yaelhar
צרפתי, קליל, "על כוחה של התקווה ועל קיומה של גאולה"... זה מה שכתוב על הכריכה, זה מה שרציתי עכשיו.
הנפילה מיהרה להגיע. הסופרת(?) פירסמה בעבר יומן שכתבה על בנה חולה הלוקמייה. היא זכתה בפרס הקוראות במגזין צרפתי לנשים, ושוכנעה שהיא סופרת. אם "סופר" מגדיר את מי שכותב סיפור בלתי אמין על איך העולם אמור להיות, לוחץ בגסות על בלוטת האמפתייה והדמעות של קוראיו, משתמש בהומור(?) פרימיטיבי, דואג שעל אף האסונות שבדרך הקורא(ת) תגיע לסוף הכי טוב, משתמש בקלישאות שהוא גונב מאחרים (גברים ממאדים... נו כבר) וקלישאות שאנחנו אוהבים לקרוא עליהן למרות שהחיים מוכיחים שהן לא קיימות, מְהַגֵג על פמיניזם בלי להבין מה זה, ודמויותיו חד-מימדיות ונטולות איפיון – אנייס לֶדיג היא סופרת.
קראתי עד הסוף. אין לי תירוץ טוב. אולי דחיתי את הרגע בו אעמוד שוב מול ערימת הספרים, לבחור מה לקרוא. יהיו לספר הזה חסידים, אני בטוחה. במיוחד אנשים שהעולם לפי לדיג* יקסום להם.
*העולם לפי לדיג – יש אנשים טובים, שחייך והקורות אותך מעניינים אותם מספיק כדי שיושיטו יד (וכסף) לשלוף אותך מהבור. יש פֵיות ואת יכולה להיות סינדרלה. צריך לבכות בו על חוסר הצדק, אבל הסוף יהיה הטוב (ויביא זוגיות לכולם) ככה זה באגדות. Comme ul faut.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=119918