הז'אנרים
כל הז'אנרים
שבויה במחלוקת - על ארוטיקה אפלה
18/11/2017 10:54

***אזהרת תוכן: הרשומה עומדת לדון בספר רומנטי-אירוטי הכולל תיאורים גרפיים של הסכמה מפוקפקת וארוטיזציה של אלימות פיסית ומינית.***

המתרגמת אשמה בהכל.

אלמלא היא בכלל לא הייתי ניגשת לפתוח את הספר הזה והייתי מתייחסת אליו כאילו הוא אחד הספרים המסוכנים באגף השמורים בספריית הוגוורטס, כזה שעלול להתחיל לצרוח כשפותחים אותו או לאכול לך את הפנים באמצע הלילה.

אבל מכיוון שמדובר ביעל אכמון שתרגמה בין השאר גם את "ההוביט" (ואני משתדלת מאוד לדחוק מתודעתי כרגע את הכליאה של תורין הגמד בידי מלך האלפים ביער אופל), היא מתרגמת מוכשרת ואישה מבריקה שלא הייתה מתרגמת "סתם" ספר אירוטי מהז'אנר האפל – אז כנראה שיש בו יותר מכפי הנראה לעין.

ברשומה זו אשים את נפשי בכפי ואצלול אל המים הסוערים, העמוקים והאפלים, כה רחוק מחוף המבטחים האידיאולוגי שלי, בכדי לנסות להבין מדוע הספר הזה וספרים נוספים מסוגו מבוקשים כל כך, והאם שווה להתגבר על הסלידה האידיאולוגית ופשוט להיסחף איתו למחוזות אפלים.

תקציר העלילה הספר הראשון עוסק בתהליך שבירתה של השבויה; ליבי רואיס, עלמה בעלת יופי מיוחד, אפל ומסתורי שעוצב על ידי חיים קשים: עוני, דאגה לאחיה הצעירים, ניסיונות חוזרים וחסרי תוחלת לרצות את אמה וגברים המקיפים אותה הרואים בה טרף פוטנציאלי.

היא נחטפת בידי זר מסתורי ואכזר שסיפורו קשה לא פחות: כיילב, בעצמו ניצול התעללות במדינת עולם שלישי ש"אולף" לשמש ככלב-תקיפה של ראש ארגון פשע, וחי למען הנקמה באדם שהרס את חייו. ליבי, או כפי שהוא מכנה אותה "חתלתולה", היא כלי הנשק שיוריד את יריבו לקרשים. אבל הוא צריך לאלף אותה קודם - וכאן הדברים מסתבכים, כיוון שליבי המרדנית מעוררת בנשמתו של כיילב רגשות שהוא חשב שנעקרו ממנו.

הספר השני שיצא זה לא מכבר (לכן אכתוב עליו מעט מאוד כדי שלא לקלקל למי שעוד רוצה לקרוא), מתחיל מהסוף: הוא נפתח בנקודה מפתיעה שאינה הנקודה בה הסתיים הספר הקודם, והגיבורה מספרת את הסיפור ברטרוספקטיבה, עד הסיום המפתיע.

אז למה עפים על הספר הזה?

הסיבה הראשונה לפופולאריות של הספר הזה לדעתי הוא העובדה שהשוק כבר רווי למדי בספרי רומנטיקה וארוטיקה, וסף הריגוש שלנו הולך ועולה במהירות.

הדברים ה"רגילים" שיש למצוא בשוק על גבר שרירי ועשיר עם חיוך כובש ואישה נאה, מפתה, מסתורית וסקסית, כבר לא מספקים את הקהל הרחב. זהו בין הספרים הראשונים שתורגמו לעברית מהזא'נר האפל ויש בו מן החידוש.

התופעה הזו אינה ייחודית רק לספרות הארוטית – התרבות והאקטואליה שאנו צורכים מרגילה אותנו כמו סוחרי סמים למנות גדולות ומרוכזות יותר של זוועות בכל שבוע לצורכי רייטינג, וכמו לכל דבר שמזיק לנו - אנחנו מתמכרים וצורכים עוד.

ייתכן שניתן גם להסביר את התופעה הזו בעזרת תופעה אחרת שנקראת "The attraction of repulsion", בגדול ומאוד בפשטות, התכונה המובנית באנושות הגורמת לנו להתבונן ולחקור את הדברים הדוחים אותנו.

אבל האם די בכך כדי הסביר את הפופולאריות העצומה של "שבויה באפלה" והמשכו?

כנראה שלא. עד כמה שכואב להודות בכך, ולאחר התגברות על אי אילו מכשולים מנטליים, התיאורים הארוטיים בספר עושים את עבודתם נאמנה, באופן הגורם לקוראים לחשוש מעט לשפיותם או לפחות למוסר הטוב שלהם.

התשוקה שמפתחת ליבי כלפי כיילב הגם שאינה חפה מתסמונת שטוקהולם – מצב שבו שבוי מתאהב בשובה שלו וחש הזדהות עמוקה עמו – מתוארת באופן קולע.

כאן המחברת עשתה עבודה מוצלחת מאוד לדעתי; היא מכירה את הז'אנר. היא מכירה את הקוראים. היא ללא שמץ של ספק מודעת למוסכמות ולקלישאות והיא משחקת על הציפיות שלנו מהעלילה וממעשיהן של הדמויות.

הספר צועד על הגבול שבין מגרה ומפחיד, ובסופו של דבר המחברת משאירה אותנו עם סימן שאלה ענקי ולא רק לגבי ההתאהבות הזו אלא לגבי הז'אנר בכלל – האם אכן מדובר בתסמונת שטוקהולם? והאם זה משנה בכלל בז'אנר הזה? האם אכן ליבי משנה את חוקי המשחק בתוך מערך הכוחות הגדולים הפועלים בספר? והאם אכן קיימת הלימה בין הכוח הפנימי והחיצוני של הדמויות?

השאלות הללו, מהן גלויות מהן סמויות, מתעוררות במהלך הקריאה והופכות את הספר למרתק, לכל הפחות.

כל זה מתאפשר, לדעתי בזכות סיפור המסגרת שאינו ארוטי, אלא סיפור על נקמה.

בשורה התחתונה, בהרבה מובנים הספר קורא תיגר על הז'אנר ועל הקוראים, משל היה ג'יי אלפרד פרופרוק השואל "Do I dare?" בשירו של ת.ס. אליוט.

ובכל זאת – למה לא?

היטיבה לנסח את זה ממני חברה, קולגה ואושיית הפייסבוק בשמת בידרמן שכתבה את הדברים בעקבות החשיפה של המספרים המזעזעים של גברים הצורכים שירותי מין בזמן שהותם באומן:

"ככה זה כשנשים הופכות למוצר צריכה. זה לא נגמר בזונה אלא מחלחל לתפיסה של האישה כקניין, כמו איזו אקסטנציה שתפקידה לספק את המאוויים הדוחים... בכל פעם שגבר הולך לזונה הוא פוגע בה ומסכן אותי ואת כל הנשים בעולם."

הדברים המתוארים בספר קורים באמת ואין דרך לברוח מזה.

בסופו של דבר התפיסות הללו לא נשארות בין דפי הספר; הן מחלחלות בדרכים שונות לשאר התרבות, ומשם ליום-יום, מאששות את תפיסת הזכאות של גברים אטומים שמקיפים אותנו מכל עבר ואנו נתקלות בהם מדי יום ביומו, שלא מבינים למה הטרדות רחוב הן מאיימות ולא "מחמיאות" ולא מתקשים לפלוט אמירות כמו "כל הנשים זונות".

האם צריך עוד סיבות?

כנראה שלא ממש. ובכל זאת אזכיר שכעבור כמה פרקים הגעתי למצב שבו אני חולפת ביעף על פני התיאורים של האקטים השונים (והמשונים – אבל, כאילו, ממש!).

הסופרת ככל הנראה הצליחה יותר מדי טוב במה שניסתה לעשות, כלומר למקם את הסיפור הארוטי בתוך סיפור מסגרת מותח ומעניין, וגרמה לי לחכות בנשימה עצורה לנקמה המתעתדת להגיע.

אבל כאשר כל משאביה של הסופרת הושקעו בתיאורים מאוד מסוימים, המתח התפוגג מהר מאוד. הסודות שהפכו את הספר למעין מותחן מרתק ויצרו עומק, מורכבות ועניין בדמויות שלהתחבר אליהן הוא לא עניין פשוט, נחשפו מהר מדי ובישירות רבה מדי.

נדמה שבניגוד לעצתה שלה, המחברת לא השאירה עמימות ומסתורין בעלילה הגדולה ובאישיות של הדמויות והתרכזה בסופו של דבר במימד הפיסי שלהן.

