הז'אנרים
כל הז'אנרים
סיפור אהבה בין משחק וספר: על קרעי עולם מאת יעל פורמן
12/11/2017 14:40

פונים אליי פה ושם מכרים וקרובים החווים תסכול עמוק מכך שילדיהם חדלו לקרוא: "הם כל היום על המחשב" אומרים לי, "כשהם היו יותר קטנים הם היו קוראים המון!"


[הנוער בסלולארי... אבל מי אמר שהם לא קוראים בו ספר דיגיטלי? :) ]


העצה שלי להורים כאלה, ובעצם לכל ההורים, הייתה לרכוש ספר שמדבר ישירות ובאופן מאוד ספציפי על תחומי העניין של הילדים.
הבעיה היא שהספרים העוסקים בנושא מעטים למדי, וחלקם לא מותאמים לגילאים צעירים יותר.


חלקה הגדול של ספרות הנוער הבדיונית עוסק בדיסטופיות, בעל טבעי ובמשולשי אהבה שאיך נאמר, פחות מתאימים לילדים צעירים יחסית ובהחלט לא מתאימים לכל סוגי הקוראים. ספרות הפנטזיה הקלאסית לעומת זאת, עלולה למרבה הצער להרתיע או להרחיק את מי שממילא מתקשה לקרוא מפאת גילו הצעיר או מסיבות אחרות.


זה לא שאין ספרים כאלה בכלל - ישנם כמה כותרים בולטים כמו "שחקן מספר אחת", "שלישיית דבליו" וכמובן "מיינקראפט", אבל לא כולם מתאימים לילדים בגילאים הצעירים יותר, והמבחר עודנו מצומצם ביחס לז'אנרים אחרים של ספרות ילדים ונוער. לכן כל הכבוד ליעל פורמן שהרימה את הכפפה והוסיפה עוד ספר למבחר, שמתאים לגילאים שבהם נראה להורים דחוף יותר לעודד קריאה.


הסיפור הוא סיפורם של גיל ולירון, שני נערים על סף גיל ההתבגרות. הם שונים מאוד זה מזה באופיים ובהעדפותיהם – גיל הוא חובב תכנות ואיש המחשבים, ולירון – שגם הוא אוהב לשחק במשחקי מחשב, נמשך יותר דווקא אל הבמה והתיאטרון.


הם חולקים אהבה משותפת למשחקי מציאות מדומה, וכאשר הוריו של לירון קונים לו מחשב חדש, גיל "משתלט" עליו וכותב משחק הרפתקה אפי בעולם מלהיב ומרתק, יותר משיצא להם לשחק אי פעם בעבר. כאשר גיל רוצה לבחון את המשחק בפעם הראשונה, לירון מתעקש להצטרף אליו – ומהר מאוד מוצאים את עצמם שני הנערים עמוק מדי בתוך העולם הדמיוני.

מכאן מתחילה הרפתקה סוחפת רוויית אקשן ודילמות מוסריות. לירון וגיל נקלעים לסכסוך בין מכשפים כבירים ושומעים גרסאות שונות של אותו הסיפור, כך שהם לא יכולים לדעת מי טוב ומי רע. הם פוגשים אנשים שעוזרים להם – לא בהכרח אנשים טובי לב או מוסריים בעצמם, ולוקחים איתם משהו, בתרמיל או בלב (או גם וגם) מכל אחת מהתחנות שבדרך. מתלווה אליהם דמות משנה של כוהנת צעירה ורבת תושייה.


פורמן מראה יפה את הפער בין האופן שבו נתפס עולם הפנטזיה פעמים רבות על ידי גיימרים צעירים כ"קסום" ו"מגניב", לבין התפיסה הריאליסטית והבוגרת יותר של עולם הפנטזיה כעולם קשה ומסוכן - החל מהקושי לסחוב ציוד ונשק וכלה בהתמודדות עם הסכנות הפיזיות האמיתיות שיש לעולם הפנטזיה להציע.


[חרב אימתנית – הרבה פחות קל לשאת אחת כזו ממה שנדמה]


העלילה מסודרת ובנויה היטב, מאוד קל לעקוב אחרי השתלשלות העניינים. המעבר של הגיבורים בין "תחנות" שונות בעולם גם מתכתב עם הפנטזיה הקלאסית וגם מאפשר לנו כקוראים לפגוש חלקים רבים מן העולם, ודמויות מסקרנות מאוד.


אהבתי מאוד את העובדה שפורמן מעמתת את הגיבורים שלה עם דילמות מוסריות לא פשוטות, בלי להיות בוטה מדי עבור הילדים והנערים הקוראים את הספר. היא מציגה בעיות מורכבות על כל הצדדים שלהן. מצאה חן בעיניי גם ההצגה של הקשיים שיש לגיל ולירון זה עם זה, ואת היחסים הלא-פשוטים שיש להם עם הוריהם ומשפחתם. זה העניק מימד נוסף לדמויות שלהם.


חיבבתי במיוחד את העניין שמגלה לירון בספרות ותיאטרון. רבים, ואני ביניהם, סבורים כי המשחק כ-acting הוא חלק מהותי מאוד ממשחקי מחשב ותפקידים, שיותר מדי פעמים נדחק לשוליים. לי ולרבים מחבריי חשוב ליצור, גם במסגרת של משחק מחשב או משחקי "מבוכים ודרקונים", דמויות שנתחבר אליהן רגשית, לגלם תפקיד בעל משמעות ועומק ממש כמו בהצגה על במה.   

לירון הכלוא במשחק המחשב מפחד פחד מוות לפספס את האודישיינים שלו ממחזה שמעלה התיאטרון הבית ספרי: "חלום ליל קיץ". אזכור המחזה הנ"ל סימבולי במיוחד בספר העוסק ב"קרעי עולם" – המעבר בין עולמן של הפיות לעולם של בני האדם.

[חלום ליל קיץ – כרזת הסרט 1999]


מבחינת החסרונות של הספר, כפי שכבר כתבו לפניי, סיפור האהבה היה מהחלקים הפחות אמינים של העלילה. הייתה חסרה דמות נשית סטריאוטיפית פחות – אם כי לזכותה של דמות המשנה דיליאה הכוהנת היא בהחלט מתפתחת ו"תופסת פיקוד" במהלך העלילה, בתור המקומית שמדריכה את הנערים שבאו מעולם אחר. בנוסף, שבירת סטריאוטיפים מגדריים לא הייתה חסרה לי בדמויות של הבנים, בעיקר בדמותו של לירון העוסק בספרות ובתיאטרון, תחום שנתפס חברתית בעיקר בגילאים האלה כמתאים יותר לנערות, אם לשפוט על פי ההרשמה לחוגים הללו בבתי הספר.


כמו כן, הייתי רוצה לראות קצת יותר מהדמויות הראשיות. הרגשתי שאני יותר יודעת עליהן ופחות מרגישה אותן, למעט ברגעים מסויימים – אולי זה חלק מהפגם של סיפור האהבה. בעיניי גם חלק מן הפתרונות לבעיות של הגיבורים היו קצת קלות מדי, לפחות בהתחלה. אלו בעיות שכיחות למדי בספרים ראשונים של סדרה ונוטות להשתפר מאוד בהמשכים - שאני מקווה שיהיו לספר הזה. 


לסיכום, כפי שכתבתי בהתחלה זהו ספר חובה לגיימרים צעירים, חובבי מבוכים ודרקונים ומשחקי מחשב, בין אם הם מנוסים ובקיאים בעולם הגיימינג ובטח אם הם עושים בו את צעדיהם הראשונים. מרגישים שזה ספר לנוער ולא לבוגרים שכבר בקיאים בספרות הפנטזיה וקראו את כל הקלאסיקות, אבל כספר נוער הוא בהחלט עושה את העבודה שלו ואף למעלה מזה. 



לעמוד הספר
לרשומות הקודמות בבלוג

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות