הספר הזה שייך לכמה אידיליות שכתבה סאנד, שהיתה סופרת פורה ויצירתה – כמו חייה – לא היתה דווקא אידילית. הסיפור הזה שתורגם על ידי יהושע קנז ויצא לאור ב 1993 – קצת יותר ממאה שנה אחרי שפורסם לראשונה – הוא מקסים בתמימותו ובראייתו הרומנטית את החיים. החיים לפי סאנד הם שחור או לבן: הטובים טובים, הרעים רעים ואי אפשר להתבלבל. וכמובן הטובים יבואו על שכרם גם בעולם הזה, שלא לומר בעולם הבא.
חשבתי עד כמה סאנד בסוף דרכה הספרותית ניסתה להכריח את העולם לקבל את העקרונות המוסריים שהמציא האדם. היא סברה, כנראה, שהעט שבידה יכול לשנות את המציאות, שהיא ידעה, מנסיונה שאינה דומה כלל למה שכתבה. ואולי זה מה שעושה הסופר: מסתער על המציאות חמוש בעט – או במקלדת – ומנסה להפוך אותה לאחרת.

ספר שכתוב בצורה יפה עדינה ומשעשעת על חיי הכפר הצרפתיים , אופיים של בני האדם , ואהבה ותמימות שמנצחות את הזמן ואת רוע הלב של האדם. וכל זאת בשפה פשוטה קלילה וזורמת שמתרגמת ומפרשת בפשטות ובבהירות את תשוקותיהם ומחשבותיהם של גיבורי העלילה