הז'אנרים
כל הז'אנרים
משפחה לדוגמה?
08/06/2016 23:36

מאירה ברנע גולדברג היא מבחינתי אחת הסופרות הישראליות פורצות הדרך, וליתר דיוק אחת ממייסדות הז'אנר.

איזה ז'אנר? עוד אין לו ממש שם (אשמח להצעות), אבל הוא מורכב מכתיבה ישראלית, בוגרת, מפוכחת עד כדי ציניות, מצחיקה מאוד, ביקורתית ונוקבת. "משפחה לדוגמה" התמקם היטב בנקודת האמצע בין "ספרות יפה" ל"ספרות קלילה" – אפשר לקחת אותו לחופשה מהנה, אבל גם קשה להפסיק לחשוב עליו אחרי שמסיימים לקרוא אותו.

גולדברג מוכיחה כי כל סיפור ראוי שיספרו אותו, אם רק יודעים לעשות את זה נכון. והיא בהחלט יודעת לעשות את זה נכון. בתור רומן משפחתי ריאליסטי לחלוטין שנגזר היישר מחיי היומיום האפרוריים של כל משפחה, מפתיע למצוא בכתיבה שלה כל כך הרבה דמיון.

תיאור האנשים שיכולים בקלות להיות השכנים ממול מתובל בשפע נדיב ביותר של דימויים יצירתיים, משפטים מעוררי השראה והסתכלות הומוריסטית כמעט על כל סיטואציה. דרך הפריזמה שמספקת המחברת בכתיבתה השנונה והקולחת ניתן למצוא את הקסם הטמון כמעט בכל רגע מחיי היומיום, וצריך רק לדעת לחפש אותו.

מדובר בספר מלא בסתירות: קורע מצחוק בקטעים מסוימים, מרגש עד דמעות ברגעים אחרים. סיפוריהם השונים של בני המשפחה כיחידים משתלבים לסיפור אחד של משפחה שלמה, כביכול נורמטיבית, עם המון המון טירוף מתחת לפני השטח שרק מחכה להתפרץ בין הסדקים. הספר המגולל מספר סיפורים במקביל דרך בני המשפחה השונים נוגע במקומות טעונים בחייהן של משפחות רבות בישראל, מקומות שעשויים להיות גם כאובים למדי: יציאה מהארון, אבחון משנה-חיים וחתונה על רקע מעמד כלכלי שונה.

מתחת להומור המשעשע הספר לא מפסיק לאתגר אותנו, ולשאול אותנו שוב ושוב: מיהו הנורמלי? מהי חשיבותה של נורמטיביות? והאם לא תזיק לכולנו קצת הפסקה מהנורמטיביות המתישה הזו, איזו אבנורמליות קטנה או גדולה שתהפוך אותנו לאנשים מקבלים וסבלניים יותר, או לכל הפחות קצת יותר מעניינים?

ומה עוד מסתירה גולדברג מתחת להומור בספרה? שפע של ביקורת נוקבת, חדה כתער. על מה בדיוק? על הכל! על יחסים מורעלים ואפליה בתוך המשפחה, על מערכת ביורוקרטית אטומה ואנשי מקצוע אטומים שבמקום להשליט סדר ולעזור רק מוציאים לך את המיץ, על מקומות עבודה דורסניים, על אנשים נדחפים ושתלטנים שפשוט חייבים להתערב בעניינים לא להם ולפלוט פניני חוכמה על כל הנושאים שבהם הם הכי פחות מבינים, על הטמפרמנט הישראלי ועל יחסי כוחות מגדריים.

גולדברג מתארת מצבים שעלולים לפוצץ את המוח מרוב עצבים, בקלילות, בשנינה ובהומור שרק רטרוספקטיבה וכישרון כמו שלה יכולים להעניק.

ועם זאת, למרות ההומור הציני ועל אף הביקורת הנוקבת, בכל זאת ניתן למצוא שביב של תקווה בספר, רגעים של חמימות אנושית, של לכידות משפחתית, של אדיבות מזדמנת ושל מחוות ידידותיות המגיעות מהמקום הכי פחות צפוי.

ספר מרגש, מומלץ ונפלא, שכנראה יריץ אתכם לבלות עוד קצת זמן איכות עם המשפחה שלכם. אחרי שתסיימו לקרוא, כמובן.

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות