הז'אנרים
כל הז'אנרים

דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
3
2
גם ב - Kindle
פאני וגבריאל

במקום 42 

24.4 

פאני וגבריאל


דרג ספר זה מתוך 5
3 דירוגים
5
ממוצע
1
0
2
0
3
0
4
0
5
3
2

במקום 42 

24.4 

במקום 42 

24.4 

גודל (עמ'): 464
מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • ISBN: 15100776
  • גודל (עמ'): 464
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 03/08/2017
  • שם המחבר: נאוה סמל
  • זמין להשאלה: כן

תקציר

"פאני גיששה בחלל בעיניים מוחשכות. במקום שבו פגעה אצבעה החלה ללטף את גבריאל העירום. גופו תמיד התמסר גם כשנפשו נותרה סרבנית. הזיכרון היה טבוע בה כה עמוק, שלא נזקקה לשום נווט עיניים. היא לא אמרה לו שהיא אוהבת אותו. אצבעותיה הן שרשמו מה שרשמו בכתב הסתרים השמור רק לשניהם".


סיפור אהבה מופרך כל כך חייב להיות אמיתי.


עיניו של גבריאל נחו על פאני לראשונה בקיץ של שנת 1914, אבל עוד לפני שיבשה הדיו על הסכם האירוסים ביניהם, מצא עצמו בחזית המלחמה הגדולה. פאני, בינתיים, חיכתה לו בנאמנות, כמו פנלופה לאודיסאוס שלה. מאז ועד יום מותם הם חגו זה סביב זו, מתנגשים, נצמדים, נפרדים וחוזר חלילה.

הקשר רב-התהפוכות ביניהם היטלטל על ציר הזמן לאורכה ולרוחבה של המאה ה-20, בעוד בני הזוג מתפצלים בין ישראל הציונית לאמריקה הגלותית, עד שהגורל איחד אותם. אהבתם היתה האויבת הגדולה ביותר של עצמה, ואף על פי כן שרדה.


זוג האוהבים הסוער הזה ריחף מעל חייה של הסופרת נאוה סמל, כי פאני וגבריאל הם לא רק דמויות מלאות תשוקה ולהט, גדולות מהחיים, אלא גם הסבתא והסבא שלה.


בכישרונה הייחודי בוחנת נאוה סמל את חידת מערכת היחסים הרומנטית והמורכבת שלהם. ביד אמיצה ונבונה היא מטליאה את הקרעים בעלילות חייהם וטווה גשרים של דמיון מעל תהומות המציאות.
נאוה סמל היא סופרת, מחזאית וכותבת שירה, ילידת יפו. פרסמה עשרים ספרים, מחזות, שירה, ליבריות לאופרה ותסריטים. יצירותיה תורגמו לעשר שפות, בהן סינית, טורקית, רומנית ואלבנית, וזכו בפרסים בינלאומיים, בהם National Jewish Book Award בארה"ב, פרס סופרות אגן הים התיכון בצרפת ופרס הרדיו האוסטרי. בשנת 2007 זכתה נאוה בפרס "אשת השנה בספרות" של העיר תל אביב.

המשך קריאה
  • ISBN: 15100776
  • גודל (עמ'): 464
  • מו"ל: כנרת זמורה ביתן דביר
  • יצא לאור ב-: 03/08/2017
  • שם המחבר: נאוה סמל
  • זמין להשאלה: כן

סקירות הגולשים

הוספת ביקורת

רק משתמשים רשומים מורשים להוסיף ביקורות. אנא או הירשמו

סקירות

  • איריס
    איריס
    "הייתי רוצה לעשות תיקון. מה הבעיה? הבדיה היא קבלן שיפוצים שמרחיב את מסדרון הסיפור ובונה לו עוד קומות מעבר לשיעורי הבנייה. הכול בידי – לשבט או לחסד. אז מה יקבע את הסוף? מה שקרה או מה שהיה יכול לקרות?" (עמ' 428)

    פאני וגבריאל הם (היו, בעצם) אנשים אמיתיים. ולא סתם אנשים אמיתיים – סבה וסבתה של הסופרת. וסיפור חייהם שהוא בלתי יאמן כמעט, יכולה להיקרא כאגדה, גם ללא כל התוספות שהוסיפה, וכל ה"בשר" שהעלתה על הסיפור ה"רזה" כל כך. סיפור נִסִי כמעט.

    אבל אנחנו, שגדלנו כאן, ושמענו לא מעט סיפורי נִסִים, שקרו "שם", וגם "כמעט נסים", לנו כל סיפור כזה יישמע אמין לחלוטין, כי איכשהו – מה"שם" הארור ההוא, הצליחו להיות סיפורים אמיתיים מופלאים ומדהימים באמת.

    לקחה הסופרת את סיפור חייהם של סבה וסבתה, שפעם נישאו בבוקובינה –

    "היה היתה בוקובינה. שם אגדי, כמו המצאה ספרותית, אין טעם לחפש אותה במפה, שכן זו איננה מדינה או ארץ, אלא מחוז בקיסרות האוסטרו-הונגרית לפני מלחמת העולם הראשונה. בוקובינה, שקיימת היום רק בזיכרונם של ילידיה, נותרה שם דבר לאנינות טעם, לשנינות ולמבט אירוני על החיים עם חוש הומור חומצתי. זו היתה נקודת ההתחלה המשותפת של פאני וגבריאל – שניהם באו משם." (עמ' 13)

    שני אנשים צעירים נפגשו, והסכימו להינשא זה לזו וזו לזה, אולי היתה שם אהבה גדולה, אולי מילוי חובה, כי כך צריך:

    "אישה ניתנת. אישה נמסרת. אישה לא נבחרת. נישואים, צאצאים, משלח יד בטוח – אלה היו התחנות בחייו של כל יהודי צעיר, חובות שצריך למלא. .." (עמ' 16)

    ורגע לפני החתונה גויס החתן למלחמה, המלחמה הגדולה שהיום קוראים לה "מלחמת העולם הראשונה", ואז היתה מלחמה ששטפה את יבשת אירופה וסחפה איתה נערים צעירים, חלקם מרצונם, חלקם כי צריך, חלקם כי לא היתה להם ברירה, והותירה אחריה חורבן והרס. גבריאל גויס, ונעלם, ולא נודע היכן הוא במשך זמן לא קצר.

    ואחר כך חזר.

    והוא איש אחר.

    כמו כל האנשים שהולכים למלחמות.

    ופאני? היא חיכתה, ולא אוותה לשמוע על התרת אירוסיה, ולא אוותה להיות לאיש אחר.

    חיכתה.

    עד ששב.

    ונישאו שם, בבוקובינה, שהיום היא זיכרון בלבד, ואחר כך נולד להם ילד, ואחר כך יצא גבריאל לחפש את מזלו באמריקה, כי פעם נסעו כך אנשים, קודם אבי המשפחה, או מישהו אחר מן המשפחה, להתבסס ביבשת החדשה, ואחר כך לשלוח להביא את הנותרים מאחור. וממילא היה כבר איש אחר.

    אלא שמאחור התחשרה סופה, וכבר לא ניתן היה לצאת, וכבר לא ניתן היה להישאר במקום, אלא לנדוד, או לחלות, או למות, בדרכים שונות ומשונות. ואבדו עקבותיהם, האם והבן.

    ומשתמה המלחמה הגדולה השנייה, פנו האם והבן להגר לפלשתינה היא ארץ ישראל, כי רק שם, כך האמינו, יימצא להם מקום.

    במסעם לארץ נעצרה האניה עליה נסעו והועברו למחנה עקורים בקפריסין, שם הכיר הבן אשה אחת, אף היא מ"שם", אף היא שורדת, ונישאו.

    ואיכשהו, בדרך פלאית באמת, נודע לגבריאל כי הם חיים, ומתישהו נפגשו שוב. ונולד ילד לזוג הצעיר, ונפרדו שוב הזוג המבוגר, ונולדה ילדה, היא היא הסופרת שכתבה את סיפור חייהם, והוסיפה עיטורים, ו"עיבתה" כיד דמיונה.

    ספרים שעניינם אנשים שחיו פעם, ועליהם מוסיף הכותב או מוסיפה הכותבת מחשבות ודמיונות, שיחות ומראות שנחזו, ספרים שכאלה אהובים עלי מאד. הם הופכים את הסיפור ההיסטורי למשהו חי ומוחשי, כך שגם אחרי שכל התאריכים החשובים נשכחים, והמנצחים והמפסידים, הצדדים הנצים, בריתות השלום, כל אלה נדחקים מפני סיפורם של היחידים, וההיסטוריה נשארת בזכרון.

    סמל לקחה את סיפורם האמיתי של סבה וסבתה, שמן הסתם לא הרחיבו הרבה על הקורות אותם, משום ש"מה כבר יש לספר" ומשום שאין שום צורך להכביד על נפשם של הצעירים עם סיפורים משם, ואולי משום שלא תמיד התגאו בחלק ממעשיהם, לקחה את הסיפור השלדי ו"הלבישה" אותו במחשבות ושיחות ומראות, וקורות, עד שאין הקורא/ת יודע/ת מי מן הדמויות היתה ומי לא, מהי אמת ומהי בדיה.

    וזה כלל לא חשוב.

    משום שהסיפור שנכתב, טוב לו להיקרא, והדפים נהפכים מאליהם.


    לסקירה המלאה: https://irisganor.com/3617/
  • אביבה
    אביבה
    הספר אצלי מעל שנה הבר קשה לי מאוד להתחבר עליו אמור להיות קסום מחבר אותך לראשית התיישבות מקווה להיכנס עליו שוב