הז'אנרים
כל הז'אנרים

פיודור דוסטויבסקי

סופר, עיתונאי ופילוסוף
סגנון: ריאליזם
מדינה: האימפריה הרוסית
שפה: רוסית
יצירות בולטות:

 | החטא ועונשו | שדים | אידיוט | האחים קרמזוב 

תאריך לידה: 11 בנובמבר 1821 תאריך פטירה: 9 בפברואר 1881 מקום לידה: מוסקבה, האימפריה הרוסית

על פיודור מיכאילוביץ' דוסטויבסקי

פיודור מיכאלוביץ' דוסטויבסקי (ברוסית: Фёдор Михайлович Достоевский) היה מהחשובים והגדולים בתולדות הספרות הרוסית והעולמית.

משפחת דוסטויבסקי הייתה ענף של משפחה גדולה ומפוארת מאזור "ליטא הגדולה", שירדה מנכסיה. מוצאה היה מדוסטוייב, כפר בקרבת ברסט ליטובסק, בשעתו חלק מהאימפריה הרוסית, וכיום חלק מבלרוס. אביו של פיודור, מיכאיל אנדרייביץ', עזב בהיחבא את ביתו בהיותו בן 15, ולמד רפואה באקדמיה במוסקבה. בהיותו בן 30 נישא לאמו של פיודור, מריה פיודורבנה, בנישואים מאורגנים.

לזוג נולדו שבעה ילדים , מתוכם פיודור היה השני. למרות שהמשפחה לא הייתה אמידה, כל הילדים זכו לחינוך פרטי יקר. מיכאיל אנדרייביץ', חרף היותו אלכוהוליסט ובעל נטיות לדיכאון, אף השקיע שעות רבות בחינוכם מחוץ למסגרת הבית-ספרית, ולימד אותם לטינית, גיאומטריה ומקצועות חופשיים שונים.

המשפחה כולה גרה בדירה חדרים קטנטנה בבעלות ממשלתית, בבית החולים בו עבד האב. פיודור ואחיו הגדול חלקו חדרון, ארוורה, הצעירה מפיודור בשנה, ישנה על הספה בסלון, ושאר הילדים, הקטנים יותר, ישנו בחדר השינה של מיכאיל ומריה. למרות הקשיים הכלכליים, אביו של דוסטויבסקי התעקש לשמר תדמית של מעמד גבוה, ולשם כך העסיקה לא פחות משבעה משרתים ובבעלות המשפחה היו ארבעה סוסים.

בית החולים מארינסקי, בו התגוררה המשפחה היה ממוקם באחת השכונות הקשות ביותר של מוסקבה. לצדו היו מוסד לחולי נפש, בית קברות לפושעים פליליים ובית יתומים. פיודור נהג לטייל בגן בית החולים, בניגוד לבקשות הוריו, ולשוחח עם המאושפזים, שרובם היו בני המעמדות הנמוכים. משערים כי שיחות אלו היו יסודות ראשוניים בתפיסתו החברתית של דוסטויבסקי, ויצרו את העניין שגילה בנדכאי החברה וחסרי המזל, שהיו גיבורי ספריו.

בהמשך ולמרות שאיפותיו האישיות, נשלח דוסטויבסקי על ידי אביו לאקדמיה של חיל ההנדסה בסנט פטרסבורג, בה החל ללמוד בשנת 1838. הוא שהה באקדמיה במשך ארבע שנים והגיע לדרגת סגן משנה, כאשר במקביל נחשף לראשונה למעגל חברתי של משוררים וסופרים בעיר. בשנת 1942, שלוש שנים לאחר מות אביו, עזב פיודור את האקדמיה הצבאית והחל לנסות את ידו בכתיבה. הכתב הראשון שפרסה היה תרגום של הרומן "אז'ני גרנדה", של הסופר הנערץ עליו, אונורה דה בלזאק. רק לאחר שחרורו מהצבא בשנת 1844, החל דוסטויבסקי ברצינות לכתוב פרוזה, וכתב את הנובלה "אנשים עלובים", שזכתה לביקורות נלהבות.

בשנת 1847 החל דוסטויבסקי לפקוד את מפגשיו של "חוג פטרשבסקי", קבוצת אינטלקטואלים שהתגבשה סביב בן האצולה מיכאיל בוטשביץ' פטרשבסקי ודנה ברעיונות של סוציאליזם וליברליזם. אולם, ב-23 באפריל 1849 ערכה המשטרה החשאית ברוסיה גל מעצרים בקרב החברים בחוג פטרשבסקי, במסגרתו נעצר גם דוסטויבסקי, באישון ליל. הצאר ניקולאי ראה בחומרה את המפגשים והדיונים, שהיו מבחינתו קריאת תיגר על שלטונו, ודרש למצות עם החברים את הדין. דרגותיו הצבאיות וזכויותיו האזרחים של דוסטויבסקי נשללו, והוא ושלושה מחברי החוג האחרים הועמדו מול כתת יורים, אך לבסוף לא הוצאו להורג. דוסטויבסקי נידון, במקום זאת, לארבע שנות עבודות פרך בסיביר, ושירות צבאי לזמן בלתי מוגבל. במהלך השהות בסיביר סבל דוסטויבסקי לראשונה מהתקפי אפילפסיה קשים, אם כי במהלך התבגרותו לקה במספר התקפים קלים. החוויות של דוסטויבסקי בתקופת מאסרו שימשו בסיס לרומן רשימות מבית המוות, שפורסם בשנת 1862.

בשנת 1855, במהלך שירותו בסמיפלנטיסק, שכיום ממוקמת בקזחסטן, פגש דוסטויבסקי את מריה דמיטרייבנה איסאייב, צעירה בת 27 שהייתה נשואה לאלכוהוליסט. השניים ניהלו רומן עד למות הבעל, ובפברואר 1857 נישאו. שנתיים לאחר מכן חזר הזוג לסנט פטרסבורג, שם החל לנהל דוסטויבסקי עם אחיו מגזין ספרותי מצליח. לאחר מות אחיו, לקח על עצמו את הטיפול באלמנתו ובילדיו. כדי לעמוד בהתחייבויות הכספיות שלו כתב ופרסם דוסטויבסקי את הרומן החטא ועונשו בשנים 1866-1865. הוא מכר את כל הזכויות על הספרים שפרסם עד אז למוציא לאור בשם סטלובסקי תמורת 3,000 רובל בלבד. מלבד הזכויות על הספרים הקודמים התחייב דוסטויבסקי לספק לסטלובסקי רומן חדש עד נובמבר 1866. במסגרת העבודה על רומן זה, שיצא לאור בשם המהמר, פגש דוסטויבסקי את אשתו השנייה, אנה גריגורייבנה סאניטקינה. אנה בת העשרים החלה לשמש כקצרנית ורשמת עבור דוסטויבסקי ב-4 באוקטובר 1866. זמן קצר קודם לכן סיימה אנה לקרוא את החטא ועונשו, והיא נמנתה על מעריציו של הסופר. השניים התחתנו בפברואר 1867, וחודשיים לאחר מכן נסעו לחו"ל, זמן קצר אחרי ששניים מנושיו של דוסטויבסקי הגישו תביעות נגדו.

במשך מרבית שנות ה-70 של המאה ה-19 נהג דוסטויבסקי להתעורר בשעה שתיים בצהריים, לשתות כוס תה ולקרוא את העיתון בשעה שהיה מעשן סיגריה מגולגלת. אחרי התה הוא היה מקבל אורחים, ובשעה שלוש בצהריים אוכל ארוחה קלה, עמה היה לוגם כוס וודקה ולועס לחם שחור. לאחר מכן הוא היה נוהג לצאת לטיול רגלי, לרוב עוצר בבית הדפוס. הוא היה חוזר הביתה בשש בערב, אוכל ארוחת ערב עם המשפחה ומשכיב את הילדים לישון. לאחר מכן הוא היה מתיישב לעבוד, ולעתים היה כותב עד שעות הבוקר המוקדמות.‏[56] בשנת 1880 הוא סיים את יצירתו האחים קרמזוב, שהתפרסמה קודם לכן בחלקים בעיתון "רוסקי ווסטניק" (השליח הרוסי). דוסטויבסקי נפטר ב-9 בפברואר (28 בינואר לפי הלוח הישן) 1881 ונקבר בבית קברות טיחבין בכנסיית אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג.

מבחינת היסטוריה ספרותית, נחשב דוסטויבסקי לחלק מהזרם הריאליסטי, אולם כתביו נושאים מאפיינים ריאליסטיים יחודיים: זהו ריאליזם נפשי, ששואב את כוחו מהדיוק הרב של האבחנות הפסיכולוגיות, ומאופן התיאור של חיי הרגש לעומת הפרטים החיצוניים. הפילוסוף המרקסיסטי והמבקר הספרותי ג'רג' לוקאץ' מבחין כי בעוד פאוסט, וילהלם מייסטר, והדמויות המרכזיות שעיצב בלזק, נאלצים להתמודד עם בעיות ומכשולים – הם אינם נהפכים למכשול בעצמם. "רק כאשר האינדווידואל פונה פנימה, רק כאשר אינו מצליח למצוא לעצמו נקודת ארכימדס במהלך המאורעות החברתיים או בשאיפה אגואיסטית מוחשית, מופיעה בעיית הניסוי העצמי בנוסח דוסטויבסקי".

 

פיודור דוסטויבסקי ספרים

  • שדים - רומאן בשלושה חלקים

    שדים - רומאן בשלושה חלקים


    דרג ספר זה מתוך 5
    4 דירוגים
    3 ממוצע
    3 סקירות הגולשים
    0 ממוצע
    30 
  • המהמר

    המהמר


    דרג ספר זה מתוך 5
    1 דירוגים
    5 ממוצע
    גם ב - Kindle
    39 
  • הגיבור הקטן

    הגיבור הקטן


    דרג ספר זה מתוך 5
    0 דירוגים
    0 ממוצע
    1 סקירות הגולשים
    0 ממוצע
    גם ב - Kindle
    32 
  • אנשים עלובים

    אנשים עלובים


    דרג ספר זה מתוך 5
    6 דירוגים
    3.8 ממוצע
    4 סקירות הגולשים
    0 ממוצע
    גם ב - Kindle
    36