שתי שניות

(המשך) אלא שלמעשה די מהר מבינים שזהו זאנר טיפה שונה, עם עלילה שמנסה להיות מחוכמת אבל קורא נבון מצליח לפענח די מהר. למרות כל זאת, הספר קריא מאוד ועשוי לספק קריאה מהנה מאוד בטיסה ארוכה

כמו אחרים, כשנתקלתי בתקציר של שתי שניות מאת רייצ'ל ג'ויס, חשבתי שאני הולך לקרוא סוג מסויים של ספר, ופיתחתי ציפיות מסויימות

התקציר של הספר נשמע מעניין. לרוע המזל, אותי הוא לא ריתק. מהר מאוד גיליתי לאן מובילים הסיפורים הלכאורה נפרדים/ מקבילים. ומאותו רגע לא יכולתי להמשיך לקרוא. למרות זאת, הספר יכול לעניין אנשים מסוימים. הוא קריא וזורם.

סיפור הנע בשני צירי זמן ובעצם בין שתי תקופות. סיפור אחד הוא סיפורו של ביירון המינגס, צעיר בריטי בן 11, בשנת 1972 ומה שקורה לו לאמו ולמשפחתוץ הם גרים בבית כפרי וביירון לומד בבית ספר פרטי באזור. הסיפור השני הוא של ג'ים, גבר בגיל 50 ומשהו, גר בקרוון בקצה השכונה החדשה ועובד בסופרמרקט. שני הסיפורים מסופרים במקביל והקשר ביניהם נחשף לאיטו ככל שהספר מתקדם.
סיפור סתמי ולא מיוחד, קליל לקריאה אבל לא אחד שהייתי ממליצה לרוץ ולקרוא.

בספר יש שתי עלילות מקבילות וכל פרק מספר סיפור אחר, לסירוגין.
עלילה אחת מתארת את משפחתו של ביירון, מערכת יחסיו עם חברו ג’יימס , היחסים בין אביו לאמו, החברות של אמו והקשר שלו עם אביו ועם אחותו.
העלילה השנייה והמקבילה מתארת את חייו של אדם כבן חמישים בשם ג’ים שהיה מאושפז בבית חולים לחולי נפש שנסגר. ג’ים נאלץ לצאת לחיות מחוץ לבית החולים ולהתמודד עם הקשיים שמזמנים לו החיים מחוץ לבית החולים. הקשר בין ג’ים לבין ביירון ומשפחתו אינו מובן וברור והוא מתברר רק בפרקים האחרונים של הספר.
במהלך הקריאה לא היה לי קל עם הספר. היתה לי תחושה כאילו נכנסתי במקביל למוחם של ילד ומבוגר עם בעיות על רקע נפשי , ואני שומעת את מחשבותיהם ומסתובבת ביחד עם גלגלי מוחם. משהו הרגיש לי הזוי.
יחד עם זאת מתוארות בספר מערכות יחסים משפחתיות וחברויות על כל המורכבות שלהן ועם הרבה רגש, רגישות וצער.
בגלל התחושות שלי הייתי חייבת בערך במחצית הספר לעשות הפסקה למספר ימים מהקריאה לעבד את מה שקראתי. לתת למחשבות שלי “לנוח” ורק אז יכולתי לסיים את הספר.
מה שמשך אותי להמשיך היה גם הרצון לדעת מה קורה עם ביירון וג’ים ומה הקשר ביניהם.
מאז סיום הספר אני מוצאת את עצמי חושבת לא פעם עליו ומה היתה מטרתה של הסופרת.

http://saloona.co.il/lanmir/?p=44?ref=blog_main