הז'אנרים
כל הז'אנרים
למה קוראים אוהבים ביצ'יות
12/09/2016 20:21

לא האמנתי שבימי חיי יצא ספר חדש של ג'יין אוסטן... והנה זה קרה!

"אהבה וידידות" מתורגם (מצוין) לראשונה לעברית ומוכיח שוב שאוסטן רלוונטית יותר מתמיד.

הספר מחולק לשני חלקים: החלק הראשון הוא הרומן הכי פחות ידוע של אוסטן "ליידי סוזן", והשני הוא אוסף טיוטות של אוסטן שנקרא "כתבי הנעורים".

ליידי סוזן

הספר הזה שונה לגמרי מכל מה שקראתי אי פעם מיצירותיה של ג'יין אוסטן; בראש ובראשונה בגלל שהוא רומן מכתבים. אני יודעת שיש הרבה מאוד אנשים (הזויים!!) שלא מתחברים לז'אנר, אני אישית מאוד אוהבת רומן מכתבים כתוב היטב, וליידי סוזן הוא אחד בדיוק כזה. וברומן הספציפי הזה, מבנה הרומן במכתבים הוא לגמרי חלק מהעניין.

ליידי סוזן שהסתבכה בצרות בעיר (אהבהבים עם גבר נשוי, לא פחות! ממש אפשר לחשוב שאנחנו בצרפת ולא באנגליה) פורשת לכפר עד חלוף הסערה ונוחתת כמו פצצה, במובן הכי מילולי של המילה, על קרובי המשפחה שלה באחוזתם בכפר. משפחתו של אחיה, משפחת ורנון הם אנשים שקטים, חביבים ומהוגנים (תודה ששאלתם), וליידי סוזן מקווה בכל מאודה שאולי חלק מן המהוגנות הזו תדבק גם בה.

כאילו שזה אפשרי!!

ליידי סוזן היא מסוג האנשים שהורסים כל דבר שהם נוגעים בו ומותירים אחריהם הרס וחורבן, והרבה מאוד אנשים פגועים. היא גחמנית בצורה יוצאת דופן ויודעת היטב להשתמש ביתרונות שבהם חנן אותה הטבע כדי לקדם את מטרותיה – יש לה כשרון משחק נדיר כמו גם יכולת לאתר מיד את החולשות של מי שעומד מולה, וכך היא מתמרנת בקלילות את סביבתה. תכונותיה אלה הופכות אותה לאשת חברה מרתקת אך בעלת מוניטין מפוקפק למדי. העובדה שהיא יפהפייה מסייעת לה רבות כמובן. היא יודעת לשדר בדיוק את מה שהיא רוצה לשדר, בין אם נימוסים נאים, קרירות, חמימות או תקיפות. איך אנחנו יודעים את זה? בקלות! היא אומרת לנו.

היתרון העצום של הספר הזה כרומן מכתבים הוא האופן בו מצליחה אוסטן להציג את הצביעות והמניפולטיביות של ליידי סוזן מכל כך הרבה זוויות. כמעט כל אדם שנמצא בסיטואציה מוסר את נקודת מבטו על האירועים, חושף בחדות רבה את אופייה המושחת, המניפולטיבי והאנוכי של ליידי סוזן.

דרך המכתבים אנחנו צופים בליידי סוזן מרעישה עולמות בבית האחוזה הכפרי הקטן של אחיה, מר ורנון. גברת ורנון לא משתגעת על הרעיון וליידי סוזן מבחינה בכך ומחכה להזדמנות לנקום, שלא לומר להשתעשע קצת. וכך נופל רג'ינלד, אחיה של גב' ורנון, היישר לידיה של ליידי סוזן כמו צעצוע לחידוד ציפורניים לחתול.

העלילה מסתבכת עוד יותר כאשר בתה של ליידי סוזן, פרדריקה, נזרקת מהפנימייה לנערות בה שהתה אחרי שניסתה לברוח. הסיבה, כמובן, קשורה בשידוך שאמה בחרה בשבילה. פרדריקה הביישנית והמתוקה שונה מאוד מאמה התוססת, והשתיים נמצאות בחיכוך מתמיד, כשליידי סוזן רודה בה ללא רחמים. הארוס של פרדריקה מגיע לבית משפחת ורנון כדי לחזר אחריה, והסיטואציה נעשית כמעט וודהאוסית.

כך הולכת אוסטן ומגבירה את האש מתחת לעלילה עד שהדברים מגיעים לידי רתיחה וגולשים בעליצות להנאת הקוראים.

אני אישית רואה בליידי סוזן קצת מכל ה"נבליות" של ג'יין אוסטן: התכתובת בין ליידי סוזן לבין חברתה הטובה מזכירה לי את העוקצנות, ההתנשאות והרשעות של האחיות בינגלי. היחס של ליידי סוזן למוסר שאינו רק נימוסים מן הפה אל החוץ ולאנשים שעומדים מאחורי העקרונות שלהם דומים בעיניי לגישה של מרי קרופורד מ"מנספילד פארק", ויחסה המבטל, המזלזל והגובל באכזריות של ליידי סוזן כלפי בתה מזכיר לי את גב' נוריס מאותו רומן. הפלרטטנות שלה שפוגעת באחרים ללא אבחנה מעלים מולי את דמותה של איזבלה ת'ורפ מ"מנזר נורת'אנגר", והחשיבה לפיה היא ושכמותה נמצאות מעל למוסכמות החברתיות מזכירה את הגישה של קתרין דה ברג.

והסוף? ובכן תצטרכו לקרוא לבד.

ענבל שגיב נקדימון המוכשרת עשתה כאן עבודת תרגום נפלאה. הסיפור קולח בצורה אוסטנאית למדי, מאוזן מאוד בין המליצות שמאפיינת את התקופה בתודעתנו לבין השפה הפשוטה והאגבית בה אוסטן סיפרה דברים מדהימים.

אבל ליידי סוזן מהווה רק את החלק הראשון של הספר.

כתבי הנעורים

החלק השני, הוא... טוב, אין דרך קלה להגיד את זה: פאנפיקשן.

כשהייתי בת עשרה צעירה ונוחה להתרשם, שקועה עמוק בתוך עולמות הפנטזיה שרציתי לחיות בהם, כתבתי פאנפיקשן עם חברה טובה. למי שלא יודע, פאנפיקשן הוא "ספרות מעריצים", יצירות שמעריצים כותבים בעקבות היצירות האהובות עליהם, הן קשורות לעולם ולדמויות האהובות על המעריצים.

בסופו של דבר אספנו הכל למסמך אחד (שמור במערכת, נגנז לעד ואיש לא יראה אותו לעולם אף פעם כל עוד אני בחיים וגם לא לאחר מכן ואוי ואבוי לכם!!) שאותו כינינו "הבולשיטייה", ולא בכדי.

לא התכוונו לפרסם את זה. לא חשבנו שמישהו אי פעם יקרא את זה מלבדנו. כתבנו את זה כדי לשעשע זו את זו בלילות הארוכים של החופש הגדול אותם בילינו מצחקקות מול המחשב. כתבנו להנאתנו ועבורה בלבד. כתבנו זו לזו במטרה להשתעשע.

כתבי הנעורים של אוסטן החזירו אותי בדיוק למקום הזה, לכתיבה שלנו אז.

כתבי הנעורים הם גוש מבעבע המורכב מתפיסת עולם שהולכת ולובשת צורה, יצר אמנותי ובעיקר הומור תוסס, גולמי ולא מרוסן. התוצאה היא יצירה פרועה, נלהבת, הזויה, בלתי צפויה, ספוגה בבדיחות משפחתיות, לגלוג על מוסכמות התקופה, על יצירות וז'אנרים מסוימים וחיבה עזה לז'אנרים אחרים. זהו אוסף כאוטי של יצירות לא מגובשות, מצחיקות בטירוף, שנונות ומקסימות וכל כך מלאות חיים שמתחשק לקפץ במקום בזמן הקריאה.

אלה כתבים מענגים שמספרים את ההפיכה של אוסטן לסופרת; ניכרים בו ניסויים רבים בכתיבה בז'אנרים שונים; קשה היה שלא להבחין למשל במוטיב החוזר המופיע בנורת'אנגר אבי למשל, שמלגלג על הרומן הגותי מתוך היכרות עמוקה עמן: "אני קוראת זאת עד הסוף, אבל יודעת שזה בלוף".

גם כאן התרגום עושה את עבודתו נאמנה על אף האתגר העצום שמציבים כתבי הנעורים

השורה התחתונה היא: רוצו לקרוא את "אהבה וידידות" מהר, לפני שיוצא הסרט, כי הטריילר כבר כאן....

לרכישת הספר

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות