הז'אנרים
כל הז'אנרים
לא מאהבת צ'ונג אלא משנאת יערה
18/11/2017 10:59

החמישית של צ'ונג לוי הוא סיפור מד"ב-פילוסופי נטול יומרות באופן נדיר במחוזותינו.

כמו שאר הספרים של יואב אבני הוא נטוע עמוק במציאות שאנחנו מכירים וספוג בהוויה הישראלית, ובכל זאת חורג מעבר לגבולות המציאות אל ממלכת הדמיון, מטמיע אותה בכאן ועכשיו בטבעיות כאילו הייתה שייכת מאז ומעולם.

צ'ונג לוי, ממוצא מעורב (אב ישראלי ואם סינית) איבד את הוריו בתאונה כשהיה בן 8. הוא מאומץ על ידי משפחת מוסקוביץ, שם הוא מפתח את עצמו, וגם קראש חסר סיכוי על בתם היפהפייה של המוסקוביצים, אחותו החורגת וחברתו הטובה ביותר, יערה.

הספר פוגש אותו בדיוק כשהתחיל את חייו באמת, כשהרגיש שסופסוף קם והתנער מהטרגדיות של נעוריו – הוא הכה שורשים, מנהל בית קפה מצליח, ושומר על קשר ככל האפשר בשיחה השבועית עם יערה, אהובת נעוריו המתבודדת בניסיון לסיים את הדוקטורט בבאר שבע.

היתקלות לא אקראית בכלל עם מה שהוא מכנה "שתי גורילות ארצישראליות" עטויות חליפות ואוחזות בתגים. ההתיקלות מניעה שרשרת של התרחשויות ודוחפת את העלילה, כביכול מוכרת וכמעט נדושה, ועם זאת בלתי צפויה בעליל הודות לתוספות הרבות והמפתיעות המקשטות אותה.

דרך גיבור מהורהר ומתבונן בוחן יואב אבני רעיונות פסיכולוגיים ופילוסופיים מרתקים – מפירמידת מסלו השזורה לכל אורך הסיפור, דרך החיפוש האנושי אחר האושר, יהדות, ועד לסוליפיזם. הרעיונות ודמויות המשנה כרוכים אלה באלה, ונראה שצ'ונג חושב על הרעיונות כמו על האנשים שהוא פוגש, תוהה על קנקנם ומעמיק לחשוב על מהותם ועל מקומם בעולם.

לא תמיד פוליטיקלי קורקט בבדיחות ובתיאורי המצב הקומיים שלו, אבל תמיד מבדר ומקורי, מעורר מחשבה ומושך את הלב. הגיבור מעורר הזדהות והשפה הלא פשוטה בה בחר המחבר לספר עליו מעמיקה את ההזדהות עוד יותר – המחבר נטל על עצמו את המשימה הבלתי אפשרית כמעט לכתוב את ספר כולו בגוף שני הווה - אתה הולך, אתה כותב, אתה עושה

באשר לדמות הנשית הראשית – ובכן, עליי להודות שלא סבלתי אותה, מכל הלב.

כן – היא גרמה לגיבור הראשי לסבול, וממקור מוסמך מאוד (ע"ע הסופר) אני יודעת שלא רק או שאוהבים או ששונאים אותה - הרבה אנשים לא חיבבו אותה בלשון המעטה, בגלל הסבל שהיא גורמת לגיבור הראשי, המאוהב בה ללא תכלית.

ובכן, זו לא הסיבה שבגללה לא סבלתי אותה. ייתכן שמה שתרם מאוד לטינה שלי כלפיה היא דווקא הסגידה המוחלטת של המספר אליה. בשלב מסוים פשוט נמאס לך לשמוע את החפירות שלו על כמה שהיא מושלמת כשדי ברור מכל מה ששומעים עליה שהיא מתנשאת, פרפקציוניסטית, צדקנית ומרגיזה. אבל גם זה לא לגמרי העניין.

שנאתי אותה כיוון שהדמות שלה אנוכית ומרוכזת בעצמה בצורה בלתי רגילה. עד כדי כך שהפתרון שהיא מציעה לכל בעיות העולם טמון ביישור קו עם יכולותיה שלה. היא מעוניינת לשטח את העולם ולמחוק את ההבדלים בין בני האדם כמו באחרונת הדיסטופיות, עד כדי כך שהייתי מצפה ממנה להיות הנבלית הראשית ולא הגיבורה, בטח בספר מדע בדיוני. אבל רצה הגורל והיא הדמות הנשית החיובית – ולצערי לא מצאתי שום דרך להתחבר אליה ולהזדהות איתה.

עם זאת, אני מעריכה מאוד את היכולת של הכותב ליצור דמות כל כך מעצבנת, שעשויה להזכיר לא מעט דמויות שנתקלים בהן בחיים האמיתיים; לא חסרים אנשים גבוהי לבב ואנוכיים, עיוורים לחלוטין לצרכיהם ולרגשותיהם של אחרים ובטוחים שהעולם היה הרבה יותר טוב אילו רק אנשים היו קצת יותר כלילי שלמות כמוהם. לא פשוט ליצור דמות כל כך מעצבנת, ואחרי הכל, ספרות אמורה לעורר רגשות, בין אם חיובים או שליליים, ואם היא הצליחה בזה אזי שמדובר בספר מוצלח. עובדה – מדי כמה זמן אני עוד עוצרת כדי להתעצבן על יערה, לדפוק את כף היד במצח ולגלגל עיניים.

בסופו של דבר מדובר בספר מהנה מאוד ששוצף במהירות ובהנאה וכולי תקווה שיעורר השראה בכותבים ישראליים רבים אחרים להוציא לאור ספרי מד"ב ופנטזיה מקומיים.

לרכישת הספר

להמלצות נוספות בבלוג

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות