הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
4 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
0
3
צוואתו של מוקיון

צוואתו של מוקיון


דרג ספר זה מתוך 5
2 דירוגים
4 ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
2
5
0
3
34.00 
34.00 

תקציר

קו ישר מחבר בין ילדותו הקשה של ארנסט פּיטוּ, הדמות הראשית ב"צוואתו של מוקיון", לבין השתתפותו בהתקוממויות ברחובות פריז והיותו מהפכן. הקו הזה מתחיל במחוזות הדרומיים של צרפת, בלי אהבה, בלי חום, עם הרבה משמעת ומעט אוכל - ולא מתוך עוני. הדמות עוברת במוסדות לימוד שונים, פנימיות קיץ ומורים אקסצנטריים, והחינוך הנוקשה והתובעני שהיא מקבלת - הן בחיק המשפחה והן במסגרות השונות - הוא בגדר סיוט. אך בעוד החינוך של ארנסט פיטו דומה יותר לעונש ולדיכוי, הרי הקריאה בספרים והחינוך העצמי הם מזונו היומי, המחסה ומקור החום שמהם יונקת דמותו בצעדיה הראשונים בחיים העצמאיים.

 

"צוואתו של מוקיון" היא דוגמה למופת לכתיבה המציירת עולם שלם במילים ספורות, באכזריות חסרת פשרות, אך בהומור, בחמלה, בחזון ובליריות מיוחדת: בעמודי הספר נפרש פסיפס של חיי היומיום בצרפת הכפרית והעירונית במאה ה-19, ציור קיר של האווירה הסטודנטיאלית ושל עולמן של משפחות קשות יום.

"צוואתו של מוקיון" עשוי להזכיר לנו לרגעים את דיקנס או את אמיל זולא. אלא שבמקרה של ואלס, מה ששונה הוא שהתמרדותו האמיתית באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בשפה: היא ישירה, כנה, אירונית, פשוטה ומודרנית, ומטרתה להתנגד לדקדנטיות ולריקבון המוסדי סביבה. ואלס כותב דרך הגוף: היכונו להרגיש את האוכל ואת היעדרו, את הוויית הכפר, את חייו הפנימיים של בניין דירות, את צליל ההצלפות בישבן ואת הרישום המהיר של הנופים העירוניים שבהם הוא עובר. ובכל זאת, יותר מכל מספר לנו "צוואתו של מוקיון" על לידתה של אישיות.

המשך קריאה
  • ISBN: 978-965-761-807-3
  • גודל (עמ'): 121
  • מו"ל: זיקית
  • יצא לאור ב-: 27/06/2013
  • שם המחבר: ז'ול ואלס
  • תורגם ע"י: רותם עטר

סקירות הגולשים

  • yaelhar
    yaelhar
    קטעי יומן של ילד הגדל באחת מערי הפרובינציה של צרפת במאה ה 19. היומן המקוטע הזה מתאר את מה שעובר על, מה מרגיש ואיך חי ילד שאין אף אדם בעולם שיכול להציל אותו: אין תקווה להימלט מהאכזריות והאטימות, ומה שאתה יכול לעשות זה לפתח עור מספיק קשה בישבן, ללמוד לא לפחד מכאב, להתגרות בכל סמכות - כי הסמכות היא זו המכאיבה לך. מעט המבוגרים שעוזרים מעט לארנסט פיטו הם שכנה החובשת בסתר את הישבן המדמם, קרובת משפחה אחת אצלה בילה כמה ימים של עונג כה נדיר, שהוא אפילו אינו מוכן לכתוב על זה שמא "יתלכלכו" זכרונותיו, איזה דוד טוב לב המכור לשתייה - זה הכל. את ההתנהגות האלימה ממשיכים המורים בבית הספר למרות שהילד הוא דווקא תלמיד טוב, וקיבל תעודות הצטיינות לרוב.
    לו רק אפשר היה לומר, שהתעללות כזו היתה רק בעבר, ואין היום דברים כאלה...
  • דודי
    דודי
    הספר הינו צעקה כנגד אלימות, הזנחה פושעת והתעללות קשה שהינה מנת חלקם של ילדים רבים.
    ילדים החוטפים מכל הסיבות – על שלא למדו מספיק, על שלא הצטיינו, על שלכלכו בגדים, על שקרעו בגדיהם, על שהתחצפו, על שהמרו את פי הוריהם, על מבט מוזר וכן הלאה…
  • דן
    דן
    ממש לא מוקיון, לא עליז ולא שמח. ספר שמתאר את גידולו הנורא של ילד על ידי הורים נוראיים ומכים, כנראה שזה לא היה נדיר במיוחד בתקופה של הסיפור, אבל לקורא בן זמנינו, במיוחד אלו עם שריר אמפטיה מפותח, הקריאה קשה מאד

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא התחברו או הירשמו