הז'אנרים
כל הז'אנרים
בית בכפר: על ''ארצנו הירוקה והנעימה'' מאת עאישה מאליק
12/02/2020 16:42

דת, כפר אנגלי שליו, שני פלגים יריבים, רוחניות, מוות, ביורוקרטיה נשגבת, הופעת אורח קצרה של המלאך גבריאל ותרגום מעולה של תומר בן אהרון.


לא, זה לא עוד פוסט על "בשורות טובות" אלא המלצה חמה על "ארצנו הירוקה והנעימה" מאת עאישה מאליק!


[ארצנו הירוקה והנעימה]


בילאל (ביל, בשבילכם), עשה הכל כדי להשתלב כראוי בחברה האנגלית והחביא היטב כל סממן לזהותו הפקיסטאנית, מילדותו בבירמינגהאם כבן לאם אדוקה ודומיננטית ועד להשתקעותו כרואה חשבון בכפר האנגלי המנומנם הנושא את השם הלא טעון כלל "אחרית בבל".


עד עכשיו.


אמו, כהרגלה בקודש, מסבכת את הדברים כאשר בנשימתה האחרונה היא מבקשת מבילאל שיבנה מסגד בכפר האנגלי: ״הכפר הזה הוא אפריקה שלך" היא חוזרת ואומרת.

מכאן נכנס בילאל לסחרור שבו הוא קרוע בין הזהות האנגלית להפליא שאימץ לעצמו לבין הגעגועים לאמו וההבנה שניחתת עליו בנוגע לארעיותם של החיים. הוא זקוק לשינוי, וייתכן שהמסגד הזה, או ליתר דיוק המאבק עליו, זה בדיוק מה שבילאל צריך כרגע, ומה שיגידו השכנים יכול ללכת לכל הרוחות.


אם זה רק היה פשוט כל כך!


אה, כן. והדודה שלו, אחותה ההססנית של אמו שמעולם לא הסתגלה כיאות לאנגליה הקרה ונותרה כעת לבדה, עוברת לגור בביתו. כל זה בזמן שהיחסים בינו לבין מרים אשתו גם כך מתחילים להיסדק, לפחות מתחת לפני השטח.


עבורי, די היה בפרמיס הזה ובכותרת שהיא שימוש ציני (כפי שהתכוון המשורר!) בשירו של וויליאם בלייק שעד היום שרים בפתיחה ובסיום של אסיפת הכפר, אם לשפוט לפי הסרט האלמותי "נערות לוח השנה", כדי לרצות מאוד לקרוא את הספר הזה. אני לא יכולה לחשוב על זמן שבו לא נהניתי לקרוא על הכפר האנגלי. הגעתי אליו עם ציפיות, והוא לא אכזב. 

[וויליאם בלייק מאשר את המסר הזה]


מאליק מצליחה לחבר יחד נושאים רבים ולרפרף במגע שהוא לעתים מרגש ועתים קומי בנקודות רגישות רבות שמעסיקות את החברה שלנו כיום; הספר שלה משלב בין במשברים אישיים ולאומיים של זהות ודת, במקומה של הרוחניות, האמונה וגם האמנות בחיי היומיום בעולם המודרני החומרי, הגבולות שבין ידידות ואהבה רומנטית, בתפקידה של תקשורת ההמונים, בנגישות המידע והקלות שבה ניתן לתמרן את הקהל שידו קלה על הטוקבק, בהגירה והשתלבות, במוסד המשפחה, במחלות נפש, ומה שנגע ללב שלי אישית והוציא ממני לא מעט דמעות: בחברות אמיתית, עמוקה ואמיצה, כזו שלא תמיד צריכה מילים, או לפחות לא מחייבת לדבר באותה שפה.


הכתיבה של מאליק מניחה את הנושאים בצורה מסודרת, יפה וברורה כמו מפה של פארק אנגלי, ומאפשרת לקוראים שלה לבחור בנתיב של אחת התימות שלה ופשוט ללכת איתה קדימה, להנות מהיופי ולהתפעל מהאפשרויות. היא מסמנת את השבילים בלי להצביע על איזה מהם הוא הנכון יותר.


הכוח המניע של הסיפור הזה הוא הדמויות.


הן אנושיות להפליא וכתובות נהדר, והאנושיות שלהן מתבטאת לא רק בהתנהגות והאופי אלא גם בתיאור המראה שלהן: הן מבוגרות, עייפות, מלאות גזרה, לבושות בצורה משונה, ויומיומיות באופן כללי; לא תמצאו שם יופי הוליוודי, ואני מעריכה את זה. קשה מאוד שלא להישאב מיד לעולם של הדמויות של מאליק, להלך הרוח שלהן. הפחדים והספקות והשמחות שלהם הופכים לשלך מהר מאוד – הספר גורם לך להרגיש כמו אורח שמהר מאוד משתלב בשגרה של בני הבית.


להרגשתי, מעבר לאמירה פוליטית כזו או אחרת שאפשר להפיק ממנו, הספר עוסק בקשרים: קשרים בין בני אדם, ובין בני אדם למקום. מאליק פורשת בפנינו מערכות יחסים מורכבות ועדינות, חלקן מקוממות ממש וחלקן מחממות לב. מערכות היחסים מציגות את התמונה המורכבת שמתחת לפני השטח, בזמן שהדברים מצטיירים כלפי חוץ כטובים ורעים. מאליק מראה את המנגנון שהופך את הדברים לטובים ורעים כלפי חוץ, כאשר בפנים התמונה הרבה יותר אנושית ומורכבת, שלא לומר חמימה ממש, לעתים.

באופן שלא נראה כמו ניסיון מכוון, מאליק הפכה את הספר שלה לכוורת דבורים פעלתנית שבה הנשים מנהלות את העלילה ומניעות אותה, נושאות על גבן לא מעט מן המטען הרגשי של הסיפור ומהרגעים הכי יפים, קולעים ונוגעים בסיפור שמלווים את הקוראים זמן רב אחרי הקריאה.
אחד הדברים שחששתי מהם כשניגשתי לקרוא את הספר זה מרידוד השיח לכדי "המהגרים צודקים והמקומיים טועים", כי זה אף פעם לא פשוט כל כך. תהיתי לגבי הפתרון שהמחברת תמצא בסופו של דבר מהסבך שבילאל נקלע אליו יחד עם משפחתו. בסופו של דבר הפתרון שמצאה הניח את דעתי מאוד והוא התחבר היטב לאחת התימות המרכזיות והמרגשות ששם הספר רומז עליהן: הקשר שנוצר בין האדם והמקום.

******* כאן עלול להופיע פריט מידע שעשוי להוות ספוילר, ראו הוזהרתם *******


אהבתי מאוד את הבחירה של המחברת להפוך את המסר שלה למסר אקולוגי. בסופו של דבר, עם כל העיסוק שלנו בחיפוש עצמי וברוחניות, כל השקעת המשאבים שלנו בנבירה בתוך הזהות של עצמנו (ואני משתמשת בשפה עדינה כאן) עשויה להסתיים מהר מאוד אם לא נתחיל לשים לב למה שקורה מסביבנו ולהשקיע את האנרגיה והמשאבים שלנו בשמירה על הכדור שאנחנו חיים עליו.


******* סוף מידע מספיילר, מכאן ניתן לקרוא ללא חשש *******

בסופו של דבר מצאתי שכמו יצירות רבות שעלילותיהן מתרחשת בכפר האנגלי, הספר הזה מרחיב לי את הלב, מחמם אותי מבפנים כמו ספל שוקו חם, ומותיר אותי עם תחושה קלילה מחד ועם הרהורים רבים מאידך.

בשורה התחתונה מדובר בספר מקסים ואני ממליצה עליו בחום רב!


תרגום: תומר בן אהרון
בהוצאת תמיר ספרים
עריכה: מורן שין


לעמוד הספר
לרשומות נוספות בבלוג

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות