הז'אנרים
כל הז'אנרים
החיים חלקי שבע
23/11/2017 04:27

אני מקווה שאני לא חוטאת פה לחיבה האינסופית שלי לפנטזיה, אבל כשאני רואה את התווית של "סיפור אמיתי על החיים שלנו" אני מתרגשת ממש ומכינה את הממחטות. התוויות הללו מופיעות על סדרה יפהפייה של ספרים (חשוב לציין – לא מדובר בסדרה בהמשכים, כל ספר עומד בפני עצמו) העוסקת במתבגרים, בני נוער וילדים על סף בגרות, מציגה את העולם שלהם, את הבעיות שלהם ואת ההתמודדויות שלהם. להגנתי ייאמר שהסדרה לא חפה לגמרי מפנטזיה ומדע בדיוני, שכן יצירות מד"ב-פנטזיה מהוות חלק אינטגרלי מהעולמם של לא מעט מהגיבורים הראשיים, ולכן הספרים האלו מפוצצים ברפרנסים ליצירות איקוניות בז'אנר. אגב, גם גיקים של מוזיקה יאהבו את הספרים האלו כי יש בהם לא מעט התרפקות על שירים נוסטלגיים.

בגדול זהו סיפורה של וילו צ'אנס, ילדה מאומצת עם בעיות תקשורת מסוג כלשהו, שחווה טרגדיה איומה. אופייה הייחודי מקבץ סביבה אוסף של אנשים בעלי כוונות טובות, שכל אחד מהם תמהוני בדרכו שלו. האנשים המסייעים לה, ולעצמם דרכה, הם כאלה שהחברה דחתה מתוכה, או בחלק מהמקרים התנערו מהחברה והעדיפו לחיות לצד החיים. מבלי לדעת שהיא עושה זאת, מותחת וילו חוטים בלתי נראים בין האנשים המקיפים אותה, מניעה אותם לפעולה וכורכת סביבם מעטפת שקופה של מזל, באורח כמעט על-טבעי.

כמו הספרים האחרים בסדרה, הספר הזה מקסים, סוחף ומרגש. התיאורים מאוזנים מאוד, הדימויים יצירתיים אבל ברורים, הדמויות מעוררות אמפתיה ומתחבבות בקלות.

יחד עם זאת, הספר הזה הרגיש לי כאילו הוא קצת נסחף עם כמות המסרים החיוביים שהוא מנסה לקדם. לא פעם הרגשתי כאילו אני קצת הולכת לאיבוד בין האג'נדות בעקבות הצפה של נושאים חברתיים. ההצפה הזו נראתה מאוד מכוונת, והיא הקשתה עליי כקוראת לצלול לעומק הנושאים שהמחברת מנסה לקדם.

היחס של הספר לבני מיעוטים ובעלי מוגבלויות הרגיש קצת כמו ניסיון לסמן "וי" על ייצוגים חיוביים, עד שזה נראה די מאולץ. בסופו של דבר הייצוג הזה שמסתכם בהנחת תווית על דמות חיובית כלשהי רק מנציח ביתר שאת את היעדר הייצוג הנאות של דמויות כאלו, שיהיו שלמות, מורכבות ומעניינות עם פגמים ואופי מובחן.

בנוסף על כך, עומס של בעיות פיסיות, כלכליות ומנטליות המקשות על חייהן של הדמויות הקשה עליי מאוד כקוראת להבין לאן הספר הולך, מה אמור לקרות ומה אני אמורה להבין מזה. לא היה שום מיקוד על הקשיים והמאבק של הדמויות – המחברת חלפה על פניהם ביעף בלי להעיף בהם מבט שני. שום דבר לא נאמר לגבי קושי והתמודדות, מלבד העובדה שהם שם, מעטרים את העלילה כמו שלט קרטון.

זה הציק לי, כי אחד הדברים שאני אוהבת בסדרת "סיפור אמיתי על החיים שלנו", זה שברוב הספרים בסדרה יש מסר מובהק שהמחבר אפילו לא מנסה להסתיר. בספרים האלו ישנה התמקדות בבחינה של תופעה חברתית אחת מסוימת על כל היבטיה, למשל הספר "13 סיבות" שכבר סקרתי בעבר ועסק בבריונות בבית הספר בדגש על בריונות כלפי נערות וסלאט-שיימינג.

אני נהנית להרגיש את האג'נדה ולהבין את המסר – נו מה לעשות, גם מאסטרנטית לספרות מתעייפת לפעמים ממשמעויות נסתרות ומעוניינת שיגישו לה את המסר באותיות גדולות לצד כוס קפה ופרוסת עוגה. אין לי בעיה עם ספר שבא לספר סיפור בלי אג'נדה – להיפך, אני תמיד שמחה לראות סיפורים כאלה שמטרתם לענג את המאזין, הצופה או הקורא ותו לא. אבל זה לא מה שקורה בספר הזה. "החיים חלקי שבע" הוא מקרה מובהק של "מרוב עצים לא רואים את היער", ומרוב בעיות לא רואים את המסר החברתי, וחבל.

עניין נוסף שאני מתלבטת לגביו בקשר לספר הזה – שבעצם כשחושבים על כך הוא נוכח ברבים ספרי הסדרה ולא רק ב"החיים חלקי שבע" (13 סיבות הוא חריג בנוף במובן הזה), הוא סצנות ודמויות אידיאליים שניתן למצוא בלא מעט מספרי הסדרה (כן, "פלא", אני מדברת אליך). גיבורים ודמויות משנה נוטים לעשות את "הדבר הנכון" ולהצטייר כמעין מלאכים עלי אדמות. במובן הזה, הספרים הללו שטוענים ל"מציאות" מוכרים פנטזיה שעשויה להיות לפעמים מסוכנת הרבה יותר מפנטזיה המכילה כוחות קסם ודרקונים. המציאות שלהם הרבה פעמים מסוידת היטב שלא יראו את הסדקים, מיופה ומאופרת באורח שעשוי לשטח את המסר העמוק ולהעביר עליו מערוך הוליוודי.

אני משתדלת להתנסח פה מאוד בזהירות כי ברור לי שיש אנשים גדולים מהחיים גם בחיי היומיום וכיוון שגם אני, כמו רבים אחרים, משתוקקת לפנטזיה הזו ומייחלת שכך ייראה העולם. ברור שספר מציאותי לא חייב להיות כולו ריאליזם קודר ואפור ובכל זאת משהו צורם י במכירה של הספרים האלה כ"מציאותיים" ו"רלוונטיים לחיים שלנו" יותר מאשר ספרי פנטזיה אפית. 

אולי בסך הכל מדובר פה במעין עלבון אישי שלי כחובבת פנטזיה מהסיווג של הארי פוטר ושר הטבעות כ"ספרים דמיוניים וחסרי ערך" - ביקורת ששמעתי גם מבני נוער וגם ובעיקר ממבוגרים ודמויות חינוכיות. גם כאן אני מבינה את הבעיה – לנוער שאינו חובב פנטזיה קשה למצוא אלטרנטיבות .רבים מספרי הילדים והנוער כיום רוכבים על ההצלחה של הארי פוטר ומנסים לשחזר את התהילה, משאירים את הנוער שאינו חובב פנטזיה עם מעט מאוד אפשרויות, והסדרה הזו בהחלט מספקת להם מענה איכותי.

עם זאת יש לקחת בחשבון שבסופו של דבר, כל הספרים מוכרים לנו סוג של פנטזיה, לטוב ולרע. האם אני ממליצה לקרוא אותו? חד משמעית כן. הוא מהנה, מרגש וקולח. נכון, הוא לא הותיר חותם עמוק, רושם בל ימחה שחקוק לעד על לוח ליבי – אבל מי אמר שכל ספר חייב לעשות זאת?

אי אפשר לסיים בלי קרדיט ליעל אכמון על התרגום המקצועי שלה. הספר הציב כמה וכמה אתגרים שקשורים לתחומי ידע לא מעטים המעורבבים בו והיא עמדה במשימה בקלות. הרבה מהזרימה של הספר מתרחשת הודות לתרגום שלה.

בסך הכל מדובר בספר מהנה ומקסים ומומלץ לחובבי הז'אנר. קריאה מהנה!

לעמוד הספר

המלצות נוספות בבלוג

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות