הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
1
שלג

דרג ספר זה מתוך 5
1 דירוגים
5 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
1
1

במקום 37 

22.2 

במקום 37 

22.2 

גודל (עמ'): 184
מו"ל: עם עובד

תקציר

אישה וגבר, זה מול זה, ברחוב מושלג בניו יורק. פעם הם היו נאהבים. הוא נשוי לאישה אחרת ומתגורר בישראל, והיא נשואה לגבר אחר וחיה במנהטן. ובכל זאת היא יצרה איתו קשר וביקשה שייפגשו אחרי שנים של ניתוק. מדוע הזמינה אותו? כיצד החל סיפור האהבה שלהם ולמה הוא


נגמר? והאם יש סיכוי להחיות אותו? רונית מטלון כתבה וריאציות מקוריות על הרומן המשפחתי, ואלה כבר היו ליצירות מופת של הספרות הישראלית (זה עם הפנים אלינו, קול צעדינו). היא כתבה גרסאות סבוכות, אפלות ומצחיקות לסיפורי אהבה (גלו את פניה, והכלה סגרה את הדלת). “שלג“, נובלה שהחלה לכתוב בשנים 2004-2002 ולא השלימה, היא ניסיון לשלב את הסיפורים: יצירה על קשר בין גבר לאישה, שחוקרת את הזיקות בין האהבה הרומנטית בגיל הבגרות ליחסים במשפחה בשנות הילדות והנעורים. מטלון שבה בשנים האחרונות לחייה אל “שלג“, אך לא הצליחה לסיימה. למרות זאת, מרבים מעמודי היצירה קורנים היופי והעוצמה הספרותית הייחודיים לכתיבתה בעוצמה לא פחותה מכפי שהם קורנים מהיצירות שהשלימה. רונית מטלון נפטרה בדצמבר 2017, בת 58. גרסאות שונות של “שלג“ נמצאו במעטפה בחדר עבודתה, ואחת מהן מובאת כאן, בתוספת אחרית דבר מאת עורך הספר דרור משעני.

  • ISBN: 32-22081
  • גודל (עמ'): 184
  • מו"ל: עם עובד
  • יצא לאור ב-: 08/12/2019
  • שם המחבר: רונית מטלון
  • זמין להשאלה: כן

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו

סקירות הגולשים

  • איריס
    איריס
    "זו הפתיחה כנראה, או אחת מהן: השלג, הבחורה, הבית ברחוב הנשפך אל הנהר, האיש במעיל הגשם הסתווי העושה את דרכו לבית, בעקבות הבחורה, שוכח או לא שוכח את ילקוטו על המדרכה, קובר או לא קובר את ראשו בין כתפיו, לא, לא דורך על שרוכי נעלו הפרומים, זה כבר יותר מדי." (עמ' 27)
    איש אחד שפעם אהב נערה אחת. נפרדו, לא ברור למה. עכשיו הם נפגשים שוב. בניו יורק. בשלג.
    לה יש חיים אחרים עכשיו. בעל וילדה. הוא נשאר מאחור עם המשפחה שלו. גם עם אבא שלה.
    אבא שלה היה, פעם, עילת הפגישה ביניהם; פעיל חברתי מעדות המזרח, מושא מחקרו של האיש, באוניברסיטה. מפגש בין ישראל הראשונה, הלבנה, הפריווילגית, לבין ישראל השניה, זו של השכונות, אלה שהובאו לארץ המובטחת ונדחקו לשוליה. בעצם, האב אמור היה להיות רק אחד מתוך המחקר, אבל האיש נשבה ונשאר.
    והיתה גם הבת; נערה בת שבע עשרה, שלא זכתה להשכלה מסודרת אבל ידעה לצטט חלקים ניכרים מרומנים גדולים של המאה ה-19.
    "מפאת הבהלה שתוקפת אותך לפתע, חולשת האיברים המשונה הזו שמזכירה שפעת, אתה מתנפל על העובדות, מונה אותן בזו אחר זו, כמו רוכל. הכרת את האישה הזו כשהייתה בת שבע עשרה. אהבת אותה תשע שנים ושלושה חודשים. חלפו מאז שש שנים ושבעה וחצי חודשים. יש לה בעל, יש לה ילדה. היא חיה בניו יורק עם בעלה ובתה. היא קוראת לך לפעמים סלומון אף gל פי שזה איננו ולא היה אף פעם שמך." (עמ' 12 - 13)
    גם משפחה "מסודרת" לא היתה לה, נזרקה הלוך ושוב בין אמה לאביה, עד שנשארה אצלו.
    מתישהו אהבו עד מאד, האיש והנערה. אחר כך כבר לא.
    אחר כך עזבה.
    אחר כך הגיע לבקר,כי קראה לו.
    "... זה הבית שלה, הדלת שלה שמאחוריה היא עושה את מעשיה וחושבת את מחשבותיה, המעשים והמחשבות שהם חייה. יש לה בית, חיים. …" (עמ' 26)

    לסקירה המלאה: https://irisganor.com/4849/