לא הצלחתי לנשום טוב כשקראתי את הספר.
ספר מטלטל ועוצמתי ביותר.לא לבעלי לב חלש.
כמובן שסיימתי אותו תטך יומיים

שלי ורק שלי / גבריאל טאלנט

שם הספר מעיד על תוכנו, על שייכות מוחלטת וחסרת פשרות של בת לאביה.

מרטין הוא גבר קשוח, משכיל, מחוספס, אטום לכל הקורה מעבר לסביבת חייו. אין בו טיפת אמון באנשים או קשר איתם וחייו מסתכמים בבתו ובאביו.

בתו ג'וליה המכונה טרטל, נערה בת 14 היא לחלוטין תבנית אביה. היא יודעת לצוד, לירות, לדוג, לתקן, לסדר ולהיות בדיוק מה שאביה רוצה.

הבית המוזנח בו הם גרים כלל לא מפריע לה וגם לא הכשלון הקבוע שלה בביה"ס. אין לה חברים או חברות, אין לה איש שקרוב אליה וחייה מסתכמים בשייכות מוחלטת לאביה. שם, על שטח אדמה המשקיף אל האוקיינוס מתנהלים חיים שלאיש אסור להתקרב אליהם. או אולי אף אחד לא ממש מנסה להתקרב...

בלילה אחד של בריחה פוגשת טרטל את ג'ייקוב בתוככי היער ושם תהיה נקודת התפנית של חייה.
דרך ג'ייקוב שחייו שונים מאוד מחייה היא לומדת ומבינה שחייה בסכנה, שמה שידעה עד כה אינו נכון לה, זוהי אינה אהבה נכונה בין אב לבתו.
אביה מגלה את הקשר עם ג'ייקוב ומפליא בה את נחת זרועו.

כאן עצרתי את קריאת הספר ואת כתיבת הסקירה כדי לנשום עמוק.
בכלל, במהלך הקריאה עצרתי לא פעם כדי לקחת נשימה עמוקה אך לא יכולתי לעצור לזמן רב מדי שכן הספר שאב אותי להמשיך ולקרוא.

המתח נבנה בהדרגה, השינוי שחל בטרטל, הנאמנות והאהבה לאביה מצד אחד וההבנה שאין זו דרך חיים נכונה עבורה מצד שני מתנגשים זה בזה והמשך חייה של ילדה בת 14 תלויים בה בלבד.

גם סבה של טרטל נמצא בתוך העלילה. דמות שונה אך בעלת השפעה רבה.

ויש בסיפור תיאורי נוף משובחים ופסטורליה מופלאה שמהווים ניגוד מוחלט לרוע השורר בתוכם.

יכולתי לכתוב עוד הרבה על הספר המיוחד הזה אך אשאיר את ההנאה לקוראים.
אישית, אחכה לספר נוסף של הסופר הנהדר הזה שכתיבתו מופלאה וכך גם תרגום ועריכת הספר.
ולמרות שזה רק סיפור המתרחש אי שם בצפון קרוליינה זוהי לצערנו מציאות שקיימת בסביבתנו ורק לפקוח עין, להביט, לשאול ולעזור.

איש לעולם אינו שייך לאחר. גם לא בת לאביה.

דמותה של טרטל מרתקת וחייה המתוארים הצמררים ומותחים את הגבולות. המתח מתחיל מפתיחתו של הספר והוא נבנה בין דמות האב לדמות הבת. הפחד המתמיד שלה יוצר את המתח בספר כולו ובהמשך האומץ שהיא מפתחת. לפעמים צריך לחזור ולקרוא נקודה מסויימת כי לא ברור מה קרה בדיוק. מומלץ בגלל מערכת היחסים והמתח.

שלי ורק שלי ספרו של גבריאל טאלנט הוא מקרה מעניין. למרות הפרמיס המסקרן, לקח לי די הרבה זמן להיכנס למקצב הספר, ומצאתי את עצמי לא פעם חוזר כמה עמודים אחורה כדי לנצח את הערפול.