "סופגניונת", מנהלת את תחרות היופי בעיירה. התחרות, "מיס בלו בונט", היא האטרקציה העיקרית והיחידה של העיירה הקטנה. קשה להתעלם מהקונטקסט של השם.


אגב כתיבת שורות אלו גיגלתי "בלו בונט" וגיליתי שהוא גם פרח, שקבל את שמו בגלל שעלי הכותרת שלו מזכירים כובע בונט בצבע כחול. אבל הפרח הזה הוא, כמסתבר הסמל של טקסס. בדומה לתהילה שזוכה לה מלכת היופי הוא סמלי, וגם בר חלוף.


בלו בונט - הפרח


הכובע שנקרא "בונט" אבל פריט לבוש נשי ומיושן מתקופה אחרת, שבה נשים נדרשו לנימוסין ללא רבב וזכות הצבעה הייתה עדיין בגדר חלום. טוב שלא קראו לתחרות "מיס מחוך" וזהו.


תמונה: הבונט של ליזי בנט מ"גאווה ודעה קדומה" BBC 1995


כמו נשים מלאות ושמנות רבות, ובעצם נשים רבות נקודה (כולל שפחתכם הנאמנה) ווילודין היא עלמה למודת-דיאטות, כזו שכבר ניסתה הכל ונשארה שמנה. בכל שנה אימא שלה נעשית בלתי נסבלת לקראת תחרות מיס בלו בונט, ובתה צריכה לגייס את כל תעצומות הנפש שבה כדי לתת לזה לחלוף לידה.


כמו רייצ'ל ארל, גיבורת "יומני השומן", גם וילודין נאבקת כדי להישאר עצמה ולאהוב את עצמה כפי שהיא בתוך חברה שנחושה לא לאפשר לנשים להיות גדולות, פיסית ומנטלית:


"הגוף שלי שמן. זה כמו שאני שמה לב שלבנות יש ציצי גדול או שיער מבריק או ברכיים בולטות. אלה דברים שמותר להגיד, אבל כשאומרים שמנה, המילה שהכי הולמת אותי, כולם ישר מעקמים פרצוף או מחווירים בבהלה. אבל זה מה שאני. אני שמנה. זאת לא קללה. זה לא עלבון. לפחות לא כשאני אומרת את זה. אז אני חושבת, למה לא פשוט להגיד את זה ולגמור עם כל הסיפור מראש?"


"אני לא אוהבת לחשוב על האגן שלי בתור מטרד, אלא יותר כעל נכס. אם היינו נגיד בשנת 1642, האגן הפורה שלי היה שווה הרבה פרות או משהו בסגנון."


רייצ'ל ארל מ"יומני השומן" – גיבורה נוספת המתמודדת עם דימוי עצמי


בנוסף על כך, וילודין מתמודדת עם אובדן, ממש כמו ליה מ"נערות חורף". יחד עם זאת, כשהמחברת מציגה את השברים שוילודין נאבקת לאחות, היא לא מתארת את ההפרעה שלה ואת היחס שלה עם אוכל, אלא את התהליך הנפשי שהיא עוברת. היא מספרת בדימויים יפהפיים על מערכות היחסים שמנהלת וילודין עם הסובבים אותה, מה שכל כך חסר ב"נערות חורף" –  מעבר לתיאורים (הלא תמיד נעימים) של המחלה, האינטראקציה באנאלית והדמויות מרגישות לעתים מעט פלקטיות ולא תמיד עומדות בפני עצמן.

ב"סופגנית" כל אחת מהדמויות, הראשיות והמשניות, קורנת מרוב אישיות כאילו היא עומדת לפרוץ מן הדף. גם דמויות שכביכול נועד להן תפקיד אחד מוארות לפתע באור שונה לחלוטין. 

בסיפור התבגרות שובה לב וילודין מתאהבת, רבה ומשלימה, עושה טעויות ומקבלת כמה החלטות גורליות מאוד ואמיצות מאוד, שהופכות את החיים שלה למעין קומדיה רומנטית מרגשת בהילוך גבוה. אגב כך הגיבורה השנונה ומלאת החיים מפציצה את קוראיה בחומר למחשבה, וגורמת לנו לתהות בשביל מה, או בשביל מי אנחנו מנסים לשווא להתאים את עצמנו לתבנית שהוכתבה מראש בשבילנו.


הדוגמנית טס הולידיי, שוברת מוסכמות. מתוך מגזין ווג איטליה


המסע של חייה הוא מעיין שופע של אמיתות מדויקות, כואבות לעתים אך חיוניות מאין כמוהן. דרך דמותה של וילודין מגלה הכותבת הבנה מעמיקה של בני אדם ושל מערכות יחסים. היא מגלה את המחיר של שקרים והסתרות, ומה זה אומר לעמוד על שלך ולהילחם על מה שאת מאמינה בו, חמושה בכלי נשק שמעולם לא העלתה בדעתה שתחזיק.


וכל זה קורה כשברגע מתנגן הפסקול המוכר של שירי דולי פרטון, שהסמליות שלה מדהימה בעיניי, ומעניקה מימד נוסף לספר, גורמת לו לזעוק מעוצמה ומיניות נשית חסרת מעצורים. היא מלווה את וילודין מההתחלה ועד הסוף. הקשר שלה עם דולי פרטון מחבר את וילודין אל הדברים שחשובים לה באמת, מחזיר לה את עצמה, ובעצם עושה בשבילה כל מה שמוזיקה אמורה לעשות.


דולי פרטון: סמל


גם כאן התרגום עשה עבודה מעולה – תודה שלא תרגמת לעברית את שמות השירים של דולי פרטון! היה קליל, זורם ומעולה, עניין לא פשוט בכלל בספר נוער בספר נוער מלא בז'רגון טינייג'רי-אמריקאי-טקסני. היה תענוג לקרוא.

לסיכום


בשני הספרים ניכרת רמת כתיבה גבוהה מאוד, פיוטית ויפהפייה, ושניהם מציפים נושא שחייבים לדבר עליו למען נשים ונערות בכל רחבי העולם. אבל בעוד "נערות חורף" מציג את הבעיה היטב וברגישות, הוא מתקשה לצלול לעומק הדברים. "סופגנית" לעומת זאת הוא ספר שצולל לעומק הנושא בקלילות ובחן.


מבעד לצחוק ולתחושה הטובה שהספר משאיר אצל הקוראים הוא מעורר מחשבה על דימוי גוף וכיצד הוא מושפע ממסרים חברתיים, לא תמיד קשורים דווקא למראה החיצוני.

נערות חורף
סופגנית
מרכזי טיפול בהפרעות אכילה בישראל

לרשומות נוספות בבלוג

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות