תארו לעצמכם שאינני

בספרים שונים אתה נתקל בתיאורי ילדים שלא היו יכולים להיות. מין ילד פנטסטי כזה, שלמרות שכל מי שיש לו ילדים - שזה לפחות מחצית מהאנשים הבוגרים - יודע שילד כזה אינו קיים, אנחנו עדיין נשבים בקסמו. מדובר בילד - במקרה הנוכחי בילדה - שהיא נבונה ובוגרת, משתפת פעולה, שמה את ענייני אחרים לפני ענייניה, חכמה לאין שיעור, מנווטת את אביה חסר האונים בנפתולי החיים בהם הוא מתקשה להתמודד, ויחד עם חוכמתה המתוחכמת היא גם תמימה כמו ילדה, ומגיבה בצורה כה מתוקה שאתה מתמוגג. דוגמאות לילדות כאלה - פלאביה דה לוס, הגיבורה המופרכת בת ה 11 של ספרי אלן ברדלי, וגם אנסטסיה של לויס לורי. תראו את הילדים האלה בהרבה סרטים אמריקאים, שתמיד כשאני רואה אותם אני אומרת לעצמי "איזה הורים מוצלחים מחנכים ילדים שיהיו כה מקסימים וחכמים. וכמה מוזר שעוברות רק שנים מעטות והנפלאים הקטנים האלה הופכים לסתם אמריקאים..."

הספר הזה שהגיע - לדברי הכריכה האחורית - להיות בין המועמדים הסופיים של National Book Award שאין לי מושג על מה הוא מזכה בפרס - מספר על ילדה לונדונית בת 12 הנוסעת עם אבא שלה (שהוא בן 58 שכנראה התחיל מאוחר) לעזור לחבר של האבא שכשהוא - החבר - שמע על הביקור המיועד הוא עזב את הבית ולא נודעו עקבותיו. כך שמילה (הקרוייה על שם כלבת בדמינגטון טרייר של אחד מאבות אבותיה) נקלעת למשימת בילוש ודוחפת את האף לעניינים פרטיים של אנשים שהיא לא מכירה.

העלילה לעתים קרובות טפשית ולא הגיונית. נראה כאילו הסופרת החליטה לכתוב ספר לנוער ובני נוער - היא בטח חשבה - במילא לא מבינים מהחיים שלהם ויבלעו כל דבר שיש בו גיבורה בת גילם שמצליחה לנווט מבוגרים ממנה בזכות יכולותיה יוצאות הדופן, יש בו קצת הרפתקאות לא מסוכנות ותעלומה לא מעניינת.
אז מה אני אומרת? הוא לא מזיק (גם לא מועיל) אפשר לקרוא אותו ואפשר גם לדלג. סתם ספר.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=88076