הז'אנרים
כל הז'אנרים
למה התאהבתי בלהתאהב בגרייס
19/12/2017 00:08

"להתאהב בגרייס" מאת קריסטל סאתרלנד מייצג בעיניי את האיזון המופלא, שרק ספר נוער טוב יכול לייצר, בין צחוקים ומסיבות פרועות לבין טרגדיות איומות ונוראיות והתמודדות עם נושאים קשים. 

נאמר כבר הכל?

האנושות מספרת סיפורי אהבה מקדמת דנא. אולי בגלל זה קשה להאמין שניתן לחדש משהו באופן שבו אנחנו מספרים סיפורי אהבה, אבל אז מגיע "להתאהב בגרייס" ומוכיח אחרת.

תיאורי הרגשות והאופן בו נרקמה מערכת היחסים, החמקמקות של כל רגע ומשחק "ים-יבשה" מתיש ומאתגר עם הגבול העובר בין ידידות ואהבה, כל אלה הרגישו מוכרים מאוד ועוררו לא רק הזדהות עמוקה אלא גם מתח ועניין שנמשך לאורך הספר כולו.

הרומן "להתאהב בגרייס" בירך אותי בתיאור ההתאהבות הכי משכנע ונוגע ללב שקראתי מאז "אלינור ופארק" של ריינבו ראוול.

אחת איכויות של סאתרלנד כסופרת היא המודעות הגבוהה שלה למה שמחפשים קוראים כמוני בספרי הנוער. בתור אישה סקרנית ש"חייבת לדעת", אני נשבית תיכף ומיד בקסמיה של עלילה שמתחילה באמצע, ו"להתאהב בגרייס" מתחיל מהאמצע ועושה זאת בצורה משכנעת וסוחפת שגורמת לנו לרצות תיכף ומיד לדעת מה קורה בהמשך. המחברת יודעת את זה ומשחקת בנו כמו חתול המשתעשע בטרפו לפני שהיא מעניקה לנו את מבוקשנו.

גרייס ואמנות יצירת האווירה

"להתאהב בגרייס" שאב אותי מלכתחילה היישר אל עולמו של הגיבור. אהבתי מאוד את האווירה הפתוחה, הקלילה והמזמינה שהגיבור גדל בה, הגורמת לקוראים לרצות להיות חלק ממנה.

למעשה סביר להניח שאחת הסיבות שהתחברתי אליו כל כך היא שהספר מתאר בצורה די מדויקת את המקום שבו אני גדלתי; בבית הספר שלנו הרבה פעמים קרה שהקשרים בין הנערים היו גם קשרים עם ההורים שלהם – המשפחה של חברים הפכה לעתים מזומנות להיות קרובה כמו משפחה מורחבת. למרות שהתלמידים בבית הספר מחולקים לקבוצות על פי תחומי עניין, בכל זאת יוצא שכולם מסתובבים עם כולם, ולמרות שיש תלמידים פופולאריים יותר מאחרים, אין באמת מעמדות חברתיים, והשערוריות הגדולות ביותר היו מרידות קטנות של בני נוער שבדקו את הגבולות, רכילויות קטנות וחסרות חשיבות.

אבל גם בלי הפן האישי, קריסטל סאתרלנד עשתה עבודה פשוט מעולה בכל הנוגע ליצירת אווירה. בבחירת מילים מדויקת, בתיאורי רגשות ומחשבות וביצירת תפאורה הולמת, מזקקת המחברת את הרגשות והופכת אותם לפקעת דחוסה והופכת-קרביים המותירה את הקוראים עם כאב עמום כאילו הכו להם את הלב בחפץ קהה. לאורך כל הקריאה נותרתי עם תחושת מועקה ועם הידיעה שמשהו רע עומד לקרות. וממש אהבתי את זה!

רפרנסים בכל מקום

איכשהו בספרות YA, כלומר ספרות שמיועדת לכל הגילאים מ-15 ומעלה ועוסקת לרוב בצעירים בתחילת דרכם, המחברים מרגישים שהם חייבים להשפריץ אינטלקט. הם משבצים בספריהם שמות של יצירות אמנות ספרותיות ומוזיקליות כמו שאצילים בימי הביניים שיבצו אבני-חן, רקמה וקישוטים בבגדים שלהם - והם שיבצו גם שיבצו.

הסיבות לכך עשויות להיות רבות: ייתכן שהם רוצים ליצור שפה משותפת והזדהות עם הקוראים, כמו לומר: "היי, אנחנו באים מאותו רקע תרבותי!". ייתכן שיש כאן רצון לדבר אל קוראי הספרים בשפה שלהם. ייתכן שהם מנסים למקם את יצירתם שלהם ביחס לקלאסיקות הגדולות או לספרות העכשווית. יכול להיות שהם מנסים לומר דבר מה על יצירתם שלהם דרך האיזכור של הספרים המוכרים, להזמין אותנו הקוראים ברמיזה דקה כפיל לנתח את יצירתם לאור היצירות המוזכרות בהן, שהמחברים מניחים שהם מוכרים, לכל קוראי הספר. תמיד עשויות להיות לכך גם סיבות אפלות יותר ונגועות ביומרנות - למשל רצון או ניסיון לחנך את הקוראים הצעירים ולגרות אותם לרכוש השכלה קלאסית, להרחיב את אופקיהם בקריאה. אפשרות סבירה נוספת היא רצונם של המחברים להשוויץ בידיעותיהם, "לפצות" את הקוראים על העובדה שמדובר בספר נוער, כמנסים לומר "אל תראו אותי ככה, יש לי השכלה קלאסית!"

תהא הסיבה לכך אשר תהא, ב"להתאהב בגרייס" הרפרנסים פועלים היטב. ככל הנראה זה מתאפשר בשל המזיגה הנכונה בין שורות מרגשות ונעדרות מלודרמה לבין הציניות של הספר והיכולת לצחוק על עצמו. יש להניח שהאזכורים עובדים גם בגלל העובדה שמדובר במגוון עצום של יצירות תרבות; הן נעות על הציר בין שארל בודלר לסרט "מר וגב' סמית", בתיבול גיפים וממים והרבה מאוד תרבות גיקית, מהארי פוטר ועד ד"ר הו ולפיכך זה מרגיש הרבה יותר כמו רפרנסים מהסוג שקורץ לקוראים ולא בא לחנך אותם. 

סיבה נוספת בשבילי לאהוב מאוד את הספר היא הרמה העמוקה בה הספר מודע לעצמו מבחינת ז'אנר, קלישאות ומלכודות. בין פיתולי העלילה, "להתאהב בגרייס" מדלג בקלילות אגב שהוא מצביע על מלכודות הכתיבה שמציב ז'אנר הנוער העמוס לעייפה בטרגדיות מאז ג'ון גרין. קריסטל סאתרלנד מודעת למלכודות והקלישאות הללו ומלגלגת עליהן משל הייתה נוטרת יערות מיומנת.

במהלך הסיפור יוצרת המחברת דרך דמויות הנערים והנערות דיון שהוא גם משעשע וגם מעורר מחשבה על ייצוג ומגדר. הדמויות דנות במושגים כמו הנערה ה-"קסומה־חלומית־מטורללת" (תרגום מוצלח למדי למושג manic pixie dream girl, בעיניי לפחות), ובאמירות סקסיסטיות על הגדרת "סרטי בנים" ו-"סרטי בנות".

האהבה כאשליה

"האהבה שהיא רוחשת לך אמיתית מאהבתה אלי. כי אותך אהבה וגם הכירה; ובי היא אוהבת רק צל תדמית וכמיהה" ג'.ר.ר טולקין, מתוך "שר הטבעות: שובו של המלך".

מה שהכי השפיע עליי וגרם לספר להיחרט בזיכרון לעד הייתה אווירת ההתפכחות מאשליה בכל הנוגע לקשרים ומערכות יחסים.

במהלך הקריאה נזכרתי בציטוט הזה מתוך "שר הטבעות" כיוון שהספר מציב סימן שאלה על מושג ההתאהבות. הוא מעורר תהיות לגבי החשיבות שמייחסת החברה שלנו למערכות יחסים רומנטיות, והאם מקורה של החשיבות הזו אינו אלא באשליה שאנו מלבישים על אדם אחר הנאלץ לעמוד בציפיותינו.

הרומן "להתאהב בגרייס" בוחן את חוסר היציבות של מערכות יחסים רומנטיות בעולם שלנו, המורגל כל כך במכירה וקנייה של אשליות. נראה שהוא משלים עם חוסר היציבות הרומנטי הזה בלי עצב ובלי כעס, להיפך; הוא מציע אלטרנטיבות הולמות ומעניינות שבהחלט שווה לבחון אותן.

 

לסיכום, אני בהחלט ממליצה על "להתאהב בגרייס", בעיקר אם אתם חובבים של ספרות נוער. ככאלה, אתם וודאי מחכים כבר כמה שנים, כמוני, לספר מרענן שיחדש משהו בתחום. "להתאהב בגרייס עושה זאת בהצלחה, ואתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שלא תשכחו אותו.

ומילה אחרונה על התרגום: הספר הזה מציב אתגרים רציניים בכל הנוגע למעבר בין תרבויות, סלנג, ז'רגון ומשחקי מילים שמאפיינים מאוד כתיבת YA, והמתרגמת עשתה פה עבודה מצוינת בהתגברות על המכשולים הללו, על הפער בין התרבויות. רוח הנעורים האמריקאיים של הספר בהחלט נשמרת בתרגום, והאווירה של פרוור אמריקאי מורגשת בחדות גם כשהיא מועברת בשפה העברית. 

לחצו כאן אם גם אתם רוצים להתאהב בגרייס

להמלצות נוספות בבלוג

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות