אביגייל
ספרה החדש מספר את סיפורם של הגר ואהובה שלח. היא שפחה בארמון פרעה והוא עבד. היא נערה צעירה והוא בוגר ממנה אך מעט. אהבתם מתחילה עוד בהיותם נער ונערה צעירים הבטוחים כי בבוא היום יתאחדו ויממשו את אהבתם.
אלא שלגורל ולפרעה תוכניות אחרות עבורם. הגר ניתנת לשרה כשפחה בעוד שרה רואה בה לא רק שפחה אלא מי שתהיה זו שתבצע תכניות לעתידו של אברהם בעלה.
הגר נקרעת מאהבתו של שלח ומתחילה במסע חייה הלא ידוע.
מסע חייה של הגר אינו רק מסע פיזי בנדודיה יחד עם גבירתה ממקום למקום אלא מסע נפשי עמוק,מסע מטלטל שסופו לא ידוע.
כשפחה,חייה אינם קלים אולם הקשיים הם גם מהיותה נערה צעירה סביב גברים חמדנים,נערה פוריה מול אישה עקרה וגבר החושק בבנים.
בעוד שלח עושה חיל בארמון המלך ולא מפסיק לאהוב את הגר,היא עצמה מתמודדת פעם אחר פעם עם מכשולים,אכזבות,תסכולים ובדידות.
אהבתם כמו נישאת על כנפי הרוח והנפש. ממרחקים הם אוהבים,ממרחקים הם נאמנים וממרחקים חולמים על חיים יחדיו.
הגר היא דמות נשית שאי אפשר שלא להעריץ. קל לחשוב על שפחה כנערה חסרת כוח,חסרת ידע וחסרת רגש אולם לא כך הדבר. הסופרת לוקחת אותנו במסע מופלא אל אישיותה של הגר כנערה וכאישה דעתנית,מבינה,אישה עם יצרים וצרכים,בעלת עמוד שדרה וכוח נפשי שיש ללמוד ממנו הרבה.
הגר ידעה אהבה ופרידה,יתמות ועוני,השפלה ועבודת כפיים. היא נלחמה על היקר לה מכל מול שרה החזקה,היא היתה בודדה עד כאב ומשם התרוממה מעלה ולא נכנעה.
זהו סיפור של חוזק נפשי ופיזי כאחד. זהו סיפור של אנשים ממעמד הכי נמוך אולם הם אנשים גדולים בנפשם וברוחם.
מעבר לסיפורים האנושיים בספר אי אפשר להתעלם מיכולתה המופלאה של הסופרת לתאר את הסביבה.
הארמונות המפוארים על קישוטיהם ועושרם,האוהלים עם המרבדים המקשטים אותם,הלבוש והמזון,חבלי הארץ בנדודים מתוארים כך שהקורא מרגיש עצמו בתוך המקום,כאילו יכלו עיניו לראות את המתואר ויכלו ידיו לגעת ולחוש.
בשפה המיוחדת לסופרת נכתב הספר הזה. סיפור תנכ”י אמיתי לצד תוספת של הסופרת הופך את הספר הנפלא הזה לעוד ספר שאסור לפספס.