כמעט שלוש שנים חיכיתי שיואב יציע לי נישואין.

הוא לא עשה מזה דרמה גדולה. "זה רק בגלל שזה חשוב לך", הוא אמר, "כי מבחינתי אפשר להמשיך ככה". הוא אפילו לא קנה לי טבעת והוא בטח לא כרע ברך. רק ישב מולי במטבח שלנו וטבל את הביסקוויט בקפה שלו, ורגע לפני שכולו התמוסס פנימה הוא דחף אותו לפיו.

כשיצאתי מהמקלחת בחלוק כחול ומגבת מסובבת על הראש כמו אבועגילה, הוא עמד מאחורי הדלת והמתין לי עם הטלפון ביד. לרגע שמחתי כי חשבתי שהנה, הוא מחכה לי כדי להגיד לי שהוא אוהב אותי, ועכשיו הוא ייקח אותי בזרועותיו ישר למיטה ויהיה לי מה לספר לילדים שלנו. במקום זה הוא אמר, "אסף התקשר, אשפזו את אבא שלי, אני נוסע לתל השומר".

על סודות ובגידות, על רכילות ושתיקות, על בושות, על שמחות, על משפחה מטורללת אחת ועל פרינססה שרק רוצה אהבה ובדרך מפעילה כל מוקש אפשרי. ספרה החדש והמרתק של סיון אופירי נוגע בעצבים חשופים, מצחיק, מרגש ומעורר מחשבה על הבחירות בחיים ועל המחיר שהן גובות.