הז'אנרים
כל הז'אנרים

חיים נחמן ביאליק

סופר
סגנון: מקור
מדינה: ישראל
שפה: עברית
יצירות בולטות:

 | אלוף בצלות ואלוף שום  | שירים ופזמונות לילדים | ויהי היום| אצבעוני | ספר הדברים | כל כתבי ח"נ ביאליק| התרנגולים והשועל  | ספר האגדה | מימי הילדות |

תאריך לידה: 19 לינואר 1873
תאריך פטירה  4 ליולי 1934
מקום לידה: ישראל

על חיים נחמן ביאליק

יחיים נחמן בְּיאליק (י' בטבת תרל"ג9 בינואר 1873[1] - כ"א בתמוז תרצ"ד4 ביולי 1934), מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, מסאיסופרמתרגםועורך שהשפיע רבות על התרבות היהודית המודרנית. ביאליק זכה לתואר "המשורר הלאומי". ברוך קורצווייל, מפרשניו החשובים, כתב עליו כי "גם ביאליק, אשר במודרניות אמיתית שבשיריו ובמיוחד בשירתו הפרסונאלית ובשירי תוכחה, משתווה לסופרי העולם הגדולים ביותר".


נולד בכפר ראדי הסמוך לז'יטומיר, בחבל ווהלין שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (במאה ה-21, בשטח אוקראינה) לדינה וליצחק יוסף ביאליק. כמקובל במקומו, נוסף לשמו של ביאליק השם יוסיפוביץ' - שמשמעו בנו של יוסף, ולכן במקומות רבים[דרוש מקור] הוא מוזכר כחיים יוסיפוביץ' ביאליק. בגיל 6 עבר עם הוריו לעיר הגדולה ז'יטומיר, ואביו פתח שם בית מרזח. אך בשנת המעבר התייתם מאביו, ועבר לגור אצל סבו הקפדן והאדוק – ר' יעקב משה ביאליק. ההתייתמות וחוויותיו ממראות בית המרזח, שבו התבזה אביו בהענקת שירותים לגויים שתויים, באו לידי ביטוי ביצירתו של ביאליק, למשל בשירים "שִׁירָתִי"‏[2] ו"יתמות".


עם הגעתו לאודסה ב-1892 התארח ביאליק במשך מספר חודשים בביתו של הרב אבלסון. בהמלצתו, קרא לילינבלום את מחברת השירים שלו, והלה הפנה אותו לאחד העם, אשר המליץ עליו בפני עורך ה"פרדס" י"ח רבניצקי, לימים שותפו בכתיבת "ספר האגדה ובהוצאת "דביר". ובחוברת הראשונה בשנת תרנ"ב, נתפרסם שירו "אל הצפור".

בשנת 1893 נשא ביאליק לאישה את מניה (לבית אָוֶרְבּוּך), והחל לעסוק במסחר בעצים. בו בזמן כתב כמה שירים שנחשבים למרכזיים בין שיריו, בהם השירים: "עַל סַף בֵּית-הַמִּדְרָשׁ", "מֵתֵי מִדְבָּר הָאַחֲרוֹנִים"‏[8], ואת הפואמה "הַמַּתְמִיד"‏[9].

ב-1897 כתב את שירו "אָכֵן חָצִיר הָעָם"‏[10], משירי התוכחה המרכזיים שלו, על רקע הימים שלפני הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבזל. כמו כן כתב באותה תקופה את השיר "אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת"‏[11], והחל בכתיבת סיפורים. הראשון בסיפוריו הוא "אריה בעל גוף".

לצד שירים ביידיש, אותם המשיך לכתוב, יצר ביאליק באותה תקופה שירי אהבה כמו "הַלַּיְלָה אָרַבְתִּי"‏[12], "קוּמִי צְאִי (אֲחוֹתִי כַלָּה)"‏[13], "לא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר"‏[14]ו"הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ".

יחד עם רבניצקי, ש. בן ציון ואלחנן ליב לוינסקי, ייסד ב-1901 את הוצאת "מוריה", שמטרתה הייתה להוציא לאור ספרי לימוד הכתובים בשפה העברית. קובץ השירים הראשון שלו ראה אור ב-1902 אך דווקא הפואמה שלו "מֵתֵי מִדְבָּר"‏[15], שפורסמה לאחר צאת הקובץ, נמנית עם החשובות שביצירותיו הליריות.

בעקבות פרעות קישינב ב-1903, כתב ביאליק שתיים מיצירותיו הידועות ביותר, אשר מרבים לצטטן עד היום: "עַל הַשְּׁחִיטָה"‏[16] ו"בְּעִיר הַהֲרֵגָה"‏[17]. פואמה זו פורסמה לראשונה בעיתון הזמן. בגלל דרישת הצנזור הרוסי קוצצו

ממנה מספר שורות ושמה שונה ל"משא נמירוב".

 

ביאליק השתתף בשני קונגרסים ציוניים, הקונגרס השמיני ב-1907 והקונגרס ה-11 ב-1913.

ביאליק ביקר בארץ ישראל בפעם הראשונה בשנת 1909 ונחת בחוף יפו ב-29 במרץ‏[18]. הוא התקבל בהערצה רבה על ידי היישוב היהודי הקטן בארץ. מיפו יצא לסיור במושבות ארץ ישראל, שאליו צירף את הסופר הצעיר ש"י עגנון שהתגורר ביפו.

באותה עת כתב מספר סיפורים נוספים, כמו "מאחורי הגדר"‏[19] שבו גיבורו נֹח (שהוא היפוך הצירוף ח"נ – חיים נחמן) מתאהב בנערה גויה, המאומצת על ידי גויה מרשעת שגרה בבית סמוך לביתו וגדר מפרידה בין אהבתם, אך היא אינה עומדת בפני אהבתם ונופלת, מטאפורית ופיזית. סיפורים נוספים שלו הם "סָפִיחַ"‏[20],"יום הששי הקצר"‏[21] ו"החצוצרה נתביישה"‏[22].

בין השנים 1910‏-1920, בנוסף לחיבורם של שירים חשובים נוספים כמו מְגִלַּת הָאֵשׁ‏[23], ו"צָנַח לוֹ זַלְזַל"‏[24], התגלה ביאליק במלוא כוחו ככותב מסות, וכתב את המסות "הלכה ואגדה" ו"גילוי וכיסוי בלשון" שהן מהמעולות ביותר במסות העבריות. כמו כן הוכיח את כוחו בתרגום: הוא תרגם מרוסית נוסח מקוצר של יצירת המופת (הספרדית במקורה) "דון קישוט" מאת מיגל דה סרוואנטס, ומיידיש את "הדיבוק" מאת ש. אנ-סקי. באותה תקופה הקים יחד עם רבניצקי ושמריהו לוין את הוצאת "דביר", וערך עם רבניצקי את "ספר האגדה" (1908 - 1911).

 

בשנת 1918 ייסד באודסה עם רבניצקי ודרויאנוב את המאסף לזכרונות, אתנוגרפיה ופולקלור – "רשומות" – אשר שם לו למטרה לבטא את ההוויה והמסורת של כל תפוצות ישראל. עד 1921 התגורר ביאליק כמעט ללא הפסקה באודסה. באותה שנה, בעקבות התערבותו האישית של הסופר הרוסי מקסים גורקי ובהוראתו המיוחדת של לנין, ניתנה לביאליק רשות לעזוב את ברית המועצות עם קבוצה של כמה סופרים יהודים. הוא עבר לברלין, שם עסק רבות בהוצאת ספרים בשפה העברית במסגרת הוצאת "דביר". בשנת 1922 עבר, בעצת רופאו, לבאד הומבורג, והתגורר בה כשנתיים. באותה עת התגוררו שם גם ש"י עגנון ואחד העם, שהיו לידידיו. באותה תקופה הכיר את הציירת וסופרת הילדים תום זיידמן פרויד (אחייניתו של זיגמונד פרויד) ואת בעלה יעקב זיידמן. לשניים הייתה הוצאת ספרי ילדים בגרמנית, וביאליק שיתף עמם פעולה ויחד הקימו את הוצאת הספרים "אופיר" להוצאת ספרי ילדים בעברית. הספר הבולט שיצא בתקופת קיומה הקצרה של ההוצאה המשותפת היה "מסע הדג" (1924), תרגום עברי של ביאליק לחרוזיה של פרויד בליווי איוריה. ההוצאה התפרקה עקב חילוקי דעות בין ביאליק לבין יעקב זיידמן.


ב-1924 עלה ביאליק לארץ ישראל, ועבר להתגורר בבית שנבנה עבורו בתל אביב. בשבתו בתל אביב תרם ביאליק להפיכתה למרכז התרבותי והספרותי של היישוב. ביאליק הנהיג בבית "אהל שם" את מסורת "עונג שבת" – מפגשי תרבות של אמנים וסופרים. את תיאטרון "אוהל שם" הקים בשנת 1933 הנדבן שמואל בלום כתרומה ליום הולדתו השישים של ביאליק. היישוב חגג את יום הולדתו בטקסים ואירועים, וכל תלמידי בתי הספר בתל אביב באו כדי להביע את אהבתם אליו. לרגל האירוע יצאה מהדורה מחודשת של כתביו וכן יצא הספר "שירים ופזמונות לילדים" עם עיטוריו של נחום גוטמן. ב-1928 פרסם את "אלוף בצלות ואלוף שום",מקאמה הומוריסטית לילדים שהומחזה מאז כמה פעמים. את יחסי הציבור שלו, ניהל מביתו ("בית ביאליק") מזכירו האישי משה אונגרפלד.

ביאליק נחשב בזמנו לחדשן בשירה העברית, והשפיע על משוררים שבאו אחריו וכונו "דור ביאליק", בהם יעקב שטיינברג ויעקב פיכמן. השפעתו עליהם היא ממרכיבי הלשון הציורית וממרכיבי המוטיבים הספרותיים.

ביאליק זכה לתואר "המשורר הלאומי" לא רק בזכות איכות שירתו, אלא גם בזכות תגובתו השירית לאירועים בעלי חשיבות לאומית.

לביאליק היה קשר מיוחד לעיר תל אביב. הוא קבע בה את ביתו ברחוב שבו שנה אחר-כך פעל גם בית עיריית תל אביב דאז.

ביאליק לקה בסרטן הערמונית ונסע לטפל במחלה בווינה. הוא מת בווינה ב-4 ביולי 1934 (כ"א בתמוז תרצ"ד), לאחר שניתוח בלוטת הערמונית נכשל. לאחר העברתו לארץ עברו על פני ארונו והשתתפו בהלווייתו 60,000 - 100,000 איש, יותר מ-15 אחוז מסך היהודים בארץ‏[25], שליווהו מביתו ברחוב הנקרא על שמו עדבית העלמין שברחוב טרומפלדור.

לאחר פטירתו, נותרה אלמנתו מניה לגור בבית. בשנת 1937 החליטה מניה ביאליק לתרום את הבית לרשות העירייה ו"אגודת בית ביאליק" משמרת את הבית כמוזיאון לפועלו של המשורר. אגודת הסופרים העבריים הפכה את הבית למרכז פעילותה, וערכה בו כינוסים תרבותיים וספרותיים. בבית נמצאים ציורים ופסלים של המשורר פרי יצירתם של אמנים ישראלים, השעון האגדי המנגן מדי שעה את "התקווה", כתבי-יד מקוריים של יצירות ביאליק, ואוסף גדול של מכתבים שכתבו ילדים למשורר.


 

 


מקור: ויקיפדיה

חיים נחמן ביאליק ספרים

  • מאחורי הגדר

    מאחורי הגדר


    דרג ספר זה מתוך 5
    95 דירוגים
    3 ממוצע
    7 סקירות הגולשים
    0 ממוצע
    חינם
  • אריה בעל גוף

    אריה בעל גוף


    דרג ספר זה מתוך 5
    72 דירוגים
    3.1 ממוצע
    12 סקירות הגולשים
    0 ממוצע
    חינם