ייתכן שהיא נכנעה למוסכמות הז'אנר וייתכן כי בסופו של יום קוראיה של רוברטס מעוניינים לצלול לתיאורים פיסיים בלי לחשוב יותר מדי, אבל אני כקוראת מאסתי עד מהרה בתיאורי היחסים ורציתי עוד מן העלילה, ולא קיבלתי.

ולסיכום:

למרות שניסיתי בכל מאודי לשמור על פתיחות ולהשעות את הספק, כנראה שארוטיקה אפלה זה בכל זאת לא בשבילי, באופן אישי. אני אשאר עם האפלה שמספקים לי ברנדון סנדרסון וניל גיימן.

עם זאת, אני מודעת היטב לעובדה שקוראות רבות מספור בארץ מצאו אותו סוחף, ממכר ונפלא והתאהבו בגיבור באופן בלתי הפיך.

אני פותחת את האפשרות להגיב לרשומה הזו בתחתית הרשומה הזו, אם אהבתם את הספר אשמח מאוד אם תספרו לי למה. וגם אם אתן לא מתחברי לז'אנר אשמח לשמוע את דעותיכן. 

שימו לב! יש להירשם לאתר בכדי להגיב.

עוד לא קראת?

שבויה באפלה

פיתוי באפלה

לכל הרשומות בבלוג

תגובות

Nevet Tachnai
25/10/2016 22:24
קודם כל תודה רבה על התגובה! זה חזק מאוד כשזה מגיע מהמתרגמת עצמה וזה מתמצת פחות או יותר במדויק את הדיונים שהיו לנו על הספר הזה כשהחלטתי סוף סוף לקרוא אותו (אחרי שגיליתי שאת המתרגמת, כמובן).

אני חושבת שאת מאוד מאוד צודקת בעניין המודעות העצמית של המחברת לסוג הסיפור שהיא כותבת, שבהחלט בא לידי ביגווי בעלילה. זה משהו שלא כתבתי אבל אני חושבת שעומד בבסיס של הריאליסטיות של הספר ואחת הסיבות שבגללן זה נראה לי כל כך מרתק ולא צפוי וגרם לי להמשיך לקרוא הלאה, וזו נקודה מצוינת.

אני מסכימה מאוד גם בנקודה שבה את כותבת שייצוג כזה הוא טוב לאין ערוך מהרומנים המתיימרים לייצג את המציאות וטוענים כי "היא בעצם רצתה את זה כל הזמן" (סצינה אחת כזו זכורה לי כאיומה במיוחד מסדרת סםרי "דמדומים" שנועדה לנערות).

יעל אכמון
25/10/2016 18:17
הייתי מאוד מוטרדת בתחילת התרגום של הספרים, בגלל הנושאים שהעלית - האם אלה ספרים שאני מוכנה כאישה לקחת חלק כמתרגמת בהוצאתם לאור בעברית? בסופו של דבר התשובה שלי היתה כן, מכמה סיבות.

אלה ספרים מאוד מודעים לעצמו שמעלים בעצמם את השאלות המוסריות ואת העמימות (ליבי שואלת את עצמה במפורש אם מדובר בתסמונת שטוקהולם ואין לה תשובה חד משמעית). הם עוסקים במנגנונים הפסיכולוגיים שמאחורי פעולת הדמויות, ומתייחסים לנושאים כמו אנשים שעברו התעללות והופכים למתעללים בעצמם. ו

הכי חשוב, מדובר במשהו שהוא מאוד במובהק פנטזיה, לא שלא קורים דברים כאלה בעולם אבל אלה ספרים מאוד לא ריאליסטיים, לטעמי, ויש הבדל אדיר בין פנטזיות אונס לאונס ממשי. להרבה נשים יש פנטזיות אונס וזה לא אומר שהן רוצות להיאנס במציאות. בעיני, רומנים רומנטיים שבהם הגיבור השרמנטי קורא איכשהו את מחשבותיה של האישה ויוזם בלי הסכמה ומתברר שזה בדיוק מה שהיא רצתה (וזה נפוץ להחריד ברומנים רומנטיים) גרועים בהרבה כי הם מתנהלים במשהו שאמור להיות חלק מהעולם האמיתי ולתאר את האופן שגברים ונשים אמיתיים מתנהלים בו. זה מערער בצורה חמקמקה יותר את ההבדל בין פנטזיה למציאות, ומבסס קונבנציות רעילות בצורה שהרבה יותר קשה להיאבק בה.
קבע סדר יורד

2 פריט(ים)

10

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות