yaelhar
הספר הזה השאיר אותי חסרת נשימה. זה סיפור שעוסק בזיכרון ובסיפורים שאנחנו בונים לתאר את חיינו, והסיפורים האלה הופכים לחיינו, לאמונתנו שכך בחרנו לחיות, ולאמונה עוד יותר חזקה שאנחנו שולטים בגורלנו ובעיקר - שאנחנו מודעים לגמרי לסיפור אותו אנחנו חיים.
הסיפור מסופר כשטוני ובסטר הוא בן יותר משישים, זמן טוב לערוך חשבון נפש ולבדוק אם מה שביססת עליו את כל חייך נכון או שפרשנותך גרמה לך לבחור כיוון מוטעה? ואיך אפשר לקבל מצב בו שום חרטה לא תשנה את המעשה שנעשה? הסיפור מרתק מאד והפער בין דמותו המינורית של טוני וחייו האפרוריים לעומת הדרמה הנחשפת לה לאיטה, מפתיעה אותו כמו אותנו, פשוט מלאכת מחשבת. פרסים ספרותיים הם משהו שאני ספקנית לגביו. במקרה הזה הצבעתי עם ועדת המאן בוקר.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=55165