הז'אנרים
כל הז'אנרים

אמיל זולא

סופר
סגנון: ספרות קלאסית
מדינה: צרפת
שפה: צרפתית
יצירות בולטות:

איך מתים, גן עדן לאישה

תאריך לידה: 2 באפריל 1840
מקום לידה: פאריז, צרפת

על אמיל זולא

על אף שנולד בפאריז בילה זולא את שנותיו המוקדמות בפרובאנס בדרום צרפת, היכן שאביו, מהנדס ממוצא איטלקי, היה מעורב בבנייה של מערכת מים. זולא האב נפטר ב-1847, והותיר את מאדאם זולא ואת בנה הצעיר בקשיים כלכליים.


ידידו של זולא לספסל הלימודים היה הצייר פאול סזאן, שחבר אליו לאחר מכן בפאריז והכיר לו את אדוארד מאנט ועוד ציירים אימפרסיוניסטים.


זולא השלים את לימודיו בליס סיינט לואיס בפאריז, לאחר שנכשל פעמיים בבחינות שהתנו את המשך לימודיו, וב-1859 היה עליו להשיג מקצוע להתפרנס ממנו.


בשנתיים הבאות היה זולא מובטל וחי בעוני מחפיר. הוא התקיים ממכירת המעט שנותר לו מרכושו וגם, כך אומרים, מדרורים שתעו אל עליית הגג שלו.


לבסוף, ב-1862 חברת פרסום בשם LCF האצ'ט שכרה את שירותיו כפקיד, ולאחר מכן הוא קודם למחלקת פרסום.
כדי להבטיח את הכנסתו ולהשאיר חותם בעולם המילה הכתובה, החל זולא לכתוב מאמרים אקטואליים למספר כתבי עת. הוא כתב גם סיפורים, תחביב שהחל עוד בימי נעוריו.


ב-1865 פרסם זולא את הרומן הראשון שלו, וידויו של ענן – רומן מלוכלך מאוד וחצי אוטוביוגרפי שמשך מיד את תשומת לב הציבור והמשטרה ועורר חוסר שביעות רצון אצל מעסיקו של זולא. לאחר שביסוס מעמדו כסופר סיפק לו די הכנסה בכדי לתמוך בו ובאמו, דלה ככל שתהיה, בתור עיתונאי עצמאי התפטר זולא מתפקידו בהאצ'ט כדי לתת דרור לנטיותיו הספרותיות.


בשנים שלאחר מכן המשיך זולא לפתח את הקריירה שלו כעיתונאי, ובמקביל פרסם עוד רומנים: Thérèse Raquin ב-1867, סיפור על רצח ותוצאותיו שנותר פופולרי עד היום, ו-Madeleine Férat ב-1868, ניסיון בלתי מוצלח ליישם עקרונות של תורשה לרומן.

היה זה העניין שגילה זולא במדע בסתיו 1868, שגרם לו לחשוב על הרעיון לכתוב סדרת רומנים רחבי יריעה בדומה ל"קומדיה האנושית" של אונורה דה באלזאק, שפורסמו בתחילת המאה. הפרוייקט של זולא, שהיו בו 10 רומנים שכל אחד מהם מתאר אדם אחר באותה משפחה, התרחב בהדרגה להכיל עשרים כרכים של סדרת: Rougon-Macquart . הכרך הראשון בסדרה, The Rougon Family Fortune, החל להופיע כסדרת ספרים ב-1870, אבל הוצאתו לאור נפסקה בעקבות מלחמת צרפת-פרוסיה ביולי, ובסופו של דבר פורסמה כסדרת ספרים באוקטובר 1871. זולא המשיך להפיק את עשרים הכרכים הללו, רובם ארוכים מאוד, בקצב של כמעט אחד בשנה, וסיים סופסוף את הסדרה ב-1893.


בין שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19 זולא גם הגן על האמנות של סזאן, מאנט, והאימפרסיוניסטים מונה, דגאס ורנואר במאמרים שכתב לעיתונים. בתקופה זו היה נוכח מאוד במפגשים השבועיים של הציירים בדירות סטודיו ובתי קפה, בהם תיאוריות על האמנויות והקשרים בין סוגי האמנות השונים נידונו שוב ושוב בלהט.


אבל ידידותו של זולא עם סזאן ואמנים אחרים ניזוקה באופן בלתי ניתן לתיקון עם פרסום הרומן שלו The Masterpiece בשנת 1886, שתיאר את חייו של אמן פורץ דרך אשר אינו מסוגל להבין את הפוטנציאל היצירתי שלו ובסופו של דבר תולה את עצמו מול הציור האחרון שצייר. סזאן, באופן ספציפי, בחר לראות את הרומן כהערה מרומזת על מזגו וכשרונו שלו.


ב-1870 נישא זולא לגבריאלה אלכסנדרין מלאי, שהייתה שותפה ומלווה שלו במשך חמש שנים, ותמכו יחד באמו של זולא.
בשנות ה-7 המוקדמות הרחיב זולא את קשריו בעולם הספרות, ונפגש לעתים תכופות עם גוסטב פלובר, אדמונד גונקורט, אלפונס דודאט ואיוואן טורגנאב, כולם סופרים שכשלונם בתיאטרון הוביל אותם לכנות את עצמם בצחוק "הסופרים המושתקים".


בתחילת 1878 בית זולא במאדן, על נהר הסיין לא רחוק מפאריז, שימש כמקום מפגש לקבוצת סופרים, שהמפורסמים מביניהם הם גי דה מופסאן וג'ורי קאל האיסמאנס, ויחד הם חיברו אסופת סיפורים קצרים בשם Evenings at Médan שיצא לאור ב-1880.


בתור המייסד והסופר הידוע ביותר של תנועת הנטורליזם זולא פרסם מספר מסות בהן הוא מסביר את התיאוריה שלו על אמנות, למשל The Experimental Novel מ-1880 ו- The Naturalist Novelists מ-1881.


נטורליזם כולל הכפפת הספרות לשני עקרונות מדעיים: דטרמיניזם – האמונה שדמות מסוימת, מזגה והתנהגותה הם פרי תורשה, סביבה ותקופה, והשיטה הניסויית – שכרוכה בתיעוד אובייקטיבי של נתונים מדויקים בתנאים מבוקרים.

אמיל זולא ספרים