הז'אנרים
כל הז'אנרים
את לא יודעת כלום מייזי פראנג'!
19/01/2018 03:38

האם גם לדידו של הנרי ג'יימס ילדים הם התסריטאים הכי טובים בעולם? בהחלט ייתכן!

מסתבר שלא צריך להיות אוליבר טוויסט או דוריאן גריי כדי לחוות ילדות קשה. "מה ידעה מייזי" מראה שוב שלהיות ילד בתקופה הויקטוריאנית זה לא כיף גדול גם אם התמזל מזלך לגדול בשכונה שבה יש לך מה לאכול ו(כמעט) לא מכים אותך.

זה סיפור חסר-בושה שמתרחש בשלהי המאה ה-19 ומנופף בדגל של ספרות הדקדאנס, על גירושים מהמכוערים ביותר שניתן לדמיין. בני הזוג המתגרשים הם ניהיליסטים וחמי מזג, חמדניים ונקמניים שאילו היה באנגליה הויקטוריאנית רישיון להורות הם היו מקבלים אותו קצת אחרי ג'ק המרטש.

בעין הסערה עומדת מייזי בתם הקטנה. עם שמלה אדומה ושתי צמות, היא למדה כבר מזמן להתבונן בשקט ולא לשאול "למה". אני מבינה למה בני תקופתו של ג'יימס ראו בטרגדיה האנושית המדכאת הזו קומדיה מצחיקה עד דמעות.

במרכז העלילה עומדים אהבהבים, חילופי-זוגות ותאוות בצע שנסתרים מעיניה של הילדה. חסר לה, למייזי, ידע בסיסי מאוד על העולם כדי לקרוא את המבוגרים סביבה – היא לא יודעת מה זה סקס!! וזה מצחיק נורא. את הויקטוריאנים. כי אצלם הבדיחה הזו לא נשחקה במהלך מאה שנות תרבות.

כך או כך, האפקט קומי של הספר ממש לא "עובר מסך" כיום. הוא מתגמד בראייה מודרנית לעומת המצוקות שיוצרת חוסר הוודאות בחייה של ילדה קטנה. כנראה שבעולם שלנו יש יותר מדי מודעות לחוסר האונים של ילדים מכדי שזה יהיה משעשע. ניצול ילדים והפיכתם לכלי בידיים של המבוגרים מקומם אותנו כקוראים בני תקופתנו, אולי בהיותו מוכר מדי מהעולם שלנו.

החדשות הטובות הן שהספר עובד גם כשמוציאים ממנו את הקומדיה ונשארים עם טרגדיה מלאת תהפוכות וקורעת לב מנקודת מבטה של ילדה – ילדה של כולם ושל אף אחד.

מייזי מאמינה שהמבוגרים סביבה כולם רוצים בטובתה ומחלקת לכולם אהבה בלא תנאים. היא מקבלת את כולם כפי שהם בלי לדעת דבר וחצי דבר על מניעיהם. זה מתוק, זה נוגע ללב ואפשר להבין איך זה נתפס כמשעשע בעיניי בני התקופה. ייתכן אף שהנרי ג'יימס בעצמו מעוניין לומר משהו על תפיסת המוסר של תקופתו ולקרוא לבני דורו לשפוט איש את רעהו כמו בעיניים של ילד נטול פניות – לאהוב את מי שטוב אליך ומצטייר כאדם טוב בלי קשר לרקע הכלכלי שלו או לעברו המיני. הוא מעורר תהיות על חינוך ועל האופן בו אנחנו "כופים" רעיונות ודעות על ילדים כאשר הם צעירים, תלויים במבוגרים ונוחים להתרשם.

מעניין לחשוב על "מה ידעה מייזי" כספר שנכתב בתקופה שבה החלה מתפתחת הפסיכולוגיה המודרנית, כפי שאנו מכירים אותה כיום. פרויד כבר היה פעיל ואף פרסם מחקרים בזמן שהנרי ג'יימס כתב את הרומן, אם כי ככל הנראה לא את המחקרים הידועים ביותר שלו. לכן ישנה אפשרות סבירה מאוד כי הרעיון שחוויות ילדות כמעצבות את האישיות בגילאים מבוגרים, הרודף את הספר הזה כמו רוח הרפאים של העתיד, היה מוכר להנרי ג'יימס והיווה חלק מההשראה לרומן.

גם כאן כמו ב-Turn of the Screw של ג'יימס, ניתן לאומנת תפקיד חשוב ולא מאוד חיובי. כמו הילדה, גם האומנות שלה נקלעות לעין הסערה, אפילו בעל כורחן – אבל כיוון שהן מבוגרות מצבן שונה מאוד משלה. העלילה של ג'יימס יוצרת מעין משחק מהיר ומסוכן של מעמד ומגדר ומציגה תמונה ריאליסטית ונוקבת של המציאות.

בריאליזם של ג'יימס אין אומנות שופעות ידע ואמפתיה לילדה כמו ג'יין אייר. הגיבורים המיוסרים בעלי ה"עבר" כמו רוצ'סטר אינם גברים מושכים ומסתוריים - הם סמרטוטים נבזים ונכלוליים.

מבחינת הכתיבה עליי להזהירכם שהספר לא מאוד קל לקריאה – הכתיבה של הנרי ג'יימס מתאפיינת במעין זרם תודעה ומשפטים שנמשכים עד אינסוף בלא נקודה אחת באופק. אבל מי שצולח אותו מרוויח המון.

כתיבה כמו של הנרי ג'יימס מציבה אתגר כפול ומכופל בפני המתרגמים. למרבה המזל מדובר בהוצאת תמיר-סנדיק, שעבורם התרגום הוא לא פחות משליחות והם מפליאים למצוא מתרגמים איכותיים בהתאם.

במקרה הזה קטיה בנוביץ', מתרגמת משכמה ומעלה, עמדה באתגר בגבורה, בכבוד ובהצלחה מסחררת בעיניי. התרגום קולח מאוד והמשפטים הבלתי נגמרים של הנרי ג'יימס עברו היטב לעברית, כל אות ופסיק במקום הנכון.

בשורת התחתונה מדובר בספר נפלא ואבן דרך חשובה בספרות המאה ה-20.

אז אם גם אתם רוצים לדעת מה ידעה מייזי, לחצו כאן

אם אתם רוצים לדעת מה דעתי על אילו עוד ספרים אני ממליצה בחום, לחצו כאן

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות