הז'אנרים
כל הז'אנרים
טבעת למשוך בם ולקשרם: ברית עולם מאת טיארי ג'ונס
24/02/2019 10:02

זה לא ספר על גזענות. לא ישירות, בכל אופן. 

הגזענות והאפלייה הממסדית אמנם מניעות את העלילה אבל נמצאות בעיקר ברקע של ההתרחשויות. אז אם חיפשתם ספר שעוסק בעימות ישיר של אנשים לא לבנים מול חברה לבנה, מערכת צדק לבנה ואנשים לבנים, אני ממליצה בחום על "אל תיגע בזמיר" או "השנאה שנתתם" - שניהם פשוט מצויינים. הספר הזה עוסק בנושאים קרובים אמנם, אבל מזווית שונה לגמרי. וככל שאני יכולה לראות, הוא שונה מאוד בנוף.

ברית עולם של טיארי ג'ונס הוא סיפור אהבה וסיפור משפחתי יפהפה ועדין, מלא רגש וכאב, הנוגע בקשרים שבין הורים וילדים, נשים וגברים. הוא עוסק באספקטים פנים חברתיים של הקהילות הלא לבנות בארה"ב, והקשר שלהן אל החברה הלבנה מועט ביותר, למעט מתן הרקע לאירועים. אני ממש אוהבת את זה בספר כי זה נותן ביטוי, קול וייצוג לחברה שהסיפור שלה לא מסופר לעתים קרובות מספיק.

סלסטיאל ורוי הם זוג יפה, מלומד ושאפתני; על פניו דומה כי שניהם נמצאים על המסלול המהיר להצלחה. חיי הנישואין שלהם מתחילים בזוגיות מלאת תשוקה, באמון זהיר ושברירי, בבעיות הרגילות שבין כלה לחמותה ובשאלת הילדים המרחפת כיום כמעט מעל כל זוג המחליט למסד את הקשר.

אבל משהו קורה שמנפץ את האידיליה המתהווה ומסיט את החיים ממסלולם: רוי נאשם בפשע שלא ביצע, והנסיבות אינן לטובתו.

כאן העלילה מקבלת תפנית מעניינת. ההתרחשות בין כתלי בית המשפט מפנה את מקומה מהר מאוד למה שקורה בתוך המשפחה, לאופן שבו כל אחד מבני המשפחה מגיב למאורעות, ולטלטלה העמוקה שעוברים היחסים בין הדמויות. ההשלכות של הלילה הגורלי מתגלות בזו אחר זו ונראה שהן מחמירות עם כל עמוד שהופכים בספר.

פרטים חדשים נחשפים על על בני הזוג, על משפחותיהם ועל חבריהם הקרובים, סודות מן העבר מתגלים מפתאומיות ומשנים את כל התמונה. כעת על כל אחת מן הדמויות להחליט איזה מן אדם היא רוצה להיות, והתשובה לכך ככל הנראה קשורה בספר לבלי הפרד בשאלה איזה אדם תהיה בתוך המשפחה שלך, אילו איכויות של האישיות שלך מתבטאות בזוגיות שלך?

כמעט כל אחת מן הדמויות בספר מקבלת החלטה שהיא על פניו שנויה במחלוקת המערבלת שוב את קלחת היחסים המשפחתיים, וטיארי ג'ונס בכשרונה הרב מצליחה להראות לנו הקוראים את הסיטואציה בכל פעם מנקודת מבט שונה לגמרי, לגרום לנו להבין, אם לא ממש להזדהות עם האדם שעושה את המעשה שהוא לא תמיד המעשה הנכון וההגיוני.

שבו את ליבי במיוחד הסצינות המתכתבות כמעט ישירות עם ה"אודיסאה" של הומרוס, בייחוד עם חזרתו (האלימה משהו) של אודיסאוס אל ביתו; על פי "האודיסיאה" המתארת את מסעו בן עשרים השנים של אודיסאוס בדרכו חזרה הביתה ממלחמת טרויה, לאחר שהרג את המחזרים שהמתינו לאשתו העשירה והיפה שתבחר באחד מהם על פני אודיסאוס, מתייצב אודיסאוס בפני פנלופה. היא מחליטה להעמידו במבחן אחד אחרון ומספרת לו כבדרך אגב שהיא הורתה למשרתים להזיז את מיטתם. מיטתם של אודיסאוס ופנלופה נבנתה סביב עץ חי, וכאשר אודיסאוס מזדעזע מהמחשבה על כך שכרתה את העץ היא מאמינה כי הוא אכן בעלה האמיתי ששב הביתה ממסע של עשרים שנה ונופלת את צווארו.

[שון בין בתפקיד אודיסאוס, מתוך הסרט "טרויה", שבו הדמות שלו שרדה באופן מפתיע]

המחזרים, העץ סביב המיטה, השאלה האם הוא עודנו עומד או נכרת ומי אחראי לכריתתו שוברת את הלב, בהקשר של "ברית עולם", וטיארי ג'ונס. גם מקומה של שירת הסירנות לא נפקד מן העלילה, ואפשר לומר שג'ונס מחלצת אותה מן הסטריאוטיפ הסקסיסטי העתיק על קולה של האישה המפתה והקטלנית.

הרומן עוסק לא מעט באבהות ובצדדים השונים שלה. ג'ונס לא מייפה ולא מכסה את השיח על היעדרות ונטישה אבהית שנעשית לעתים מכורח ולעתים מבחירה מבחירה, אבל היא גם מציבה את האפשרות האחרת ורוקמת בחוט עדין קשר אוהב, מכיל וטיפולי בין אב לבנו, נאמנות בלתי מתפשרת שנמשכת לתוך חייהם כמבוגרים.

ואי אפשר לסיים בלי מילה על התרגום המקסים והקולח של נעה בן פורת. בעיקר בשם הספר, שהפך מ"נישואין אמריקאיים" הבנאלי משהו לטעמי ל"ברית עולם" הפואטי והמסקרן.

אז כאמור, במקום ספר נוסף על מאבק בהגמוניה שחוזר בסופו של דבר לעסוק בחברה הלבנה המיוצגת לעייפה בכל רחבי המדיה, טיארי ג'ונס כותבת סיפור משפחתי אנושי ומופלא שמרחיב את הלב. הוא יישאר אתכם לעוד הרבה מאוד זמן, באחריות!

לעמוד הספר

לרשומות נוספות בבלוג

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות