הז'אנרים
כל הז'אנרים
כל התגיות
הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו – שבע דקות אחרי חצות
06/08/2017 15:20

למה אנחנו זקוקים לפנטזיה? האם היא עוזרת לנו לברוח מהמציאות, או להסביר אותה ולהתמודד איתה? פטריק נס מתמודד עם השאלות האלה ועוד רבות אחרות בספר המופלא "שבע דקות אחרי חצות" יצירת מופת מטא-ספרותית וספר פנטזיה ריאליסטי להחריד.


ניגשתי אליו אחרי שצפיתי בטריילר לסרט (שאגב, הוכרז כסרט הפנטזיה הטוב ביותר לשנת 2016 באתר "הספרייה הפנטסטית"), בציפייה למצוא ספר פנטזיה קלאסי לנוער – אני הכי מכירה את התבנית מלפני ולפנים, ולכן חשבתי שאני יודעת פחות או יותר למה לצפות.


ובכן, הספר הפתיע אותי לגמרי. וזה היה נהדר!


[שבע דקות אחרי חצות – תמונת הסרט]


קונור בן השלוש עשרה הוא בן לאם חולה ולאב שחי עם משפחתו החדשה מעבר לאוקיינוס האטלנטי. הוא נאלץ לסבול את נוכחותה של סבתו הנוקשה וקצרת הרוח, סיוטים איומים מענים אותו בלילות ובבית הספר אף אחד לא ממש רואה אותו מאז שאמו חלתה – למעט הבריונים של בית הספר שסימנו אותו כמטרה.


ואז המפלצת מגיעה.


המפלצת קוראת בשמו, אבל מתעקשת שהוא זימן אותה. היא דורשת ממנו דבר מה שהוא לא יכול ולא רוצה לתת לה, והיא דומה דמיון מטריד מאוד לעץ הטקסוס שנשקף מחלונו של קונור.


הופעתה של המפלצת מלווה בתופעות מוזרות, שהולכות וגוברות ככל שהמצב בביתו של קונור מידרדר. הפער בין דמיון ומציאות הולך ומיטשטש, העל טבעי חודר ביתר שאת אל המרחב הביתי ככל שנוכחותו של המוות נעשית יותר מוחשית ומאיימת.


המפלצת, כמו יצורים מיתיים רבים לפניה, מדברת אל קונור בחידות: היא מספרת לו סיפורים מורכבים, על מעלליה וניצחונותיה, מעשיות שאין בהן טובים ורעים – רק אינטרסים ואלטרנטיבות. כשקונור שואל אם המעשיות שלה אמורות לחנך אותו היא צוחקת צחוק מצמרר.


[המפלצת של קונור – גרסת הסרט]


מבחינתי, כמי שפתחה את הספר בציפייה לספר פנטזיה הארדקור, התיאורים של המפלצת היו פשוט מעולים. היא לא הייתה מה שציפיתי לו בכלל, אבל היא הייתה מדהימה – מפחידה, מאיימת, מסקרנת, פראית ובלתי צפויה כמו סיפור טוב. התאכזבתי בכל פעם שהיא הלכה, שמחתי בכל פעם שהיא הופיעה ובכיתי המון כשהבנתי מה התפקיד האמיתי שלה, מה המטרה שלשמה היא באה.


הספר בוחן מזוויות שונות את הצורך האנושי שלנו בסיפורים, את התפקיד המורכב שהם ממלאים בחיינו, את הכוח שיש להם להשפיע על המציאות וגם את המגבלות שלהם.


הסיפורים מתוארים כדברים עתיקים, קמאיים, פראיים ובלתי ניתנים לשליטה, מעין ניסיון להשיב אותם למקורות המיתולוגיים שלהם, כמו תזכורת לימים שבהם בני האדם היו צופים באיתני הטבע ורואים בהם אלים, ענקים, טרולים, גמדים, פיות ומפלצות. 


[עץ טקסוס מקור]


הקשר בין המפלצת לעץ הטקסוס מרתק: הטקסוס הוא עץ ירוק עד שהפולקלור מייחס לו תכונות מיסטיות. העץ מרעיל, מרפא ומשמש גם לנוי, מה אין פלא שהוא הסמל הטוב ביותר שמצא פטריק נס לייצג בעזרתו את כוחם של סיפורים?


אני מכירה את זה מעצמי וממקורות ההשראה שלי וגם מלימודי ספרות אנגלית (היי וורדסוורת'! מ'נשמע, קופר? איך הולך שם, מר בלייק?) שהספרות והטבע נמצאים במערכת יחסים ארוכה, גם אם לא מונוגמית, כבר הרבה מאוד זמן, והאופן שבו נס הראה זאת בספר הצליח לרגש אותי מאוד. הוא הזכיר לי למה אני אוהבת פנטזיה, למה ספרות חשובה לי כל כך.


מעניין לראות שבתור סיפור התבגרות והתמודדות המסופר דרך אלמנטים פנטסטיים, לא מוזכרת בו אפילו יצירה מוכרת אחת. קונור הוא אמנם ילד דחוי בלי הרבה חברים, אבל המחבר נמנע מלהפוך אותו לגיק האולטימטיבי שמוצא מפלט בספרייה וקורא "שר הטבעות". זו בחירה מעניינת ודי אמיצה, כי בסיפורי התמודדות אחרים דוגמת הספר "פלא" מאת ר"ג פלאסיו, יצירות פנטזיה שונות מתרבות הפופולארית מוזכרות לא פעם ולא פעמיים כחלק מההתמודדות של הגיבור.


[הספרייה – המפלט האולטימטיבי בשביל כולם? מקור]


זה סקרן אותי, קומם אותי ומצא חן בעיניי בעת ובעונה אחת. מצד אחד, נס לא דחף לי בכוח אהדה לגיבור דרך האהדה המשותפת לספרים. זה הקל עליי למצוא נקודות הזדהות אחרות עם הגיבור הראשי ולחבב אותו בזכות עצמו – ותאמינו לי, זה לא קל בהתחלה. קונור הוא אגוז קשה לפיצוח, דמות מורכבת ומעניינת. זה גם הופך את קונור לדמות מהימנה למדי של נער מתבגר, שלא תמיד מתנהג כמו שאנחנו כקוראים מבוגרים רוצים שהוא יתנהג (ותודה לנדב אלמוג על התובנה).


מבחינתו של קונור, לפחות בהתחלה, מפלצות זה "לילדים" וסיפורים הם מטופשים ודידקטיים – עד שהוא נאלץ לפגוש בהם את עצמו. בתור נער על סף בגרות, הסיפורים שהוא יספר לעצמו על עצמו ועל העולם שלו יישארו איתו, ינחו אותו, ייעצבו את הזהות שלו ואת העתיד שלו. לכן אין לו ברירה אלא להישיר מבט אל הסיפורים ולראות את האמת, להבין את המורכבות שלו כיצור אנושי, לחיות איתה ולקבל אותה. הרגע שבו זה קורה הוא אחד הרגעים הכי מרגשים שקראתי אי פעם.

התרגום של עפרה אביגד נהדר - היא התמודדה מעולה עם אתגרים תרגומיים שהציב הספר, למשל התנגשות-תרבותית בין הבריטים לאמריקאים, והשימוש שלה בעברית מעביר היטב את הפראות הקמאית של האגדות האירופאיות אליהן רומז הספר. 


בשורה התחתונה זה ממש לא ספר הפנטזיה לנוער שציפיתי שהוא יהיה. ספר חזק, טעון ומרגש ברמות, ממליצה בחום.

לעמוד הספר

לרשומות נוספות בבלוג

אם אתם אוהבים ספרות פנטזיה, מיתולוגיה ואת הקשר ביניהם, אתם מוזמנים מאוד ל"כנס מיתופיה" ב-24 באוגוסט בספרייה המרכזית במודיעין. יהיה מחכים, מעמיק ומהנה! 

תגובות

הוסף תגובה

עליך להתחבר כמשתמש רשום על מנת להוסיף תגובה.

לחץ כאן להתחברות