הז'אנרים
כל הז'אנרים

גנבט הספרים

https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 06/03/2018 16:43
זה סיפור נהדר, מותח ומעניין המעביר את הקוראים בין פרק לפרק דרך קשת שלמה של רגשות, ממתח בלתי נסבל דרך עצבף תקווה וצחוק – צחוק בריטי קליל ומנומס כזה שבא אחרי דבר שנינה קולע. במרכזו עומדים גבריות ונשיות, זיקנה וזיכרונות, הגשמת חלומות, ומכשולים בדרך. זה סיפור על הספקטרום הרחב שבין לעמוד מהצד לבין לקום ולעשות משהו. ומעל הכל מרחפת השאלה האם באמת ניתן להשאיר את העבר מאחור ולפתוח דף חדש, או שכתמי הדיו של הדפים הקודמים יכתימו תמיד את כל הדפים ששוכבים מתחתם?
https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 13/02/2018 12:44
דמויות המשנה היו בלתי נשכחות, מתוארות בחדות חיה כזו שאני יכולה לתאר לעצמי תמונה ברורה שלהן בדמיוני וברור לי שאם אראה אותן ברחוב אכיר אותן מיד. כמו הדמויות, גם סיפורי הרקע לעלילה פשוט מצוינים, מעניינים מאוד וקשה לשכוח אותם. גם התיאורים המצמררים פועלים את פעולתם יפה-יפה על הקוראים – כשאנדרדאון מעוניינת להפחיד ולזעזע אותנו היא יודעת לעשות זאת כאמנית אמיתית, ולהוציא תחת ידה תיאורים שיכאבו לנו בגוף ובלב.
https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 17/01/2018 16:34
אנדרו נוגעת בכל גווני החיים, על רקע המסר האופטימי שלה היא מראה גם את צדדיה המכוערים של המציאות ושוזרת בשיא היופי חוטים בצבעים עזים של כאב, של מציאות קשה, בעיקר עבור נשים.
https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 15/01/2018 16:57
נורת לא ממהרת, ולוקחת את הזמן בעודה מציגה בפנינו ביקורת חברתית נוקבת. היא לא מפחדת לצלול לעומקן של סוגיות חברתיות ולהציב שאלות מרתקות על זיכרון וזהות, על מוסר, על צדק ועל שלמות. היא בוחנת לעומק את ההשלכות של שכחה על נפש האדם – מהקושי לקבל טיפול רפואי ולהחזיק עבודה מסודרת ועד לשאלות עמוקות של זהות וכיצד ה"אני" מושפע מהעובדה שהוא אינו משאיר חותם. בלי זה קשה מאוד לשרוד, זהות היא מרכיב חשוב בהישרדות לא פחות ממזון או אוויר לנשימה.
https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 02/01/2018 12:35
הסיפורים שדורש ממנו אהובו הנוטה למות הם סיפורים מתעתעים; הם מלאי דמיון וצבע, אבל מציאותיים להחריד. בדרכים מגוונות ובעשרות קולות ונרטיבים, בקושי רב ובעמל, באפיזודות קצרות וכאובות, מספר אל־חכוואתי את האמת. דרך הפנטזיה הססגונית הוא מספר לקוראים את סיפור חייו, ואת סיפור חיי הגבר שאהב ואת סיפור אהבתם שצמחה מתוך קשיים, כאב ומכשולים רבים מספור.
https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 05/12/2017 13:04
זה סיפור מלא ביצרים ותאוות מסוגים שונים – תאוות שלטון, תאוות בצע, ולא מעט תאוות מיניות. תוך כדי עלילה פוליטית סוערת ומלאה מזימות ותקיעת סכינים, או יותר נכון חודי סיף בגב, מציפה המחברת נושאים כמו מעמדות, אהבה, חיים ומוות.
https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 19/11/2017 12:27
מה שנשמע לפי התקציר כמו סיפור התבגרות סוחט דמעות התגלה למעשה כמותחן מצמרר, מהסוג שמקפיא את הדם ומרתק אותי אליו וגורם לי לצמצם את העיניים בחשדנות בכל פעם שאני נתקלת בשם של כל אחת מהדמויות – כי פשוט אי אפשר לבטוח באף אחד.
https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 14/11/2017 16:03
ב"אוגי ואני", הילדים גיבורי הסיפור נאבקים ממש כמו אוגוסט למצוא את מקומם במארג החברתי. נכון, הקשיים שלהם הם אחרים ואיש מהם לא נדרש להתמודד עם מה שאוגוסט מתמודד איתו, אבל בכל אחד מן הסיפורים רואים כיצד המפגש עם אוגוסט, עם משפחתו הלבבית ועם החברים שהוא מצליח לרכוש בכוח ליבו, משנה משהו אצל אחד הילדים האלה, עושה את ההבדל ומשפיע על הבחירות שלהם.
https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 12/11/2017 10:40
פונים אליי פה ושם מכרים וקרובים שהם הורים לילדים, וחווים תסכול עמוק מהעובדה שהילדים המתבגרים שלהם לא קוראים. "הם כל היום על המחשב" אומרים לי, "כשהם היו יותר קטנים הם היו קוראים המון!" העצה שלי להורים כאלה, ובעצם לכל ההורים, הייתה לרכוש ספר שמדבר ישירות ובאופן מאוד ספציפי על תחומי העניין של הילדים.
https://media.getbooks.co.il/blogmedia
נבט הוא שמי וזה הבלוג שלי. כמו גנבת הספרים רק עם ט | 07/11/2017 10:56
מרגע שהספר היה ברשותי הרגשתי שיש לי משהו מיוחד בידיים. הרגשתי חתרנית, מרדנית. לא יכולתי לחכות עד שאגיע לרכבת ואתנפל עליו ואבלע אותו בביס אחד כמו תולעת הספרים השמנמנה שאני. אני חושבת שזה ספר מאוד חשוב בעיצוב של תפיסת עולם פמיניסטית והלוואי שהיה לי אותו כמתבגרת.