הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
3
7
שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי
44 

שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי


דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
3
7
44 
44 
גודל (עמ'): 415
מו"ל: תמיר הוצאה לאור
  • ISBN: 3625937
  • גודל (עמ'): 415
  • מו"ל: תמיר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 28/02/2018
  • שם המחבר: ג'ואנה קאנון
  • תורגם ע"י: שי סנדיק

תקציר

כשהעבר חוזר לרדוף אותך, כמה דרכים עדיין פתוחות בפניך?

כשפלורנס קלייבורן רואה את רוני בטלר מחלון דירתה בבית הדיור המוגן צ'רי טרי היא בטוחה שדמיונה משטה בה, כי רוני מת שישים שנה קודם לכן. אבל הדייר החדש, שקורא לעצמו בשם אחר וכובש את לבם של אנשי הצוות, אמיתי להחריד ואיש פרט לאלזי, חברתה הטובה והוותיקה, וג'ק, השכן רב-התושייה, לא מתייחס ברצינות לפלורנס שטוענת כי הוא מנסה לשבש את חייה ולהאיץ את העברתה למוסד סיעודי.

בלית ברירה יוצאים השלושה למסע בלשי על מנת לברר מיהו באמת הדייר המסתורי ומה קרה באותו לילה רחוק שבו רוני טבע. ובעודם מגיעים למחוזות רחוקים וכמעט-נשכחים, מגלה פלורנס כי הזיכרונות, האנשים והחיים עצמם עדיין מסוגלים להפתיע אותה.


שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי הוא רומן מתח לופת ונוגע ללב על חברות ועל האופן שבו הזיכרונות שלנו מעצבים את דמותנו ואת חיינו. בספרה השני, שמיד עם צאתו לאור זינק כמו קודמו אל רשימות רבי המכר, מצליחה ג'ואנה קאנון לגעת בדיוק ובחמלה בעולמם של אנשים קטנים לכאורה וביכולתם להשאיר חותם על סביבתם בלי שבכלל ירגישו בכך.


ג'ואנה קאנון היא רופאה פסיכיאטרית המתגוררת בדרבישר עם משפחתה וכלבה. רומן הביכורים עטור הפרסים שלה הצרה עם עזים וכבשים שראה אור בעברית בהוצאת תמיר//סנדיק נמכר בלמעלה מרבע מיליון עותקים באנגליה ותורגם לעשרים שפות.

המשך קריאה
  • ISBN: 3625937
  • גודל (עמ'): 415
  • מו"ל: תמיר הוצאה לאור
  • יצא לאור ב-: 28/02/2018
  • שם המחבר: ג'ואנה קאנון
  • תורגם ע"י: שי סנדיק

ביקורות

"זה סיפור נהדר, מותח ומעניין המעביר את הקוראים בין פרק לפרק דרך קשת שלמה של רגשות, ממתח בלתי נסבל דרך עצבף תקווה וצחוק – צחוק בריטי קליל ומנומס כזה שבא אחרי דבר שנינה קולע. במרכזו עומדים גבריות ונשיות, חברות אמיתית ואמיצה, זיקנה וזיכרונות, הגשמת חלומות, ומכשולים בדרך. זה סיפור על הספקטרום הרחב שבין לעמוד מהצד לבין לקום ולעשות משהו. מעל הכל מרחפת השאלה האם באמת ניתן להשאיר את העבר מאחור ולפתוח דף חדש, או שכתמי הדיו של הדפים הקודמים יכתימו תמיד את כל הדפים ששוכבים מתחתם?"


לסקירה המלאה 

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • איריס
    איריס
    "ממש ברגע זה אנישוכבת על רצפת חדר האורחים ומחכה שימצאו אותי. מחכה שמישהו ישים לב שאני נעדרת.

    עד שהם יגיעו יש לי הרבה זמן לתכנן מה אני עומדת לומר. הרבה זמן להיזכר בכל מה שקרה, ממש מההתחלה, ולהפוך את הדברים למשהו מובן." (*)

    "בחייו של כל אדם יש סוד, משהו שהוא לא מדבר עליו. לכל אחד יש מילים שהוא שומר לעצמו. הדבר החשוב הוא מה עושים עם הסודות. האם גוררים אותם מאחור לתמיד, כמו מזוודה כבדה? או שמוצאים מישהו לספר לו?" (*)

    פלורנס קלייבורן, אשה בת שמונים, דיירת בדיור מוגן (פעם קראו לזה "בית אבות"), בשם צ'רי טרי. בשלבים המוקדמים של דמנציה. היא עוד זוכרת, רוב הזמן, אבל מתחילה לשכוח.

    התקופה האחרונה אינה קלה לה במיוחד. היא מודעת לשיכחה הפוקדת אותה. מיס אמברוז, המנהלת את צ'רי טרי (יש מעליה מנהלת נוספת, אבל היא פחות נוכחת בחיי הדיירות והדיירים) אמרה לה שהיא נמצאת בתקופת מבחן, שבסופה יוחלט אם תוכל להשאר בצ'רי טרי, שהוא דיור מוגן לדיירים עצמאיים, או תצטרך לעבור לגרינבנק, שגם הוא דיור מוגן, אך לאנשים הזקוקים לטיפול והשגחה מתמידים, תשושי גוף או תשושי נפש. היא לא רוצה לעבור לשם. היא מפחדת מן המעבר. היא יודעת ששם הוא המקום האחרון.

    פעם כבר החליטו בשבילה שהיא צריכה לעבור. לעבור מהבית שלה, לדיור המוגן. שם תהיה תחת השגחה, שם תטופל.

    "לא נדרש להם הרבה זמן לפרק את חיי. בניתי אותם במשך שמונים שנה, אבל בתוך כמה שבועות הם הקטינו אותם למידה שאפשרה להכניס אותם למעטפה ולקחת אותם לישיבות. הם חטפו אותם. הם גזלו אותם ממני בחופזה כשלא הייתי מוכנה, כשחשבתי שאוכל להתכסות בזקנה ויניחו לי לנפשי. דלת לא נשמעת אותו דבר כשסוגרים אותה בפעם האחרונה, וחדר לא נראה אותו דבר כשאת יודעת שלא תראי אותו שוב לעולם."(*)

    פשוט העבירו אותה. החליטו שכך צריך ודי.

    "קראו לזה דיור מוגן אבל לא הבנתי ממה מגינים עלינו. העולם עדיין ארב בחוץ. הוא התגנב דרך העיתונים והטלוויזיה. הוא חמק מבעד לסדקים בשיחות שהתנהלו מסביב והתנגן מהטלפונים הניידים. אותנו החביאו, אותנו אספו והרחיקו מעין כול, ופעמים רבות תהיתי שמא דווקא העולם הוא שעליו מגינים מפנינו." (*)

    יש לה מזל לפלורנס קלייבורן שאלזי נמצאת איתה.

    "ישנם שלושה דברים שצריך לדעת על אלזי, והראשון הוא שהיא החברה הכי טובה שלי. " (*)

    "היא תמיד פורמת את תפרי הדאגות של אחרים ומעלימה אותם. זה הדבר השני שצריך לדעת על אלזי. היא תמיד יודעת מה לומר כדי לשפר לי את מצב הרוח." (*)

    התקופה האחרונה באמת לא ממש קלה לה, לפלורנס קלייבורן. היא נמצאת תחת מעקב מתמיד, ומתישהו תצטרך להבדק על ידי רופא שיחליט אם היא כשירה להישאר.

    כמה טוב שאלזי נמצאת איתה. היא יכולה לדבר איתה על כל דבר, אלזי עוזרת לה להזכר בדברים שקרו פעם, דברים שפתאום החלו להעיב על חיי היום יום. אולי כי הגיע דייר חדש לדיור המוגן. דייר שנראה כמו רוני בטלר, אבל הוצג בפניה כגבריאל פרייס.

    רוני בטלר שייך לעבר, עבר שהיא זוכרת רק פיסות ממנו, וקשה לה מאד לחבר את הפיסות באופן שיאפשר לה להזכר בהכל. ברצף הארועים שקיומם מעורר בה אי נוחות ופחד מסוים.

    ".. אמרתי. 'בחוץ. רוני בטלר. על ספסל. את רואה אותו?' … הבחורה שאלה, 'מי זה רוני בטלר?' … 'מישהו מהעבר. מישהו שהכרתי פעם.' … 'איזה יופי, לא? תוכלו לקשקש קצת.' … 'לא,' אמרתי. 'זה לא יופי בכלל.' .. 'למה לא?' …'כי רוני בטלר טבע ב- 1953.'" (*)

    מאז שרוני בטלר, או גבריאל פרייס, הגיע לצ'רי טרי קורים כל מיני דברים מוזרים. או כך נדמה לה לפחות. יש לה פסלון של פיל, שבאופן קבוע מביט בחלון, ופתאום הוא מביט אל תוך החדר, היא קונה קופסת עוגיות בחנות המקומית, וכשהמנקה פותחת את הארון במטבחון, מתברר כי יש שם כבר כמה וכמה קופסאות עוגיות כאלה, שהיא כלל לא זוכרת שהיא קנתה. משקפת שלא שלה מתגלה פתאום בחדרה.

    ובכלל, לא מניחים לה לשבת בשקט בדירתה, אלא מכריחים אותה להשתתף בפעילות בטרקלין הדיירים, שהוא מין מועדון שבו מתכנסים כולם, כדי לשחק משחקי חברה ולבהות בטלוויזיה (שתמיד פתוחה בקול רם מדי, לטובת כבדי השמיעה).

    רק לפני כמה ימים פינו את אחת השכנות, וכל מה שנשאר ממנה הוא רק ערימה של דברים במכולה, שעוד מעט תפוּנה.

    "כל החיים שלה – של ברנדה, או ברברה, או בכלל בטי – היו במכולה הזאת. היו שם קישוטים שאהבה וציורים שבחרה במו ידיה. ספרים שקראה או שכבר לא תסיים, תמונות שנתלשו מהמסגרות שלהן כאשר הוטחו במתכת. תמונות שניקתה מהן אבק וטיפלה בהן, תמונות של אנשים שאינם וכבר לא יוכלו לשלוף את עצמם מערימת הפסולת. כמה קל להיפטר, כמה קל לפרק. חיים קטנים, היו ואינם. לא נשאר דבר שיעיד שהייתה שם. הכול היה בדיוק כפי שהיה לפניה. כאילו מישהו שם סימנייה בתוך חייה וסגר את הספר בטריקה." (*)

    רוני בטלר. רוני שידוע לה שטבע ב- 1953, ופתאום חזר לחייה, והוא נמצא שם כל הזמן, אורב לה, ואין לה למי להתלונן כי היא על תנאי. ישנו רק ג'ק, דייר מבוגר אף הוא, שמנסה לסייע. הם אפילו מצליחים לגלות יחד כמה רמזים למה שהיה פעם, מה שיוכל לעזור לה לזכור. אולי. אנשים מפעם.

    התעלומה איכשהו הולכת ומסתבכת, ולקורא/ת לא ברור כלל אם התקלות אכן קורות, או שמה זכרונה של פלורנס מתעתע בה. לא ברור גם מה קרה בעבר, משום שזכרונה של פלורנס, כאמור, גם מן העבר הרחוק יותר, אינו דבר שניתן לבטוח בו לגמרי, וחסרים כל כך הרבה פרטים.

    "לפעמים אני זוכרת, ולפעמים לא. לפעמים אני אומרת את הדבר הנכון, ולפעמים לא. בראש הכול מסתדר לי, רק כשאני מרפה מהדברים הם מתבלגנים. .." (*)

    "מוזר שזה קורה. נדמה שאנחנו שוכחים, אבל הזיכרונות פשוט יושבים שם וצריך רק דבר קטן; ריח או מילים של שיר או פנים שמציצות לרגע מהקהל. הזיכרון שוטף אותך כאילו מעולם לא עזב. הזיכרונות תמיד מחכים, פשוט צריך לברר איך מוצאים אותם שוב." (*)

    לסקירה המלאה: https://irisganor.com/3701/
  • צופית
    צופית
    עוד ספר נהדר של הוצאת תמיר. זה לא פשוט להזדקן, להשאר לבד ולשמור על מעט הכבוד שנשאר כשאנשים צעירים מתייחסים אליך כאל ילד חסר בינה. אלזי כבשה את ליבי.
  • עדי
    עדי
    ספר מהנה. הקצב אומנם איטי ולעיתים נגרר אך שווה קריאה בעיקר בגלל הסוף המצחיק וכיפי.
  • Yedidia
    Yedidia
    לא קריא, הפסקתי באמצע
  • לאה
    לאה
    ספר חביב וקריא מאוד המספר על קשישים בבית אבות, שמנסים לפתור תעלומה מהעבר.
    ייחודו של הספר טמון בכך, שלכל אורכו יש תובנות או משפטים חכמים ומעלי הרהור על החיים בכלל, ועל ההתמודדות עם גיל הזיקנה ובעיות הזיכרון בפרט.
    בשלב מסוים, הסיפור קצת התחיל לייגע ולשעמם אותי. אך היה שווה לקרוא ולהגיע לסוף המפתיע והעצוב.
  • yaelhar
    yaelhar
    כמו בספר הביכורים שלה שקראתי - "הצרה עם עזים וכבשים" - גם פה הסיפור מסופר בכל פרק על ידי דמות אחרת. הגיבורה היא פלורנס קלייבורן בת 84, שמחשבותיה מסתחררות לה בלי שליטה, הזיכרון הוא רק רמז למה שהיה פעם, המסקנות שלה תלויות בשברי הזיכרון ובעיקר באישיותה שכל חייה היתה רודפת צדק (והיום היא "עושה צרות" לדעת צוות הדיור המוגן)
    גם בספר הזה, כמו בקודם, יש תעלומה כלשהי, שהגיבורה (יחד עם אלזי, החברה הכי טובה שלה וידיד נוסף) מתגייסת לפתרונה. גם פה נעשה שימוש ב"חוכמת חיים" הנאמרת כאילו כלאחר יד, כדי שנבין עד כמה עמוקה היא החוכמה המתגלגלת מפיה של פלורנס שמשפטים קלישאתיים מייצגים אותה ("אתה יכול למצוא את השגיאות אם תדע איפה לחפש", לדוגמה) כמו מלחמה בשרירות המימסד המוסדי. ההבדל בין שני הספרים של הסופרת הוא בגיל הגיבורים, הבדל שחשבתי שאינו סיבה טובה לכתוב את אותו ספר פעמיים.

    אפשר לקרוא אותו. הוא חביב, כתוב בהומור. אותי הוא קצת שיעמם.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=107061
  • לימור
    לימור
    רומן מתח מעולה וסוחף מראשתו ועד סופו התקשתי להניחו מהיד, גם אחרי שסיימתי עדיין נשאר איתי... ממליצה מאוד.