הז'אנרים
כל הז'אנרים

דיים אגתה כריסטי

סופרת
סגנון: מתח, בלשות
מדינה: אנגליה
שפה: אנגלית
יצירות בולטות:

סדרות הבלשים הרקול פוארו וג'יין מארפל

מחזות: אליבי, מלכודת עכברים, עד התביעה

תאריך לידה: 15 בספטמבר 1890
מקום לידה: טורקיי, דבון, אנגליה

על דיים אגתה כריסטי 

אגתה מרי קלאריסה מילר נולדה למשפחה מבוססת מהמעמד הבינוני.

מה שהפך את הילדות שלה לחריגה הייתה העובדה שאביה האמריקאי לימד אותה בבית. אמה, שהייתה מספרת-סיפורים מופלאה, סירבה ללמד אותה לקרוא לפני שהייתה בת שמונה, אבל בהיותה ילדה יחידה ומשועממת בבית (היא הייתה בת זקונים אחרי שני אחים מבוגרים ממנה בהרבה) כריסטי לימדה את עצמה לקרוא כבר בגיל חמש.

את מקורות ההשראה של כריסטי ניתן לייחס לספרים שקראה בילדותה, אדיט נסביט ולואיזה מיי אלקוט, גם קצת שירה ומותחנים מצמררים תוצרת אמריקה. כריסטי המציאה חברים דמיוניים, שיחקה עם בעלי החיים בבית, נכחה בשיעורי ריקוד והחלה לכתוב שירה כבר בהיותה ילדה.

כשהיתה בת חמש שהתה עם משפחתה זמן מה בצרפת מטעמי חיסכון כלכלי ולמדה צרפתית בעזרת האומנת שלה, מארי.

כשהייתה בת אחת עשרה פקד אסון את המשפחה. אביה, שלא היה בריא מאז התדרדרות במצבם הכלכלי, לקה בכמה התקפי לב ונפטר.

אמה קלרה הייתה הרוסה, וכריסטי נעשתה לחברתה הטובה ביותר והמשענת שלה בזמנים הקשים. הדאגות הכלכליות הלכו והצטברו, והמשפחה החלה לדון במכירת הבית. אבל קלרה וכריסטי הצליחו להמשיך הלאה ובגיל 15 לקחה כריסטי שיעורי פסנתר ושירה. היא יכלה להיות פסנתרנית מקצועית אלמלא ביישנותה הקיצונית בפני זרים.

בגיל 18 שעשעה את עצמה כריסטי בכתיבת סיפורים קצרים – חלקם פורסמו לאחר שכתובים מקיפים בשנות ה-30 של המאה ה-20, בעזרתו האדיבה של ידיד המשפחה הסופר איידן  פיליפוטס, שייעץ לה מניסיונו. 

בריאותה של קלרה הכתיבה את צעדן הבא – חופשה של שלושה חודשים ("עונה") במצרים. שם התעניינה כריסטי במסיבות נוצצות ושמלות ערב מאשר באתרים הארכיאולוגיים. הידידים והוגות הצעירים שפגשה שם הזמינו אותה למסיבות בבתיהם לכשתשוב לאנגליה, ומספר הצעות נישואין לא איחרו להגיע.

ב-1912 פגשה אגתה מילר את ארצ'י כריסטי, טייס בחייל האוויר המלכותי. החיזור ביניהם הפך לרומן סוער, שניהם להוטים להינשא אך נטולי אמצעים. לימים טענה כריסטי שהריגוש בקשר עם זר הוא שחיבר ביניהם. הם נישאו בערב חג המולד ב-1914 לאחר ששניהם חוו את המלחמה, ארצ'י בצרפת ואגתה בחזית האנגלית כמתנדבת של הצלב האדום בבית החולים. הם בילו את ירח הדבש שלהם ב"גראנד" וב-27 בדצמבר שב ארצ'י לצרפת. הם נפגשו באופן לא סדיר במהלך המלחמה, ועד 1918 כשהציבו את ארצ'י בחמ"ל בלונדון, אגתה לא חשה שהיא נשואה באמת.

 

1919 הייתה שנה גורלית עבור כריסטי. הם סיום המלחמה ארצ'י מצא עבודה בעיר, והיה להם די כסף בכדי לרכוש ולרהט דירה בלונדון. בחמישי באוגוסט באותה שנה ילדה ילדה כריסטי את בתה היחידה, רוזלינד. הייתה זו גם השנה בה המו"ל ג'ון ליין מהוצאת The Bodley Head, הרביעי שקיבל את כתב היד  של "הפרשה המסתורית בסטיילס", מה שהביא בסופו של דבר את כריסטי לכתוב חמישה ספרים נוספים בסדרה. ג'ון ליין גם הציע מספר שינויים, כמו להעביר את מקום ההתרחשות של הסיום הדרמטי מבית המשפט אל הסצינה המוכרת בספרייה.

אז מהיכן שאבה כריסטי את ההשראה לכתוב את הרקול פוארו? במהלך מלחמת העולם הראשונה פליטים רבים מבלגיה הגיעו לכפרים האנגליים, גם למקום בו התנדבה כריסטי. למרות שלא היה מבוסס על אחד מהם באופן ספציפי, המגע עמם עורר בכריסטי את המחשבה שפליט בלגי, שוטר לשעבר במולדתו, הוא הגיבור המושלם עבור "הפרשה המסתורית בסטיילס".

לאחר המלחמה המשיכה כריסטי לכתוב – מתנסה בסוגים שונים של ספרי מתח ותעלומות. ב-1922 השאירו בני הזוג כריסטי את רוזלינד עם האומנת שלה ועם אמה של כריסטי ונסעו ברחבי האימפריה הבריטית במסע לפרסום התערוכה האימפריאלית ב-1924.

כריסטי המשיכה לכתוב ולקצור שבחים (וגם הייתה לאישה הראשונה שביצעה גלישת גלים בעמידה, במהלך שהותם בקייפטאון). בשלב מסוים היא מאסה בשכר הבלתי מספק שקיבלה מה- Bodley Headומצאה לעצמה סוכן, אדמונד קורק, אשר איתר בעבורה מו"ל חדש, וויליאם קולינס ובניו, לימים הרפר וקולינס.

לאחר ששבו בני הזוג מהסיור שבה המשפחה והתאחדה. הם קבעו את משכנם בבית בשם סטיילס בפרוורי לונדון. היו אלה זמנים קשים עבור כריסטי. אמה נפטרה והיא נשארה הרבה בבית, נאבקת לכתוב את הרומן הבא עבור ההוצאה. היחסים בינה לבין ארצ'י, שהיו מתוחים עקב חוסר יכולתו להתמודד עם הלך רוחה המדוכדך, התפרקו כאשר התאהב ארצ'י בננסי נייל, שותפתו לגולף. ארצ'י היה חובב גולף מושבע; כריסטי לא.

לילה אחד בתחילת דצמבר, נותרה כריסטי לבדה, הלומת צער. היא עזבה את הבית, מותירה את רוזלינד להשגחת המשרתות ויצאה מבלי לומר לאן היא הולכת. מכוניתה נמצאה נטושה בבוקר המחרת במרחק כמה מילין. מסע חיפושים נרחב החל. העיתונים והציבור נהנו לנחש מה קרה לה אבל אף אחד לא ידע לומר בוודאות. לבסוף נודע כי כריסטי הגיעה בדרך כלשהי לתחנת הרכבת קינגס קרוס ומשם נסעה להארוגייט ושכרה חדר במלון בשם הבדוי טרסה נייל. היא זוהתה על ידי צוות המלון שהזעיק את המשטרה. היא לא זיהתה את ארצ'י כשהגיע לפגוש אותה. התברר שהיא סובלת מאמנז'יה, היא לא זכרה כלל מי היא. היא הייתה מטבעה קנאית מאוד לפרטיותה, עשרת מונים לאחר ההד התקשורתי שעוררה היעלמותה. היא לא שוחחה על המקרה מעולם עם ידידה או עם משפחתה.

כריסטי וארצ'י עברו להתגורר בנפרד. כריסטי גרה עם רוזלינד ועם המזכירה שלה קרלו, וקיבלה טיפול במרפאה הפסיכיאטרית ברח' הארלי. בהיותה זקוקה לכסף אך אינה מסוגלת להפיק חומרים חדשים, קיבלה כריסטי את הצעתו של גיסה להוציא לאור סיפורים קצרים על פוארו ב-Sketch magazine. ב-1928 השלימה כריסטי לבסוף עם פירוק נישואיה והתגרשה רשמית מארצ'י . הם נמלטו מאנגליה כמעט מיד לאיים הקנריים, שם סיימה כריסטי בקושי רב את "מסתרי הרכבת הכחולה". באותה שנה החלה לכתוב לראשונה את הרומנים שלה בשם מרי ווסטמקוט, והם עסקו במלחינה הנאלצת לכתוב מוסיקה לפרנסתה.

אחת משאיפותיה של כריסטי הייתה לנסוע באוריינט-אקספרס וכך עשתה בסתיו 1928. היא נסעה לסיור עתיקות בבגדד והתוודעה למשפחת וולי שניהלו את החפירות. כשהוזמנה שוב שנה לאחר מכן פגשה אצלם את הארכיאולוג בן ה-25 מקסוול מולוואן שהיה לבעלה השני. שניהם אהבו לטייל ולא נרתעו מקשיי הדרך. הם נישאו ב-11 בספטמבר 1930. לאחר מכן שב מולוואן לחפירות וכריסטי שבה ללונדון, והם התכתבו לעתים תכופות, ושהו יחד בחופשות זמן רב ככל האפשר.

במהלך מלחמת העולם השניה קיבל מולוואן הצבה בקהיר, שם סייע למאמץ המלחמתי כיוון שידע היטב את השפה, ואילו כריסטי התנדבה שוב בלונדון.

אחרי 1945 וחזרתו של מקס מהמלחמה, הבינה כריסטי את מחירה של כתיבה אינטנסיבית כל כך. היא נעשתה פחות ופחות פרודוקטיבית ובשנות ה-50 לחייה שקעה לאורח חיים שליו יותר. היא סבלה יחד עם כל האנגלים מהמחסור במצרכים שנמשך עד 1954. 

ב-1946 נחשפה אגתה כריסטי כמרי ווסטמקוט. אכזב אותה לחשוב ששוב לא תוכל לכתוב בלי הלחץ של היותה אגתה כריסטי. לאורך שנות ה-40 וה-50 העסיקו את כריסטי הפקות התיאטרון ושוב לא הייתה שעתה פנויה לכתיבה.

הופעתה האחרונה בציבור הייתה ב-1974 בערב הפתיחה של סרט הקולנוע "רצח באוריינט אקספרס" בכיכובו של אלברט פיני בתפקיד הרקול פוארו. היא קבעה כי העיבוד היה מצוין אבל השפם של פוארו לא היה מפואר דיו.

ב-1971 זכתה לתואר אבירות מהמלכה.

לאחר קריירה זוהרת וחיים מאושרים בסך הכל, נפטרה כריסטי ב-12 בינואר 1976 ונקברה בבית הקברות של כנסיית סנט מרי, בצ'ולסי ליד וואלינגפורד.

 

דיים אגתה כריסטי ספרים

  • רצח רוג'ר אקרויד

    רצח רוג'ר אקרויד


    דרג ספר זה מתוך 5
    7 דירוגים
    4 ממוצע
    9 סקירות הגולשים
    0 ממוצע
    37 
  • רצח באוריינט אקספרס

    רצח באוריינט אקספרס


    דרג ספר זה מתוך 5
    1 דירוגים
    5 ממוצע
    37 
  • הפרשה המסתורית בסטיילס

    הפרשה המסתורית בסטיילס


    דרג ספר זה מתוך 5
    4 דירוגים
    3.8 ממוצע
    7 סקירות הגולשים
    0 ממוצע
    35 
  • The Mysterious Affair at Styles

    The Mysterious Affair at Styles


    דרג ספר זה מתוך 5
    0 דירוגים
    0 ממוצע
    1 סקירות הגולשים
    0 ממוצע
    גם ב - Kindle
    חינם