הז'אנרים
כל הז'אנרים
הכוח להיות סתם אחת: ''אפשר לגלות לך סוד'' מאת סופי קינסלה
04/12/2019 17:29

סיפור אהבה בריטי מתוק ומשעשע שבוחן מה זה אומר להיות אנושי!


לא, זו לא שוב אני והאובססיה שלי ל"בשורות טובות" (אל תדאגו, גם זה יגיע כשאסיים לקרוא את התרגום החדש), הפעם מדובר בספר "אפשר לגלות לך סוד" של סופי קינסלה, שהוא כמו ספל שוקו חם ביום סגרירי.


יש לך זמן המתנה של כמה שעות? עוברת עליך תקופה קשה ויש לך צורך בהסחת דעת כיפית והרגשה שלא הכל רע בעולם? זה בדיוק הספר שישפר את המצב, ירים לך את מצב הרוח או יעביר לך את הזמן בכיף (האחרון זה מניסיון, קראתי חצי מהספר בזמן שחיכיתי לתיקון של האוטו במוסך).

[הגרר הרים לי את האוטו והספר הרים לי את מצב הרוח]


למרות השם של הספר אין בו שום דבר חידתי או אפלולי, הוא גלוי כל כולו עם הקוראים מההתחלה ועד הסוף, כמעט צפוי אבל באופן חינני ומודע לעצמו. זה לא ספר שבא לעורר אי נוחות או להעלות שאלות קיומיות, זה ספר גלוי לב שבא לעשות עיסוי בגב, לתת חיבוק הגון. לכולם יש את הסופט-ספוט, זה שמתרגש מרגעים רומנטיים, מסופים טובים, מתמונות של חתולים באינטרנט, מתמונות ההשראה הכי קיטשיות שיש.
הספר הזה קורא לכולנו לאמץ את הצד הזה בשמחה ובאהבה, להפסיק להסתיר אותו, לא להתבייש, להוציא את אפקט הגילטי מן הפלז'ר.


[לא לפחד להנות]


אמה קוריגן היא הגיבורה שמושכת אותך לנרטיב שלה במהירות מסחררת כשהיא פותחת את הספר בחמישה עשר סודות שהיא מגלה לנו על עצמה; זוהי גיבורה מתמסרת שהקוראים נמצאים בתוך הראש שלה עוד לפני שמישהו מספיק להגיד "וואו, מה קורה פה". כמו עמיתתה לז'אנר ברידג'יט ג'ונס, היא מצטיירת בהתחלה כמעין מגנט למזל רע: כל מה שהיא רוצה לא באמת הולך לה, היא תוקפת עם כל מה שיש לה במצבים שבהם צריך עדינות ומהססת כשעליה להפגין אסרטיביות.


היא שומרת סודות שמיתדפקים על הגולגולת שלה מבפנים ולא נותנים לה מנוחה – לא סודות גדולים ואיומים חלילה, סתם סודות קטנים ומשונים מהסוג שהופך אותנו למי שאנחנו. העניין הוא שאמה חסרת ביטחון לגבי מי שהיא ומה שהיא מתחת לכל זה היא ככל הנראה מרגישה שהיא לא טובה מספיק. היא מציבה את עצמה מול המודלים הבלתי אפשריים שסביבתה הקרובה מציבה לה ולא מסוגלת שלא להרגיש עד כמה היא לוקה בחסר.

אחרי פגישה עסקית שלא עולה יפה, אמה עולה שיכורה מאוד למטוס ושופכת את ליבה בפני הזר הראשון שמביע אפילו בדל עניין בה ובדבריה. היא מספרת לו דברים אינטימיים, שטויות קטנות ומביכות שאם ידעו עלינו יהיה לנו ממש לא נעים להסתכל לאנשים בעיניים. כשהיא נזכרת אחר כך בדברים שהיא סיפרה לזר גמור היא נתקפת מבוכה איומה, ומנחמת את עצמה בכך שמדובר בזר גמור שהיא לא תראה שוב לעולם.


ואז, כמתבקש על פי כל כללי וחוקי הז'אנר, היא רואה אותו שוב. הוא עומד לצד הבוסים שלה, בוחן את המשרדים. חלק מהזכויות של אחד ממקימי התאגיד, אתם יודעים איך זה.


מתחילה ביניהם מערכת יחסים של אהבה-שנאה שמתודלקת במבוכה האיומה של אמה בפני האדם שיודע עליה הכל והיא לא יודעת עליו כמעט כלום, בעוד הוא כמעט יוצא מגדרו כדי להראות לה שהוא האזין לכל מילה שלה בתשומת לב רבה. 

אבל הנה מה שאני הכי אוהבת בקיטש אנגלי משובח כמו שיש בספר שלפנינו: יש לו מה להגיד. הוא לא נמצא שם נטו בשביל התענוג והריגוש, הוא לא שם לעצמו מטרה אחת ויחידה של להביא אותנו לשיאים של רגש שסף הגירוי שלהם הולך ועולה. הוא שם כדי לספר סיפור מהנה ותו לא, ולכן הוא מצליח לומר משהו אמיתי שיכול להדהד בלב של כל אחד מאיתנו. האמירה שלו קצת יותר מורכבת מ-"בחור פוגש בחורה בואו תראו כמה לוהטטטט פהההה" – היא מביאה אותנו לבחון את החיים שלנו במשקפיים קצת יותר וורודים ולפתח קצת חמלה כלפי עצמנו, בעולם שתובע הישגיות. יש לה לא מעט ביקורת על החברה הבריטית המודרנית בעניין הזה, והיא מציגה באופן חסר רחמים את הצורך להיות "הנכונה" בכל תחומי החיים.


התרבות הבריטית, כך נדמה, מאז ומעולם נהתה אחרי הפשטות וראתה בה (לא תמיד בצורה ריאליסטית במיוחד) איזושהי מעלה או דבר שיש לשאוף אליו. לכן לא התפלאתי למצוא בספר הזה אודה לאישה הממוצעת, כמעט מניפסט שמהלל את "הבחורה מהרחוב": לא גאונה, לא זוהרת, לא מיליונרית ולא מפורסמת, כזו שלא עשתה אף פעם שום דבר מיוחד, ובכל זאת הסודות הקטנים שלה הופכים אותה למיוחדת. ובסופו של דבר הייחוד הזה של האדם, או האישה מן הרחוב זה מה שהופך את הספר הזה לספר העוסק בטיבה של האהבה; כי זה מה שאהבה עושה, את מיוחדת בשביל האנשים שסביבך, ו-וואלה, לפעמים זה כל מה שאת צריכה להיות, למרות מה שהפרסומת לשמפו ותמונות של דוגמניות באינסטגרם מנסים לשדר לך.


בשורה התחתונה, אם בא לך קיטש חכם זה הספר בשבילך. זה כמו קרואסון ליד הקפה בתור ארוחת בוקר - לא מאוד מזין אבל מספק ביותר, מתוק למדי אבל לא עד כדי בחילה ולא משאיר אחריו טעם לוואי אלא רק תחושה נעימה.

האם אני יכולה לקרוא באנגלית? כן, אני יכולה. האם היה לי כיף באותה המידה לקרוא באנגלית? ובכן, אני לא בטוחה בכלל. זה ספר כיפי שאמור לתת מנוחה לראש וללב, והשפה של דנה טל המתרגמת אכן מעניקה משענת נוחה ונעימה להניח את הראש בכיף ובטבעיות ופשוט להנות מהסיפור, שזה בתאכלס מה שתרגום טוב אמור לעשות.

קריאה מהנה!

לעמוד הספר

הוצאת הכורסא

תרגום: דנה טל

עריכה: חמוטל לוין

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות