הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
0
3

במקום 39 

27.3 


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
4
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
0
3

במקום 39 

27.3 

במקום 39 

27.3 

גודל (עמ'): 461
מו"ל: כתר הוצאה לאור
  • ISBN: 10-279365
  • גודל (עמ'): 461
  • מו"ל: כתר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 06/03/2018
  • שם המחבר: דומניקו סטרנונה
  • תורגם ע"י: יעל קריצ'וק
  • זמין להשאלה: כן

תקציר

״אם שכחת, אדוני הנכבד, תרשה לי להזכיר לך: אני עדיין אשתך.״ במילים אלה פונה וַנדָה לאַלדוֹ, שיום בהיר אחד, אחרי 12 שנות נישואים מוצלחים, התאהב באישה צעירה ונטש אותה עם שני ילדיהם הקטנים. פגועה עד עמקי נשמתה ומובסת כלכלית וחברתית, היא מתקוממת נגד מר גורלה, בזה לאופיו ולחולשותיו של בעלה, ובאותה הנשימה אומרת ועושה הכול על מנת להחזירו הביתה

אלדו, שדווקא מרוצה מאוד מחייו החדשים עם בת זוגו המלבבת, משתומם על כך שאשתו מסרבת להפנים שאלו שנות השבעים; מוסד הנישואים בקריסה, נאמנות נחשבת כבר מזמן לערך בורגני, ורק היא בתמימותה עוד מקווה שדווקא הנישואים שלהם יהיו יוצאי דופן.   

שְׂרוֹכים, הארוג כמלאכת מחשבת, הוא סיפור על דינמיקה זוגית, מוסד המשפחה והאתגרים החדשים שניצבים לפניו.   דוֹמֶניקוֹ סְטַרנוֹנֶה (יליד נאפולי, 1943) הוא סופר, תסריטאי ועיתונאי מהשורה הראשונה באיטליה.   נבחר לספר הטוב ביותר לשנת 2017 על ידי ׳סאנדיי טיימס׳ ו׳קירקוס ריוויו׳ ונמנה עם רשימת הספרים הטובים ביותר של ה׳ניו יורק טיימס׳.

המשך קריאה
  • ISBN: 10-279365
  • גודל (עמ'): 461
  • מו"ל: כתר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 06/03/2018
  • שם המחבר: דומניקו סטרנונה
  • תורגם ע"י: יעל קריצ'וק
  • זמין להשאלה: כן

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא או הירשמו

סקירות

  • איריס
    איריס
    "'אם שכחת, אדוני הנכבד, תרשה לי להזכיר לך: אני עדיין אשתך. אני יודעת שהעובדה הזאת נעמה לך בעבר ועכשיו, פתאום, היא מעיקה עליך. אני יודעת שאתה מעמיד פנים שאיני קיימת ושמעולם לא הייתי קיימת, כדי לא להביך את עצמך בפני חוג החברים המשכילים שלך. אני יודעת גם שחייםמסודרים שמצריכים ממך להגיע הביתה בזמן לארוחת הערב ולשכב לישון איתי ולא עם מי שבא לך, גורמים לך להרגיש כמו אידיוט. אני יודעת שאתה מתבייש להגיד בקול: "תראו כולם, התחתנתי ב- 11 באוקטובר 1962, ביל עשרים ושתיים, אמרתי כן בפני הכומר, בכנסיה של שכונת סְטֶלָה, ועשיתי את זה רק למען האהבה, מבלי להסתיר דבר.."'" (עמ' 7)

    כשהתחלתי לקרוא את הספר הזה, לא יכולתי שלא להזכר בספר הראשון שקראתי של אלנה פרנטה – ימי הנטישה; כאילו הפרידות האלה, החיתוך החד הזה של הנישואין, ההודעה של הבעל (תמיד של הבעל) שהוא עוזב, או פשוט עזיבתו, מותירה את אשתו המומה וכואבת, כאילו כל אלה אופייניים רק לאיטלקים, ועוד יותר – לנאפוליטנים שבהם. אבל איכשהו ניגון השפה (אפילו דרך תרגום) הזכיר לי את הספר ההוא.

    והכאב, הכאב המצמית הזה, שאוחז בה, באשה הנטושה, המופתעת. כל כך דומים.

    "אני חושבת שעדיין לא הפנמת לגמרי את ההשלכות של מה שעוללת לי. אתה בכלל מבין שאני מרגישה כאילו הכנסת יד עמוק לתוך הגרון שלי ומשכת בכוח, עוד ועוד, עד שעקרת איברים שלמים מתוכי?" (עמ' 9)

    איש אחד שנשוי לאשה אחת שתים עשרה שנים לערך, פוגש אשה צעירה ממנו בהרבה, ומתחיל לבלות איתה ובמטתה. ואחר כך עובר לגור איתה, ומותיר אחריו אשה ושני ילדים. היא כותבת לו. מנסה להחזיר אותו לביתם, להחזיר את מה שהיה פעם, ועכשיו כבר אין. אבל היא חושבת שעוד יש. הרי פעם היתה שם אהבה גדולה, או כך היא חשבה, ויש בית, וילדים. משפחה. ואיך אפשר פתאום לפרק? ללכת למקום אחר?

    "… העובדה שאתה יכול לאהוב מישהי אחרת הייתה בלתי נתפסת בעיניי, הייתי משוכנעת שאם התאהבת בי פעם, תמשיך לאהוב אותי לנצח. האמנתי שרגשות כנים לא משתנים, במיוחד אם בוחרים להתחתן." (עמ' 13)

    אבל הוא עזב. אפילו את הילדים לא טרח במיוחד לבקר. מוצף באהבתו החדשה, לא רוצה לדעת, לא רוצה לראות, פוחד לאבד, שקוע בקריירה, בחברים חדשים, בעיר אחרת. מזונות הוא משלם. אבל את הילדים מבקר רק לעתים רחוקות. פוגש אותם רק בנוכחות אמם. את הנישואין, אגב, לא טרח לפרק, משום שהוא אדם מודרני, ואין שום סיבה לפרק נישואין, אפשר להמשיך ולהחזיק בהם, ובכלל לא להיות בבית.

    כשבסופו של דבר פגש את ילדיו, פגישה מתוכננת ומוסדרת, פגש שני זרים, או כמעט זרים. כמעט שנה לא פגש בהם, לא ידע איך לדבר איתם, צריך היה לדלג על משוכות של זרות וניכור.

    "… קיוויתי שהם ישאלו אותי, לדוגמה, מה כדאי להם לעשות כשיהיו גדולים כדי ללכת בדרכי המקצועית. אבל סנדרו לא אמר כלום, ואנה הטתה את ראשה לעבר סנדרו ושאלה: 'זה נכון שאתה לימדת אותו איך לקשור שרוכים?'" (עמ' 122)



    על היסורים שבפרידה, על הכאב, על היומיום של המשפחה החדשה המפורקת, בשפה מדויקת ובתמציתיות.

    ובסוף – טוויסט מעניין שהופך את הספר הזה מספר מרתק לפנינה נפלאה.



    ספר קטן וצנום.סדרה חדשה בהוצאת כתר – הסדרה הקטנה. סדרה שמובטח לה תו איכות, משום שהעורכת שלה אורנית ברק חתומה כבר על הסדרה לספרות טובה של מודן, סדרה מוצלחת ביותר.


    https://irisganor.com/3819/
  • yaelhar
    yaelhar
    הזוגיות המתוארת בנובלה הזו מזוויות שונות מתארת התפרקות והרכבה מחדש של החלקים. השעון הזה אמנם ממשיך לפעול אחרי שפירקו אותו בפטיש והרכיבו את חלקיו בכוח (והחלקים שלא נמצא להם מקום נדחפו לאיזו מגירה וזהו) אבל הוא מתקתק בדרך שונה ולעולם לא יהיה כבראשונה.

    הסיפור הזה עוסק בציפיות ובדרך בה הן מתנפצות לעתים מול מציאות שאינה כלולה בהן. יש לאנשים (יותר בעבר ובחברות שמרניות, פחות בהווה, נראה לי) ציפיות לגבי "אהבת-נצח" ו"מחוייבות למשפחה". ביטחון שילדים שנולדו הם דבק חזק, שיבטיח מפני רגשות "זרים" לחיי משפחה. ציפיות אלה טבועות כה עמוק בתפיסת בני האדם שבהתנפצותן הן הורסות עד היסוד את האדם שציפה. וכיוון שהחיים נמשכים – הוא קם מההריסות ובונה את עצמו איכשהו. אבל מאבד תוך כדי חלקים חשובים של הערכה עצמית ואמון, ונדון לחיות את שארית חייו במרירות ובכעס – בגלל ההבטחה שהופרה. על הדרך הוא הורס לא רק את עצמו – גם את הסובבים אותו, אלה שבשמם, כביכול, הוא נלחם.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=110648
  • חגית
    חגית
    לא מצליחה לפתוח הספר